בננות - בלוגים / / לחולדה אקרא דפנה אקרא לה גם אלון
גולדפיש
  • דפנה שחורי

    נולדה בתל אביב 1968 אם לשתי בנות. פרסמה עד כה שלושה ספרי שירה. בימים אלה רואה אור ספר שירים חדש גולדפיש' בהוצאת כרמל-עמדה(שרבים מתוכו פורסמו בגיליונות "שבו" האחרונים.) השירים הראשונים התפרסמו בכתב העת 'עכשיו' שבעריכת פרופ' גבריאל מוקד, וכן הספר הראשון "סאם ישכיב אותי לישון'' הופיע אף הוא בהוצאת 'עכשיו'.  מפרסמת שירים בכתבי עת ובעיתונות. כותבת ביקורות ספרות בעיתון ישראל היום, ווכן בעלת טור שירה ב'ישראל היום' ). עורכת ספרים. רשימות רבות אפשר לקרוא בארכיון אתר נרג-מעריב. זכתה (פעמיים) בפרס קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות. חלק מן השירים תורגמו לאנגלית.

לחולדה אקרא דפנה אקרא לה גם אלון

 

 

 

 

לחולדה אקרא דפנה

אקרא לה גם אלון

אקרא לחולדה גם דפנה וגם אלון

לראש שלה שהופרד מן הגוף באכזריות בידי לוכד מזיקים

אקרא אלון

לגוף המפרפר שנותר על הקרקע נטול כיוון

אקרא דפנה

לסבל הטהור הנקי אין אגב שם

אבל את אותו בוקר שבו גיליתי את החולדה

אכנה קתרזיס

ולכל קוראי שהמילים הללו סתומות בעבורם

אקרא קהל עיוור

חירש לסבלותיי

דמום לכאביי

ולך

אם אתה במקרה קורא עכשיו את השיר מגלה בו המום את שמך

באותיות קידוש לבנה

אקרא בוגד

 

 

 

 

 

 

28 תגובות

  1. גדולה הכתיבה שלך עם רגשותיך המפלסות בקיר השיש של האהבה. ועם כל קילוף של כאב לא נשמעת צרחה רק עוד טיפות של דם הנשמה

  2. וואו דפנה
    מילים כמו סכינים
    ואני אוהבת את זה

  3. שולמית אפפל

    אני מעדיפה את הסכינים בשיר
    הטוב שלך.
    תודה דפנה.

    • דפנה שחורי[לשולמית]

      שולמית תודה

      • אני לא מבינה מדוע אתם מרשים לעצמכם להתעלל בבעלי חיים. אנחנו באגודת העכברושים מטפלים במקרים קשים של פציעות ומחלות של עכברושים עכברים וכל מיני זוחלים. השירה משתמשת בבעלי חיים אלו השורדים את דרכם על אף בני האדם.
        השבוע מצאנו בקינג ג"ורג עכברוש בלי גוף רק ראש שכל הזמן צעק…..דפנה…דפנה…. עטפנו אותו בעלי דפנה ועלינו אליה.

  4. סארטר סטרטר

    בהחלט מוציא
    חרש מחרשותו
    עיוור מעוורונו
    אלון מאלונו,
    גוף חולדה בלי ראש

  5. רונית בר-לביא

    :)))))))))))))
    גמרת אותי, דפנה.

    אני רואה את הקומי בזה.

    תרשי לי (?)

  6. גם בודלר קילל את קוראיו..

  7. שיר חזק. שיר יפה. נהדר.

  8. השיר ברור, אי אפשר, להחמיץ.
    ראיתי את השיר שלך בעיתון, מענין, וחכם
    להתראות טובה

  9. נראה לי שיר מבולבל רגשי ולא ממוקד. בתחילה את מגדירה את החולדה כשלמות אחת, שלמות שהיא דפנה ושלמות שהיא אלון. אחר כך תוך כדי הכתיבה את עוברת לפאזה אחרת באישיות שלך וחותכת עצמך ואותו כאשר לך את מעניקה את הגדרת הגוף ולו את הראש, המוביל, החושה, המתוכנן. אני כפמיניסטית לא יכולה להדהות עם אשה כמוך הרואה עצמה כקורבן, כגוף, ללא תבונה או רצון אקטיבי יוזם.

    • דפנה שחורי[לשחרזדה]

      שחרזדה

      מבחינתי אפשרי לתת את הראש לדפנה ולאלון את הגוף.לפחות לנסות להחליף זהויות.
      ומעניין מדוע קשה לך עם ההזדהות עם הגוף, והלא הראש עצמו ברגע הלידה יוצא מן הגוף הנקבי התחתון היצרי

  10. חזק ומעורר

  11. הוא שיר שמדיר שינה. תיאור הכאב והאכזריות בבגידה מורגש היטיב. המשחק בין המציאות הפנימית לבין המציאות הממשית "שהופרד מן… בידי לוכד מזיקים" משתלב יפה ומחזיר את הקורא למעשה הברוטאלי שבעצם הוא הנושא (לפי דעתי) של השיר: ההשלכות ההרסניות של הבגידה החודרות לרבדים העמוקים ביותר של הנפש – ואולי משתלטות בכלל על פנים מרובים של החיים.
    השיר על החפצים שפורסם במעריב הינו כל
    כך עצוב. החנק והשבירה משתחררים בידי
    עטך ובכישורייך העוצמתיים.

  12. נכון שהלידה באה מהגוף, אומנם נקבי. אך זה כבר פרשנות על פרשנות שלך. שאת כתבת באופן רגשי ספונטני את השיר כך נבעו מימך המילים ובסדר הזה. הכל תרוצים. נראה לי שאת סוג של מזוכיסטית. זקוקה לכאב בכדי להרגיש!
    אומנם שיר הוא דבר רגשי קודם כל, אך הרגש בלבד הוא לא הכל בשיר טוב.

  13. מאוד עניין אותי השיר, החולדה זו באמת חיה מרתקת (בתי מגדלת שתיים), לא פעם ראשונה שאת משתשמשת בה כדימוי, אכזריות הקטיעה של הגוף המפרפר בלי הראש (רמז לגיליוטינה?) כמטפורה לקטיעת יחסים, דרך החיה שמצד אחד נחשבת כדבר מתועב ומצד שני אינטיליגנטית ומדהימה ומרגשת, הממ..כמו היחסים בין גבר ואישה תיעוב מול ענין ותשוקה. השורות האחרונות חותכות בבשר החי דווקא משום שהן יורקות את האמת בפרצוף. מקווה שלא הייתי דמומה לכאבייך. נהניתי מאוד.

    • דפנה שחורי[לסיגל]

      סיגל

      ריגשה אותי מאד התגובה שלך כי היא מדויקת. בעיקר חשת עד כמה בשיר התיעוב מעורב בתשוקה וכן הסוף היורק את התחושה. ובכלל אני חשה שממש הרגשת כל שורה.

      הבת שלך מגדלת שתי חולדות? בבית? מעניין! אולי תספרי לי קצת עליהן? כי מתנגנים בראש עוד תאומים[ עוד שורות ]לשיר הזה שחלקם האמת כבר נכתבוועדיין לא פורסמו אז זה יכול לתרום לי.

השאר תגובה ל דיאנה מן ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לדפנה שחורי