אֵיזֶה פְּלִילִית פואטית אַתְּ
דִּיאָלוֹג עִם פ-ד: הוּא: כְּשֶׁתִּפְתְּחִי סדנת כְּתִיבָה אָבוֹא לִלְמֹד אֶצְלֵךְ. אָז תַּגִּידִי מָה אַתְּ רוֹצָה. אֲנִי: בָּחַיִּים לֹא אֶפְתַּח סדנת כְּתִיבָה. אֲנִי אוֹמֶרֶת הַכֹּל בַּשִּׁירִים. הוּא: אָז תִּפְתְּחִי לִי אֶת הָרֹאשׁ. אֲנִי: אֲנִי עוֹשָׂה אֶת זֶה כֹּל הַזְּמַן. הוּא: אָז זֶהוּ רָאוּ אוֹתִי עִם תַּחְבֹּשֶׁת וְשַׁאֲלוּ מָה זֶה? אָמַרְתִּי זֶה מללי… עַכְשָׁו יֵשׁ הוכחה בִּדְבָרַיִךְ. אֵיזֶה פְּלִילִית פואטית אַתְּ. יָרַד לִי המוֹן דְּיוֹ מֵהָרֹאשׁ. —————–
פ-ד-ב רפואה שלמה!
מגניב……..:))
תודה, תמי 🙂 זה דיאלוג אמיתי ביני לבין פ-ד
יש לעצור מיד כל אלה שמנסים להבריח חרוזים מבית לבית. שלא לדבר על בית משפט.
חריזה כמוה כחרכה, יש להוציאם מחוץ לחוק! וחתיכה שעה אחת קודם.
אגב, בסופר נכתבת השירה העשירה ביותר בחרוזים:
סלט הכפר 9.90
רוטב עג' 8.90
על טהרת המסורת הפיוטית המיטבית.
איזו פ ללי ת!
שמעון, הא תודה!
וירד גם דם. פחות מעשרים וארבע שעות מהפוסט בפייסבוק שלך, ושפוסט זה הוא העתקו המדוייק. קרה מה שאין להשיב. תאונת דרכים מחרידה. בדרכי מכפר-סבא לתל-אביב. ליתר דיוק למסיבת ספר, לשני ספרים בעצם. וכבר הייתי בבית חולים ואידך זיל…. אבל השתלשלות הדברים בינינו בצ'ט כמו ניבאה את הדברים אחד לאד… ואני שואל את עצמי: למה לא נשמעתי לצו-הלב "השאר בבית"?. כפי הנראה דברים מגשימים עצמם. וכתיבה על חיים. יש בה לעתים יותר מקמצוץ של נבואה… ועכשיו עלי ללמוד ללכת מחדש… ועלי לשאוב עוז מניגנתו של אריק שטראוס… ולהמשיך למרחקים ארוכים… ותודה לך ולאלוהים גם על החסד הזה.
טוב שהאוטו הלך טוטאלוס פ-ד ולא אתה. מסתבר שפעולת ההליכה לא דבר של מה-בכך.
הרבה בריאות