הייתי מוכנה להמיר את 'החבילה' הזו שנקראת דפנה שחורי בארנב הלבן הקסום והצמרירי, התמים, אדום העיניים, אחרון השורדים בחצר הענקית והיפהפייה של אבא שלי בכפר הגלילי אמירים.
בכל בוקר כשאני יוצאת החוצה אני משתאה כשאני נתקלת בו מלחך בשאננות עשב. ואני שואלת את עצמי איך שרד עוד לילה? מדלג לו תמים ובוטח בין חזירי בר, שועלים, כלבים וחתולים- שמשום מה עדיין לא נפל למלתעות שלהם.
המסקנה היא שכנראה בטחון מוחלט בזולת חזק פועל לפעמים דווקא לטובתנו. או אפשרות אחרת היא שפשוט מזל נפל בחלקו או השגחה אלוהית או השד יודע מה
והבוקר שיחת טלפון עם ידיד:
– "בוקר טוב דפנה" (בהיגוי גבריאל מוקדי)
– "שלום שלום" (גם כן בהיגוי מוקדי)
– "איפה את? את נשמעת כל כך רגועה"
-"אחרי יומיים בטבע המקסים הזה גם אתה היית נרגע. יש כאן בחצר ארנב לבן מקסים שלא שייך לאיש. היגיע משום מקום. הצלחתי ללטף אותו בבוקר מתחת לעץ בלי ששם לב. הוא היה ממש קרוב אלי וכמעט לא פחד. אחרון השורדים בתוך המולת חזירי הבר. ממש יכול היה להיות כוכב ב 'הישרדות'"
-[צחוק קל] "מתי את חוזרת? ואל תשכחי להעביר את הציטוטים במייל"
-" ואתה יודע מה? הייתי מוכנה להמיר את כל החבילה הזו שנקראת דפנה שחורי בארנב הלבן הזה
-"עד כדי כך???"
אני מקנא בך ובארנב
38 מעלות בצל
חמוד.
דפנה יקירתי
מבינה אותך?
פעם הייתי ארנב, מתוקה כזאת, מקשקשת בזנב, מלוטפת … קצת מפוחדת, באה איזה טובה אחת ביקשה להחליף איתי… נתתי לה, אני לא חוזרת לשם, לארץ האנבות…
אבל אפשר להבין.
שלך בחיוך
טובה
טובה
אז מי את הטובה? מקווה שלא שועל לא חזיר בר מפוסה ומאיים..
דפנה
זהו שלפעמים אני ניזכרת בימי הארנבות שלי, בחופש שהיה לי, אני נזכרת בטבע… בחברים שלי… זהו תפסת אותי יש לי געגועים… השיר שלך מדבר ומדייק את הקומפליקט התמידי של
שבי, אם להיות טובה או ארנבת, שיר עם אריכות ימים, עד סוף חיי אתלבט מה להיות…
להתראות שלך טובה
אני כל כך מבינה אותך כי התשוקה להיות התמים הבוטח ביופי הזה משתקת
כייף לך, תעשי חיים, דפנה.
טקסט מענין. שלו לכאורה.
אמירים מקום קסום. פעם חשבתי לחיות שם, אולי בשקט הזה הייתי הופכת למשהו אחר, אבל כפי הנראה לעולם לא אהיה ארנבת…
אסתי
כמוך גם אני חושבת וחושבת כן או לא בעניין לגור כאן
ואגב, חייתי כאן בילדותי ובנעורי אבל לא נהפכתי וכנראה גם לא אהפך לארנב המקסים הזה
הביקורים בטבע עשויים להיות ארנביים ומרגיעים. מגורים של קבע בטבע עושים ממך משהו אחר לחלוטין אולי עכבישה עם היכולת לטוות ולטוות מתוך בטנה.
איזה דימוי מעניין אפילו מחריד מעט
תודה יודית ואת מוזמנת לבוא איתי פעם
תודה דפנה.
מי יודע, אולי עוד זה יקרה פעם.
גם אני הייתי מוכנה.
אני מוכנה להתחלף עם הגור חתולים שהבאתי הביתה לאחרונה. עוד לא ראיתי יצור כל כך מלא כוחות, עוצמה, שאינו יודע מורא ופחד מהו, עם טונות של אנרגיות וקסם.
מסקנה, טוב להיות חתול בית או ארנב במושב. חרא להיות סופר-משורר עברי ממוצע.
הבנתי שהתמכרת אליו..
דפנה הייתי שכן שלך ביום בו פגשת את הארנב, כי שהיתי בחג באמירים. כשחזרתי
לתל אביב לקחתי טרמפיסט – דבר שלא עשיתי 20 שנה – שהתגלה כאחיך. במבט ראשון- בחר חמוד ומתוק כארנב לבן.
אני פגשתי באמירים מגה-סביון: כדור גדול עשוי אויר ואור וחוטי כסף. לצערי לא היתה אתי מצלמה אבל הוא נחקק בתודעתי. נראה לי סמל לעצמי המואר של הזקנה הקרבה והולכת.
באמת? ועוד פגשת באחי הארנבי והמנומס?התארחת ודאי אצל איתמר תיאודור.
חבל שלא ידעתי. היינו יושבים על נדנדת הגן ומתבוננים בצמרירי המדלג או בסיבי הסביון הקשיש ברוח החמסינית
תיאור המגה-סביון מזכיר את שיריך המדוייקים המזדהרים
דיר דפנה, הייתי כהרגלי אצל יעל גולדמן. את איתמר , שכעת מצליח מאוד, פגשתי במקרה בשביל הראשי. חשבתי שהוא באנגליה בכלל. בפעם הבאה שאסע לאמירים נתקשר. באמת חבל שלא נפגשנו. הייתי רואה אולי את הארנב והיינו מדברים.
בדרך כלל אני באמירים למשך הקיץ-יולי ואוגוסט-
אז תהיינה עוד הזדמנויות
קשה להיות בני אדם,
אבל אומרים שמתגמל ….
את מביאה לי בחזרתך איזה רועה צאן מאמירים ?
מתגמל? אולי בגלגולים הבאים
יש שם באמירים רועה צאן מקסים שמו אפילו רועי, והוא לבד כמדומני
דפנה !
אם זה רועי כרמלי המקסים,
אני מכירה ועוד איך.
למרות שזכרתי שרועי מנהל את המשתלה.
אכן כרמלי. יש לו גם עיזים. אני מבינה שאת מכירה קצת את אמירים?
מכירה קצת מאד…..
עברתי שם וביקרתי את רועי,
הוא למד עם אח שלי בתיכון בשדה בוקר.
הוא מקסים …
ואני שמחה שהוא כבר בבית.
את בטח יודעת למה אני מתכוונת.
מבינה גם מבינה
דפנה, באמת חמוד, אבל אני חושבת שבכל זאת כדאי להשאר דפנה שחורי