חָלַמְתִּי חֲלוֹם גָּרוּעַ יוֹתֵר /
קָרְאוּ לִרְחוֹב תֵּל אֲבִיבִי יְפֵיפֶה עַל שְׁמִי /
כָּכָה פָּשׁוּט: רְחוֹב ללי ציפי מיכאלי /
…
בקטן הִתְנוֹסֵס עַל הַלּוּחִית הַלְבָּנָה שֶׁעַל עַמּוּד תָּקוּעַ /
מַמָּשׁ עַל דיזנגוף: /
מְשׁוֹרֶרֶת שְׁנַת לֵדָה וּשְׁנַת הַמָּוֶת. /
אַתָּה לֹא רוֹצֶה לָדַעַת אֵיזֶה רְחוֹב שִׁנּוּ בִּשְׁבִילִי: /
אֶת ז'אן ז'ורס 😉 /
מֶרְחָק פְּסִיעָה מִמְּקוֹם הַמְּגוּרִים שֶׁלִּי
וקדם לזה הפוסט בפייסבוק:
חָלַמְתִּי שמנפיקים בּוּלִים עִם
הַפָּנִים שֶׁלִּי וְהַיָּד
אָז הֵרַמְתִּי אֶת הַשְּׁנִיָּה לִשְׁאֹל
לָמָּה?
אֲנִי מֵתָה?
מגאלומני משהו ועם זאת מלא חן וחידוש
שאפו!!
השיר הזה הוא דוגמא מוצלחת איך חלום זוועה יכול להיות מתורגם למשהו שיש בו מהפחד, אך גם מהקריצה.
מה שבאמת מטריד אותי וגורם לי להרהורי קנאה : מי יהיה המאושר שיפשיט את הלוט.
נהדר.
אהבתי
את שניהם
חלום גרוע? מהו שיר או ספר שמתפרסמים אם לא ניסיון לקרוא רחוב על שמנו?
מ א ג נ י ב לגמרי 🙂
שתחיי עד 120 !
ואחר כך יהיה רחוב לצ"מ 🙂
תודה על התגובות הנעימות.
קורטוב של הומור עצמי הוא נכס לא מבוטל.
לראות את עצמי ממרחק של
זמן ומקום
זה חלק מפעולות
היומיום שלי
זה חלק מפעולות
ההצלה העצמית שלי
משעשע ביותר!