תמי כץ לוריא
  • תמי כץ לוריא

            משוררת, רקדנית, מורה למחול, וכוריאוגרפית. רקדה בלהקת "בת-שבע 2", "קול ודממה". מורה בלהקת "קול ודממה", מלמדת במגמות מחול בתיכונים שונים, ומורה ורכזת מחול ב"בית פרנקפורט. בשנים האחרונות תמי יוצרת עצמאית במחול, ומופיעה עם עבודותיה על במות שונות ("אינטימדאנס" בתיאטרון "תמונע", סוזן דלל, "על חבל דק" ב"בית תמי", "מוזיאון תל-אביב" ערבי "קולאז'" ב"בית פרנקפורט" ועוד). בין יצירותיה מופע-מפגש שירה ומחול שיצרה, "רק רגע", המשלב טקסטים של שירתה וקטעי מחול, והעוסק בנושא "הרגע" באמנות. המופע הופיע בהצלחה בפסטיבל "אשה" בחולון, מרץ 2003, במוזיאון ישראל ירושלים, בתיאטרון "הסמטה" ביפו, ועוד. תמי יצרה כוריאוגרפיות לתיאטרון: "יאקיש ופופצ'ה", "החולה המדומה", "ליסיסטרטה", ועוד. תמי בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה וספרות עברית מאוניברסיטת תל-אביב, ותואר שני בחינוך למחול מ"ברטון הול", אוניברסיטת לידס, אנגליה. תמי מפרסמת שירה במוספי ספרות ("מעריב", "ידיעות אחרונות",  "על המשמר", "דבר") ובכתבי עת ספרותיים (’שבו”,"קשת החדשה", "מאזניים", "עכשיו", "הליקון", "עתון 77'", "שופרא", "אפיריון") מאז 1980. ספר שיריה הראשון "מרחק הנגיעות" יצא ב"ספרית הפועלים" בשנת 1989 ונתמך על ידי "קרן רון אדלר".  ספר שיריה השני, "מתוך החול אל הראשית" יצא ב"תג" ב-1996, ונתמך על יד "קרן עמו''ס". ספרה השלישי יצא ב-2001 בהוצאת "גוונים", בתמיכת "קרן תל-אביב". ספרה הרביעי ,שולפת את הגלגלים כדי לעקוף" יצא ב- 2008 בהוצאת "אבן חושן", בתמיכת "קרן עמו''ס" ו"המועצה לתרבות-מפעל הפיס".

כתיבה

כתיבה

הנה אני באה עם המבט המנוול אל הנייר 

הלבן הטהור


לעשות אותו שחור עד מאד

אותיות אותיות כתמים דוקרים בורקים 

פוצעים במשמעות


ממשיגים

פוערים

את הלא יתואר

20 תגובות

  1. תמי, יפה את ממחישה את היחסים עם הנייר, מעשי הסדום שאנו עושים בו לפעמים, זה הסובל הכל את הזעם ואת היצר האפל. במובן זה הוא קורבן בתהליך הסובלימציה, אבל לפעמים אפשר לשמוע ממנו גם אנקות עונג, לא?:)

  2. שלום תמי
    מעניין ביותר לקרא את יחסם של יוצרים אחרים לכתיבה.
    אצלי המצב הוא הפוך (אולי בגלל שאני כותב בשנים האחרונות במחשב:))
    גם אם הנושא שאני עומד לכתוב עליו הוא עצוב אני מתמלא ברטט של שמחה והפתעה מכיוון שכל שיר חדש הוא בגדר הפתעה אמיתית לגבי. לאחר כתיבת כל שיר אני משוכנע באמת ובתמים שזה השיר האחרון. לכן בשבילי כתיבת השיר דומה יותר למעשה אהבה מאשר לרצח הדף.
    להתראות
    גיורא

    • תמי כץ לוריא

      גיורא,
      מעניין, אבל הרגשות מעורבים. מה שהבאתי פה זה פן אחד, אך כמובן יש גם את הצד השני של מעשה האהבה עם השיר, בהחלט.

  3. תמי, זו אנרגיה גברית לדקור, והתאור שלך כמעט כמו משגל.
    לפעמים, אצלי, בשבילי לכתוב- זה כמו לשקוע באמבט קצף רייחני.

  4. איריס קובליו

    חזק תמי. המילה מנוול צורמת לי.
    ביחד עם השיר הזה הייתי שמחה שיבוא שיר ה"מתאר" את הלא יתואר, הפוצע את הטוהר.

  5. סן פרנסיסקו על המים

    אני מאד מזדהה עם המקום הזה של הכתיבה. ליאת קפלן אמרה לי פעם שבשביל כתיבה צריך פצע. ומכאן ברור שהדף ידמם לו.

    • תמי איזה שיר מפתיע!

      המילה מנוול ולא יתואר מול הטוהר , טוהר אל מול יתואר מה מסתתר שם ? (:

  6. היי תמי
    זה גדול, כמה כיף להיות אפלים…
    פוצעים
    להתראות טובה

  7. "הנה אני באה עם המבט המנוול אל הנייר "

    איזה יופי
    ארס
    פואטיקה ממש:)

  8. תארת יפה תמי את סוף תמימות הניר כשאות ועוד אות גוזלות תימותו,חורטות בו רישומיהן, תנודות היד מנסות ליצור משהו מוחש לאין מילים, תארת את הלא ניתן לתאור בדרך מקורית ותמונתית

  9. סיגל בן יאיר

    מאוד יפה תמי, והמילה – פוערים היא החזקה ביותר בעיני, בור של כאב שנפער. שיר ארספואטי נהדר.

  10. תמי השיר חזק

    אפשר להציע עריכה קלה?

השאר תגובה ל משה יצחקי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לתמי כץ לוריא