בתקופה הסטודנטיאלית שלי, שהשאירה עליי חותם מכריע, למדתי בין השאר את כתביו של קירקגור. קראנו מתוך "מכתבים לקורדליה" שיצא בהוצאת עקד ולא ניתן היה להשיג עוד את הספר. זכור לי שישבתי בספריה לספרות וכתבתי בכתב ידי את כל מכתבי המפתה במחברת קטנה.
כשחזרתי מדנמרק, התעוררה בי תשוקה מחודשת לקרוא בכתביו של אבי האקזיסטנציאליזם. באחד משיטוטיי בחנות יד שניה ב"נסיך הקטן" מצאתי במחיר מופקע את אותו הספר שמבדל את מכתביו של המפתה מהספר "או או". משורר ידיד שהבחין בהתרגשותי הרבה קנה לי את הספר. כך סגרתי מעגל של פיתוי ותשוקה שסחבתי מחיי הסטודנטיאליים הבלתי מסופקים.
היום ומחר מתקיים כנס בנושא מלאכת הפיתוי באוניברסיטת בר-אילן.
הנה קטע מאחד המכתבים שהיום מדברים אליי מתוך עמדה אסתטית, ביחסי הדיאלקטי לשירה:
3 ביוני
עדיין איני יכול להחליט כיצד ניתן להכיר אותה. אני ממתין איפוא בשקט רב, בהסתר – ללא הרף, כחייל המטיל עצמו על האדמה ומקשיב אל איושתו העמומה של אויב קרב. איני קיים לגביה בשום מובן ממשי, לא רק לא בזיקה שלילית, אלא בפשטות, לחלוטין – לא. עדיין לא העזתי לנסות. – שכן לראות אותה משמע לאהוב אותה, זהו הנוסח המתואר תמיד בנובלות; היתה בכך אמת אלמלא היתה האהבה דיאלקטית… היא אינה צריכה להיות תלויה בי במובן הפיסי, כשם שאין היא חייבת לי דבר במובן המוסרי. במרחב שבין שנינו צריך לשלוט רק המשחק ההוגן של החופש…
(מתוך: מכתבים לקורדליה, מיומנו של מפתה, תרגום מדנית: ש' תמרי, הוצ' עקד, 1961.)
ללי היקרה
זה מקסים!נושא מאוד מענין, בימים אלה אני עובדת משהו על -צידות- שזה ממש עפ כליעבודה
אז הפתיין הוא צייד רוחני
להתראות טובה
יפה האמירה שהאהבה היא דיאלקטית.
תודה ללי על המובאה.
הקירקגור הזה מתוסבך ברמות
המרחק ההוגן של החופש . תודה
היי ללי, מה שלומך? תבואי תראי את הפנים שלך, פיזית ומוסרית (על מוסרית אני לא אקפיד).
נשיקות
ענת
כן, נכון, תבואי
נדבר על הגינות וחופש
ודיאלקטיקה של אהבה-
נובלות
ללי, טוב שהחזרת את השיר, אקרא שוב בערב ואגיב.
"במרחב שבין שנינו צריך לשלוט רק המשחק ההוגן של החופש…"- עם זה אני יותר ממסכימה.