בננות - בלוגים / / דרכי מוות
ללי ציפי מיכאלי
  • ללי ציפי מיכאלי

    ללי ציפי מיכאלי משוררת-על. בפועל אשת הקוסמוס הגדול.  נולדתי בגיאורגיה. עליתי לארץ כילדה. בוגרת המחלקה לספרות משווה (עולם) באוניברסיטת בר-אילן. שיריי התפרסמו בבמות שונות, תורגמו לשפות אירופה וגם לערבית, בנגלית, הינדית, סינית, יפנית, רוסית אוקראינית גיאורגית ועוד. בני היחיד הוא שלומי. בשנים שבין 2007-2005 שהיתי בדנמרק וערכתי טקסטים בנושא זכויות האדם. מתגוררת בתל אביב ופעילה בחייה הפואטיים.  תומכת פעילה בזכויות האדם.                                               

דרכי מוות

 

 

מתוך: "שירי ללי", עקד 1990

דרכי מוות

בהווייתי סדקים המתמלאים במוות
כמה אני חסר
מתרגם זאת לשפת קודש כמו
"עבדך"
ויוצר סדקים בברכיי
קולט אדמה מדברית מקומטת
צמאה לחיים שנגזלו ממנה
המוות מדבר אליה מתוך
חושך המעברים
המוות בה בתוכה
היא שקטה כל כך
לא למודה עוד פחד.
 

 

 

 

 

 

Ways of death

 

 

In my being there are cracks filled with death
how much I lack
in holy language this becomes
“your servant”
and cracks my knees
catches the wrinkled desert earth
thirsty for the life taken from her
death speaks to her from within
the darkness of passages
death is inside it
she is so quiet
not yet knowing fear.

 

 

 

 

 

 

2 תגובות

  1. היי ללי אני עסוקה במילה סדקים, סדקים שהאדמה מראה, סדקים של יאוש , סדקים של מוות חזק ביותר, לא ראיתי את החור לשאול.
    בבלוג האחרון שלי יש שיר על סדק.
    להתראות טובה

    • טובה, סדקים זה פיצוצים, כאב, איבוד השלמות שמזמין משהו חדש – טוב או רע.
      השיר תורגם לאנגלית והמתרגם (מיכאל סימקין) בחר לתרגם את המילה במילה אונומטופאית cracks. ממש שומעים את הפיצוצים.
      אני מצרפת את התרגום בגוף הפוסט.
      באשר לפוסט שלך, תצרפי קישור.

השאר תגובה ל tova ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לללי ציפי מיכאלי