את השיר הזה, שמצאתי היום בין הניירות, כתבתי בגיל חמש- עשרה, בכיתה י' . למדתי בבית ספר תיכון 'עיוני צפת' סמוך לעיר העתיקה בצפת, וזכורה לטובה הספרייה שהייתה ממוקמת בתוך מבנה עתיק מאד מוקפת באורנים ובברושים. הייתי נמלטת אליה בהפסקות ובשיעורים חופשיים, צוללת אל מדף ספרי השירה ואל מדף כתבי -העת ושם בעצם התחלתי לכתוב ממש- נזהרת שהספרנית הממושקפת לא תציץ לי לתוך הדפים.
זכורים לי גם בקרים חורפיים כשהייתי יוצאת בהפסקות עם חברתי עליזה למאפייה בעיר העתיקה לקנות עוגות קינמון ושוקולד, ובתוך האדים והערפל, לבושות אינספור שכבות של סודרים ומעילים, היינו מתפתלות, יורדות שתי מדרגות אבן ונבלעות אל תוך גומחה חמה מוארת באורות ניאון ומלאה במגשים מלאים בנחשי בצק מפותלים.
אני מחכה למחר
אני מחכה למחר
נמלטת ממך המון יקר
בצבע רועש של בוקר
מבין עיניים חומות ומבטים חמדניים
אני מביטה דרך מסך תלתלים שלי
הנה מגיעים לאט לאט אנשים
המון יקר
בקולות רועשים של בוקר
כמה קשה לחזור על כל יום שעובר
בחדר מחכה לי שמיכה אדומה
דרך חלון פתוח מציץ ברוש
הנה אני בחדר עמוס ספרים ישנים
ברוש מנענע ענפיו בעצבות
בנות בקולן הגס צוחקות למטה
אני רוכנת לבל אשמע יותר
אחר כך רצה דרך שער הברזל למטה
אני מחפשת את המחר
נמלטת ממך
המון יקר
הפתעת אותי דפנה כי לא חשבתי שלמדת בצפת את עושה רושם של אחת שלמדה בתל אביב
האמת היא מי כבר לומד בצפת? בדרך כלל רק דוסים
והשיר שלך יפה ורגיש
סיגל תתפלאי אבל בצפת לומדים לא רק דתיים
העיר מיוחדת ומקסימה גם היום למרות שהיא די מוזנחת
ותודה על הקריאה
מקסימה ומופלאה הפואמה הטהורה הזאת
תודה שירה
דפנה, זיכרון יפה של נערה מתבגרת.
צפת, עיר שרוח המאה הקודמת נחה בה…
ממש ככה
זה נפלא לקרוא את השיר ולראות שצורתו מבשרת את שירתך בהווה. השיר מקסים!!
חגית
גם אני חושבת ככה שרואים את הקווים
של מה שהיום
דפנה, זה שיר יפה. מסכימה עם חגית.
אני אוהבת מאד את התמימות הבלתי תמימה הזו.
שירה תודה ואהבתי את המשפט תמימות בלתי תמימה