אני שומרת את שני הסיגרים האחרונים שלך
לא, זאת לא התאהבות,
רק משהו קם בתוכי.
מתנער,
משיל חמש עשרה שנה (או יותר)
מוכן לטרף,
כמו לקרב.
בוא קַרֵב אלי את מראַת נעורי ותגיד לי שאני יפה
עכשיו כשהאנרגיות שבי פוסעות מטורפות
במעגלים אנכיים של בדידות ותודעה
הי תמי, אני אוהבת את השיר שלך אבל "לא, זאת לא התאהבות" זאת התחברות למילים.
(פעם כתבתי שיר דומה בנושאו, והייתי די בהלם לגלות כמה תגובות של הזדהות קיבלתי. אנחנו הנשים שחיות כל אחת את החיים של עצמה, וכמה דומים לפעמים מסלולי חיינו שזה פשוט מדהים).
היי סיגל. לא הבנתי למה ה"אבל" (חרוז…). ונכון, כמה שנהייה מיוחדות בעיני עצמני, מסלולי החיים שלנו דומים עד כאב
לא התאהבות אבל בערה אוחזת גם בשיר.
אכן, שולמית
האינטרפטציה שלי לשיר : לא, זאת לא התאהבות, זה נסיון התנערות מתוך האפר שמותירות אחריהן השנים (ומותירים הסיגרים), נסיון להאחז באשליה הנצפית במראת הקסמים המחזירה את הנעורים והבנה שהאנרגיה המושקעת בנסיונות היא סך הכל תנועה במעגלים אנכיים של בדידות ותודעה
אהוד, בול. אבל למה להסביר?…
תמי הי
אהבתי את השיר הזה גם את הצירוף בדידות ותודעה
ואת תחושת הזמן והזיכרון וכו"
היי דפנה,
תודה
וגם השיר קם ומתנער ומוכן לטרף.
מרשים, תמי.
שחר,
תודה על תגובתך
נפלא וקיצבי
היי מירי
תודה. הקצב זה טעם החיים
שיר נהדר תמי
"בדידות ותודעה"
"בוא קַרֵב אלי את מראַת נעורי ותגיד לי שאני יפה"- מוכר ויםה
שיר יפה , מלא אנרגיה
איריס וריקי,
תודה על התגובה
איזה משפט "מעגלים אנכיים של בדידות ותודעה," והשיר פוסע ביניהם, האם יפגשו? אהבתי את השיר מאוד
חני,
כנראה שלא יפגשו
תמי, שיר שנוגע בסערה, יופי, אובדן. על שתי השורות האחרונות הייתי שוקל לוותר: הן אומרות באופן מוכלל ומופשט (האנרגיות הפוסעות לעומת המשהו בפנים שמוכן לטרף) וגם באות אחרי הפואנטה, השורה המרגשת "בוא קַרֵב אלי את מראַת נעורי ותגיד לי שאני יפה".
אמיר,
יש בזה משהו. אבל קשה לי להפרד מהן
שיר מאוד יפה. מאוד נוגע.
חני,
תודה