נולדה בתל אביב 1968 אם לשתי בנות. פרסמה עד כה שלושה ספרי שירה. בימים אלה רואה אור ספר שירים חדש גולדפיש' בהוצאת כרמל-עמדה(שרבים מתוכו פורסמו בגיליונות "שבו" האחרונים.) השירים הראשונים התפרסמו בכתב העת 'עכשיו' שבעריכת פרופ' גבריאל מוקד, וכן הספר הראשון "סאם ישכיב אותי לישון'' הופיע אף הוא בהוצאת 'עכשיו'.
מפרסמת שירים בכתבי עת ובעיתונות. כותבת ביקורות ספרות בעיתון ישראל היום, ווכן בעלת טור שירה ב'ישראל היום' ). עורכת ספרים. רשימות רבות אפשר לקרוא בארכיון אתר נרג-מעריב. זכתה (פעמיים) בפרס קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות. חלק מן השירים תורגמו לאנגלית.
שיר אהבה שחרט על החול בחוף מרוחק
במקום תשובה חרט למעני על משטח של חול בחוף מרוחק שיר אהבה
ומאז אני עומדת על המשמר שלא יבואו המים שלא ימחקו חלילה את ההבטחה
במקום תשובה
בעוד עשר או
עשרים שנה
כשיקמול גופי
וגם גופך
עדיין יעבור
בי רטט
כשאראה אותך
פושטת
את חולצתך.
האהבה ללא תנאי מתבררת כמשחק של התקווה. אני חושבת שאין צורך להגדיל ולהקטין אותיות . הדברים מדברים בעד עצמם. נראה לי מעניין מבחינה אמנותית ומצער כמו בחיים.
מירי, כאן זה חייב להיות בפונט גדול כי כשחורטים על החול זה בדרך כלל בענק.
מעניין דפנה כל המסרים הזהים האלה , ותמיד זה במקומות שנידונו לכליון, מפית, מסך, חול.
סיגל כמי שמתעסקת בויז"ואל אני המומה תמיד מחדש עד כמה המילים בונות תמונה לכן אני חושבת שהשוני בין השירים ייראה דוקא על רקע דומות. המסקנה שלי באה מחד מכיבוד המילים כבונות תמונות שאינן צריכות המחשה ומאידך מיידע של העולם הויזואלי שאין צורך להדגיש את המודגש ממילא . ראיתי כמה פעמים פה משוררים שמשתמשים בסוגי פונטים שונים ובגדלים שונים ואף בצבעים ולדעתי הם טועים. מבינה את הגעגוגים לויזואלי כמו שלי יש געגועים לשירה שאינני מומחית בה ולא העברתי אותה בכור המצרף, אבל זה הכל יידע ומקצוענות באמנות הפלסטית כמו בשירה וכמו בסנדלרות או רפואה. 🙂
במה היא תודה? בפרחים בסיגריות ובאלכוהול, ובזה שתגיע בעשר וחצי ותישן טוב טוב לפני כן.
אבל רגע-רגע, אנחנו אורחות כאן, כיני ואני, והייתי רוצה להתייחס לשירה של גב" שחורי.
יש במופעיו החוזרים ונשנים ניצול מחוכם של המדיום האלקטרוני. מפני שאם בחיים, במציאות, הבלאי חל על כתובות החול, הדיו, הנייר ואף הגוף, הרי שכאן, במרחב האינטרנטי, לא חלים חוקי הבלאי. כאן זה בא בבום: באג, ארור, מאל-פאנקשן. בהצגותיו החוזרות של השיר המחברת פוקדת שוב ושוב: קומאנד-זד! קומאנד-זד על מה שנאמר לה והתפייד ונגוז. זה שיר יפה ונואש.
אוי ואבוי להבטחה
האהבה ללא תנאי מתבררת כמשחק של התקווה. אני חושבת שאין צורך להגדיל ולהקטין אותיות . הדברים מדברים בעד עצמם. נראה לי מעניין מבחינה אמנותית ומצער כמו בחיים.
מירי, כאן זה חייב להיות בפונט גדול כי כשחורטים על החול זה בדרך כלל בענק.
מעניין דפנה כל המסרים הזהים האלה , ותמיד זה במקומות שנידונו לכליון, מפית, מסך, חול.
סיגל כמי שמתעסקת בויז"ואל אני המומה תמיד מחדש עד כמה המילים בונות תמונה לכן אני חושבת שהשוני בין השירים ייראה דוקא על רקע דומות. המסקנה שלי באה מחד מכיבוד המילים כבונות תמונות שאינן צריכות המחשה ומאידך מיידע של העולם הויזואלי שאין צורך להדגיש את המודגש ממילא . ראיתי כמה פעמים פה משוררים שמשתמשים בסוגי פונטים שונים ובגדלים שונים ואף בצבעים ולדעתי הם טועים. מבינה את הגעגוגים לויזואלי כמו שלי יש געגועים לשירה שאינני מומחית בה ולא העברתי אותה בכור המצרף, אבל זה הכל יידע ומקצוענות באמנות הפלסטית כמו בשירה וכמו בסנדלרות או רפואה. 🙂
ועם כל זאת, עדיין יש משמעות רבה לגודל ולצורת הפונט בטקסט הספציפי של דפנה מכיוון שכאן הויז"ואל הוא לשירות השירה.
כמה מילים על שירה קונקרטית ואידאוגרפיה כאן:http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%99%D7%93%D7%90%D7%95%D7%92%D7%A8%D7%A4%D7%99%D7%94
אן פה הבטחה ללא תנאי. יש פה שיר על תשוקה שלא נס ליחה. רוצה אותך עכשיו ארצה אותך גם מחר. הבטחות כאלה יש הרבה. סתם שיר בנאלי.
על החלון המאובק של מכוניתי
החונה מפונצ"רת מול ביתי
באצבע עבה כתב באבק החלון,
חבר
שלפעמים עובר
איני יכול יותר לחכות,
שתתפשטי
בלי למה אבל
עם לא מעט איך
באצבע דקה, באבק המראה
כתבתי לו,
תצטרך.
כנרת שלי
אוי
כנרת שלי
אם לא היית
מישהו היה צריך
לחלום אותך
או לפחות
לחלוב
אותך
עד שתודי
במה היא תודה?
במה היא תודה? בפרחים בסיגריות ובאלכוהול, ובזה שתגיע בעשר וחצי ותישן טוב טוב לפני כן.
אבל רגע-רגע, אנחנו אורחות כאן, כיני ואני, והייתי רוצה להתייחס לשירה של גב" שחורי.
יש במופעיו החוזרים ונשנים ניצול מחוכם של המדיום האלקטרוני. מפני שאם בחיים, במציאות, הבלאי חל על כתובות החול, הדיו, הנייר ואף הגוף, הרי שכאן, במרחב האינטרנטי, לא חלים חוקי הבלאי. כאן זה בא בבום: באג, ארור, מאל-פאנקשן. בהצגותיו החוזרות של השיר המחברת פוקדת שוב ושוב: קומאנד-זד! קומאנד-זד על מה שנאמר לה והתפייד ונגוז. זה שיר יפה ונואש.
את צודקת באמת מתחולל כאן באג
הנה בא עוד אחד
תראי בעצמך!!
יפה, דפנה, ובעיקר כל כך חזקה הסיטואציה שאת מתארת למעלה… שומרת שהים לא ימחוק!
תודה למגיבים בעבור האור ששפכו על החשיכה