ללי ציפי מיכאלי אשת הקוסמוס הגדול
ערב 'ספוקן וורד' בירושלים!!
בהשתתפות משוררים, מוסיקאים ושחקנים
בערב יוצגו טקסטים מלווים במוסיקה במגוון סגנונות ה"ספוקן וורד"
משתתפים:
Harold Rubin &JC Jones
ורדה בן חור, חגית גרוסמן ואופיר לוקיי, ללי ציפי מיכאלי בליווי סקסופן, יחזקאל נפשי וא.ב. דן,
אמיר מנשהוף, נעם פרתום, שירה ז' כרמל, מיכאלה למדן, אפרת קוזין, מרפי, גילי א' דנון
אורחת מיוחדת – הסופרת ליסה קלג מקליפורניה
כניסה- 20 ש"ח
מומלץ להזמין מקום
טל' להזמנת מקום:
0774450701
——————————————————————————–
שלישי 12 באוקטובר 21:30 – 23:30
בר-קפה אברם, רח' יפו 97
ירושלים
הי ללי, ספרי חוויות, וגם מעניין אותי מה זה הג'אנר הזה?
האם זה כמו זה:
http://www.youtube.com/watch?v=pn0zAUVkCgE
אם כן, אז לדעתי זה נפלא ורואה את חגית גרוסמן ואותך מתחברות לזה מאוד… כי נצרכת לתפקיד גם תאטרליות ואומץ לעמוד על במות.
אגב, מסתקרנת…מה הקראת?
סיגל, היתה חוויה מעניינת להיכנס לתוך הז'אנר ולשחק את משחק ה"ספוקן וורד" (=המילה המדוברת, אין עדיין מונח עברי לז'אנר). זו בעצם הרחבה נוספת של גבולות השירה, אמירה חופשית ושכנועית. צדקת, הז'אנר דורש כישרון תיאטרלי ואף אומץ. הטקסט בפני עצמו אינו מספק. המפגש הבלתי אמצעי עם הקהל הוא סוג של תיאטרון ומצופה להציג לא רק כתיבה מצויינת, אלא גם הצגה מעניינת של הטקסט; ואני קוראת לזה טקסט, כיוון שספוקן וורד הוא סוג של טקסט רפוי יותר משירה פרופר. הוא אמור לתקשר ברובד המיידי, ולכן בערבים אלה מופיעים לא רק משוררים אלא מוסיקאים ושחקנים, עתונאים ואף חברי כנסת מוכשרים. כל מי שיש לו מה לומר באופן מושחז. הטקסטים בוטים לעתים ומכניסים חוסר נוחות בקהל. זה חלק ממשחק פריצת הגבולות, כפי שאני רואה זאת. בשבילי הערב היה די טבעי לאור פרוייקט וידאו-השירה שאני פועלת בו כבר למעלה משנה במסגרת ynet.
בחרתי לקרוא שלושה טקסטים שלא פורסמו עדיין. אחד מהם קינקי במיוחד.
הערב היה מיזוג בין העולמות -קודש חול , קינקי -שמרני , טהור -בוטה
או כפי שהוגדר השולחן התל אביבי בפי אחת המופיעות – "השולחן הסורר" התל אביבי שרחש לתכני ה"טוהר " (הנשק העבודה והאמונה של טשרניחובסקי במקרה זה ועוד)בעיטות תל אביביות לעומת קימורים רכים וגומחות מכילות של מבין האבנים הירושלמיות.
הבעיטות הירושלמיות היו בעיקר גולים עצמיים , הבעיטות התל אביביות ,עפו לכל הכיוונים , לפעמים פגעו. בעיקר הסתבר שהמיזוג אפשרי, שהריבוי קיים. גם אם הפריזמה היא אחת ,ואותה דוברת המילה , המציצים והיוצרים בפריזמה הם שונים. שונים מאוד.
משהו בריבוי הזה מחזק את הבנתת האחדותיות.
בסך הכל היה ערב מוצלח , עשיר , מגוון מאוד כאמור
מעין פנורמה פנימית של מיהו יהודי ( או מהם יהודים)
פנורמה של הריבוי בירושלמי
ןאולי של המנח הפנימי האישי שלי.
תודה לכל המשתתפים והצופים.