תמי כץ לוריא
  • תמי כץ לוריא

            משוררת, רקדנית, מורה למחול, וכוריאוגרפית. רקדה בלהקת "בת-שבע 2", "קול ודממה". מורה בלהקת "קול ודממה", מלמדת במגמות מחול בתיכונים שונים, ומורה ורכזת מחול ב"בית פרנקפורט. בשנים האחרונות תמי יוצרת עצמאית במחול, ומופיעה עם עבודותיה על במות שונות ("אינטימדאנס" בתיאטרון "תמונע", סוזן דלל, "על חבל דק" ב"בית תמי", "מוזיאון תל-אביב" ערבי "קולאז'" ב"בית פרנקפורט" ועוד). בין יצירותיה מופע-מפגש שירה ומחול שיצרה, "רק רגע", המשלב טקסטים של שירתה וקטעי מחול, והעוסק בנושא "הרגע" באמנות. המופע הופיע בהצלחה בפסטיבל "אשה" בחולון, מרץ 2003, במוזיאון ישראל ירושלים, בתיאטרון "הסמטה" ביפו, ועוד. תמי יצרה כוריאוגרפיות לתיאטרון: "יאקיש ופופצ'ה", "החולה המדומה", "ליסיסטרטה", ועוד. תמי בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה וספרות עברית מאוניברסיטת תל-אביב, ותואר שני בחינוך למחול מ"ברטון הול", אוניברסיטת לידס, אנגליה. תמי מפרסמת שירה במוספי ספרות ("מעריב", "ידיעות אחרונות",  "על המשמר", "דבר") ובכתבי עת ספרותיים (’שבו”,"קשת החדשה", "מאזניים", "עכשיו", "הליקון", "עתון 77'", "שופרא", "אפיריון") מאז 1980. ספר שיריה הראשון "מרחק הנגיעות" יצא ב"ספרית הפועלים" בשנת 1989 ונתמך על ידי "קרן רון אדלר".  ספר שיריה השני, "מתוך החול אל הראשית" יצא ב"תג" ב-1996, ונתמך על יד "קרן עמו''ס". ספרה השלישי יצא ב-2001 בהוצאת "גוונים", בתמיכת "קרן תל-אביב". ספרה הרביעי ,שולפת את הגלגלים כדי לעקוף" יצא ב- 2008 בהוצאת "אבן חושן", בתמיכת "קרן עמו''ס" ו"המועצה לתרבות-מפעל הפיס".

מעוף

מעוף
 

וְנִשְׁאֶלֶת הַשְּאֵלָה מָתַי


אֲנִי מִתְנַעֶרֶת מִן הַצּ
ֹרֶךְ הַזֶּה לַחֲקוֹר

וּלְשַׁחְרֵר מִיָד אַחַר כָּך

לְהִמָּלֵט מִן הַהִדּוּק

שֶׁכּו
ֹפֶה אוֹתִי לִדְבָר מַה

שֶׁאֵינו
ֹ חָשׁוּב חוּץ מִקִּיוּמוֹ הָרִגְעִי

בַּשַּׁרְשֶׁרֶת הַזּו
ֹ שֶׁל הַהִתְרַחֲשוּיוֹת הָאַקְרָאִיוֹת

כְּמוׁ שֶׁאֲנִי כָּאן אַקְרָאִית

פּו
ֹגֶשֶׁת מִילָּה

פּו
ֹגֶשֶׁת צֹרֶךְ שֶׁהוֹפֵךְ לְהֶכְרַח

גַּם כְּשֶׁאֲנִי מִתְעֶקֶשֶׁת

(וּבו
ֹ בַּזְמָן הַגּוֹרָל חוֹקֵק עַצְמוֹ

בֵּין שִׂכְלִי לְבֵין תְּשוּקו
ֹתַי)

וְנִכְנֶסֶת לַמֵּרו
ֹץ הַזֶּה

בִּכְנַפַיִים קְצוּצו
ֹת


7 תגובות

  1. האקראיות אכן מאיימת, יש המון צניעות בשיר, נפלא!

    • תמי כץ לוריא

      גליה
      תודה. על הקעטע של הצניעות לא חשבתי. אבל זה באמת משתמע בשיר, יותר אולי חוסר החשיבות, והזמניות של הקיום שנראה לנו כלכך חשוב תמיד

  2. הי חני, חתיכת שאלה הנחת כאן. ומתובנת הכנפיים הקצוצות אם הבנתי נכון יוצא שהקטנות מכריעה אותנו ומאפשרת לנו לשחרר כי כמה שנחקור את המתי והאיך תמיד ימצא אינסוף פעור לפנינו שיפתח בפנינו רק עוד ועוד שאלות ואותן כנפיים קצוצות הם סימן לכניעה וגם לשחרור והרפיה ממה שמציק וכך גם בלי כנפיים מתאפשר מעוף ממש כמו זה שהצלחת לשזור לשיר קצר בו מוצא כל קורא את עצמו מתחבר לחיבורים שלמים וארוכים של מחשבות ותובנות משל עצמו. ומה אפשר לבקש יותר מזה בבוקר שבת? אחלה מעוף. תודה לך:)

    • תמי כץ לוריא

      היי סיגל,
      קודם כל אני תמי…. ושנית, תודה על התגובה העמוקה, היפה, הבוחנת כל כך יפה את השיר.לא התכוונתי לקטנות, כי אם לחוסר היכולת לעשות לפעמים דברים, או לזה שאנחנו במצבים שאנחנו יודעים שלא נצליח בהם, ובכלזאת לא יכולים לעשות דבר.. שתהיה לך אחלה שבת!

      • הי תמי, אני יודעת שאת תמי וכשקראתי את תגובתך לא הבנתי למה אנחנו שוב עורכות הכרות?:)
        עד שקראתי את תגובתי והבנתי. בבלוג שבו יש חני חני חנה ותמי תמי מוזר שזה לא קרה לי עוד קודם שהתבלבלתי, אבל ממש מתנצלת. ותודה לך על תגובתך.

  3. את לא כותבת שירה את כותבת פרוזה. כי
    את לא מחדשת רק מסבירה מצב באנאלי.

  4. אפשר להילחם באקראיות? אמיתי מאוד המשפט :
    כְּמוׁ שֶׁאֲנִי כָּאן אַקְרָאִית

    להיות אקראי ועוד עם כנפיים קצוצות, זה מצב קיומי לא פשוט.

השאר תגובה ל שרון ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לתמי כץ לוריא