כתשובה לבקשתי העמוקה חרט על הגוף שיר אהבה. אני פוחדת שמא יפר את השבועה והברית הזו תיהפך לעור זר לשמלה רעה
"כל כינויי נדרים כנדרים, חרמים כחרמים, שבועות כשבועות, נזירות כנזירות. האומר לחברו, מודר אני ממך, מופרש אני ממך, מרוחק אני ממך, שאיני אוכל לך, שאיני טועם לך–אסור; מנודה אני לך"
שזו לשונה:
במקום תשובה
בעוד עשר או
עשרים שנה
כשיקמול גופי
וגם גופך
עדיין
יעבור בי
רטט
כשאראה אותך
פושטת
את שמלתך
"נדר בחרם, ואמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים, נדר בקרבן, ואמר לא נדרתי אלא בקרבנות מלכים, הרי עצמי קרבן, ואמר לא נדרתי אלא בעצם שהנחתי לי להיות נודר בו, קונם אשתי נהנית לי, ואמר לא נדרתי אלא מאשתי הראשונה שגירשתי–על כולם אין נשאלין להן. ואם נשאלו–עונשין אותן, ומחמירין עליהם, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרין, פותחין להן פתח ממקום אחר, ומלמדין אותן כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים."
שירה אינה נדר. הנדר דתי הוא. כתוב בשיר השירים. אל תעורר את האהבה עד שתחפץ. נתך זך כתב: בכאב קונים לב אנשים לא כן אם מחכים. תשובת השיר לעולם תעמוד. בני אדם חולפים מן העולם,השירים נותרים.
לא עושה רושם שהמילים הללו שלך רבי מאיר מנחמות את המבקשת לקיים את התשובה
היי דפנה,
איזה שיר קצר מקסים ורומנטי
תמשיכי עם הסיגנון הזה.
תודה לכל המגיבים-כל תגובה היא ככוכבון על משטח השיר האפל
ובעיקר תודה לזה שחרט את הנדר
קראתי את השיר המון פעמים ואני לא מצליחה להבין איפה הנדר. סתם שיר אירוטי חמוד.
מצטרפת לגפי איפה הנדר המסביב -(הציטטות) יותרעמוק מהשיר עצמו סתם שיר חביב למה לחפור במה שאיו
מכדי להבין. יש כזה דבר, צעיר מדי. תאמיני לי.
דפנה. מהממת החזרה.
דפנה,
מה שכתבת כאן מעניין ומקורי. זה נורא מזכיר לי משהו שראיתי בקיץ שעבר בפריז ודי הפעים אותי, למרות שאני אולי לא הייתי עושה זאת בעצמי: על אחד הגשרים על הסיין ראיתי בחור הולך עם בחורה ושורה ארוכה של קעקוע ירדה לו משרוולי המכנסיים ועד לקרסוליים בשתי רגליו. מרוב סקרנות פשוט התכופפתי מאחוריו וקראתי – אלה היו השורות הדרמטיות משירו של דילן תומס
Do not go gentle into that good night…
אני לא בטוחה כרגע אם אני מצטטת נכון, אבל הזכרת לי את זה עם החריתה על הגוף…
די מגניב.
נ.ב.
בהזדמנות כשאתקל בתמונה – יש לי כל כך הרבה שזה לא פשוט למצוא אותה – אשלח לך – זה נחמד.