בננות - בלוגים / / אני מדברת אליך
תמי כץ לוריא
  • תמי כץ לוריא

            משוררת, רקדנית, מורה למחול, וכוריאוגרפית. רקדה בלהקת "בת-שבע 2", "קול ודממה". מורה בלהקת "קול ודממה", מלמדת במגמות מחול בתיכונים שונים, ומורה ורכזת מחול ב"בית פרנקפורט. בשנים האחרונות תמי יוצרת עצמאית במחול, ומופיעה עם עבודותיה על במות שונות ("אינטימדאנס" בתיאטרון "תמונע", סוזן דלל, "על חבל דק" ב"בית תמי", "מוזיאון תל-אביב" ערבי "קולאז'" ב"בית פרנקפורט" ועוד). בין יצירותיה מופע-מפגש שירה ומחול שיצרה, "רק רגע", המשלב טקסטים של שירתה וקטעי מחול, והעוסק בנושא "הרגע" באמנות. המופע הופיע בהצלחה בפסטיבל "אשה" בחולון, מרץ 2003, במוזיאון ישראל ירושלים, בתיאטרון "הסמטה" ביפו, ועוד. תמי יצרה כוריאוגרפיות לתיאטרון: "יאקיש ופופצ'ה", "החולה המדומה", "ליסיסטרטה", ועוד. תמי בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה וספרות עברית מאוניברסיטת תל-אביב, ותואר שני בחינוך למחול מ"ברטון הול", אוניברסיטת לידס, אנגליה. תמי מפרסמת שירה במוספי ספרות ("מעריב", "ידיעות אחרונות",  "על המשמר", "דבר") ובכתבי עת ספרותיים (’שבו”,"קשת החדשה", "מאזניים", "עכשיו", "הליקון", "עתון 77'", "שופרא", "אפיריון") מאז 1980. ספר שיריה הראשון "מרחק הנגיעות" יצא ב"ספרית הפועלים" בשנת 1989 ונתמך על ידי "קרן רון אדלר".  ספר שיריה השני, "מתוך החול אל הראשית" יצא ב"תג" ב-1996, ונתמך על יד "קרן עמו''ס". ספרה השלישי יצא ב-2001 בהוצאת "גוונים", בתמיכת "קרן תל-אביב". ספרה הרביעי ,שולפת את הגלגלים כדי לעקוף" יצא ב- 2008 בהוצאת "אבן חושן", בתמיכת "קרן עמו''ס" ו"המועצה לתרבות-מפעל הפיס".

אני מדברת אליך

 

הַזְּמָן עָף כְּמוֹ כְּבָשִׁים לְבָנוֹת. סְלִיחָה, אֲנִי אוֹמֶרֶת לְך, זאת לא אַשְׁמָתִי. לִפְנֵי מְעַט הָיִיתִי תָּמַהּ כָּזּאת, וְכָמוֹך­, חוֹפֶנֶת ענְבָּרים. כָּל צְלִיל הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁלִּי. סְלִיחָה שֶׁאֲנִי לא מִתְרַשֶּׁמֶת, אֲבָל הֲבִינִי, הַקְּצָווֹת שֶׁלִּי כְּבָר פְּרוּמים, מְרֻמִּים. מְנַסָּה לַחֲצוֹת כָּל יוֹם בְּחָפְזָה. אֲנִי אוֹחֶזֶת בְּיָדֵך. יָדֵךְ הַמְּבַקֶּשֶׁת ללְפּות חֲלוֹמוֹת שְרוּטִים שֶׁלִּי. לָמָּהּ אַתְּ מְנַסָּה לְהִדָּמות אֵלַי. כְּבָר מִזְּמַן הִשַּׁלְתִּי אֶת אַדֶּרֶת הַזָּהָב, אֶת פַּרְפְּרֵי הַפְּלָדָה. רְאִי כַּמָּה אֲנִי חַלָּשָׁה. בְּגוּף קָטָן אֲנִי מְנַסָּה לַעֲבור מֶרְחָק גָּדול. לָמָהּ אֲנִי נותֶנֶת לָךְ לִפְתוחַ אֶת הַשַּעַר בְּהִסּוס. הַשַּעַר הַפּעָוּר לְתּוךְ תְּהום קורֶצֶת הִבְהוּבִים. אֲנִי נושֶׁקֶת לָךְ. הַלְוַואי וְלא הַיִיתְ נְגוּעָה בַּשֵד הַוָּרוד הַמָּתוק הַרוכֵן מֵעַל מִצְחֵךְ וּמַמְתִּין

 

16 תגובות

  1. תמי, "ענברים" צריך חיריק, לא?
    לגבי הכאב, הוא חשוף מאוד, מדבר. הזדהיתי עם תחושת הצליל הראשון,
    לעיתים אני תוהה אם עוד ארגיש מחדש את הצליל הראשון או שזהו, נשחתתי.
    ומצד שני אני כל כך מבינה את הפחד מהשד הוורוד,
    מי שכל כך מפחד מהשד הוורוד, אולי אין לו סיכוי לטעום ורוד, לטעם בכלל.

    • שושנה ויג

      תמי, יש בקטע הזה סיפור על חברות בין שתי דמויות של נשים האחת רוצה כמעט להתאבד והשנייה מחקה אותה. התלישות של שתי הדמויות לא מובנת. לא ברור מנין הכאב הזה.הכותבת כאילו מנסה להיפרד ממשהו.
      הקטע מאוד מרגש , ויש כנראה קצת בעיות ניקוד כיוון השתמשת אולי בניקוד אוטומאטי של תוכנת ניקוד.

      כתבת יפה ומרגש.
      שושנה

      • תמי כץ לוריא

        הי שושנה. תודה על התגובה. לא התכוונתי למשהו כל כך דרמטי כמו התאבדות, אבל מעניין לשמוע. יש פה חיקוי של אורח חיים מסוים, שידוע שלא יגמר הכי טוב.

    • תמי כץ לוריא

      נכון,יש המון בעיות ניקוד, אני אתקן

    • תמי כץ לוריא

      הי יודית, דווקא אני חושבת שהשד הורוד מושך , ולכן הוא בכלל קיים, כי אנחנו נותנים לו לגיטימיות להתקיים בעצם ההמשכןת שלנו אליו.הוא מגלם את הדברים שידוע לנו שהסוף איתם לא יהיה טוב, אך אנחנו "חייבים "אותם

  2. דפנה שחורי-

    אהבתי את זה

  3. משה יצחקי

    מעורר ערגה לצליל הראשון. פרגמנט יפה על משיכה אל השד (למה ורוד?)ופחד ממנו.

    • תמי כץ לוריא

      תודה משה. אולי ורוד כי זה קצת תמים, לא?

      • שבי שחורי

        היי תמי,
        מפתיע השד הורוד הזה שמופיע משום מקום ,ציורי ממש פלסטי .אולי מזכיר את זוליאן הורוד …

        • תמי כץ לוריא

          הי שבי, איזה זוליאן? של וולך?

          • שבי שחורי

            באסוציאציה חופשית זה עולה.למרות שהשד בשיר שלך הוא מן קרן ורודה מוזרה על המצח אולי משהו מעולם המסטיקים והממתקים קצת מיתולוגי קצת סוריאליסטי

  4. איזה פרוזה שירית חזקה!האמביוולנטיות שביחסים: לשחרר או לאחוז, להתאבל או להשלים. מדהים

  5. תמי, הכתיבה שלך נהדרת וחזקה.

השאר תגובה ל ליאת ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לתמי כץ לוריא