כשניחשתי סוף סוף את מספר הזהות שלו
זה היה כאילו ניחשתי את כל המספרים בלוטו
ואני ממלמלת אותם בכל הזדמנות
[כלב גדול בא לעברי
מהלשון העבה שלו מטפטף דם
ציפור שחורה מתה על המדרכה
אישוניה נבלעו עמוק בארובותיהן]
והוא
שוהה ומשתאה כיצד זה קרה
הכוח האכזר הזה
להעמידו קבל עם
עירום ועריה
מספר הזהות שלו תלוי בכיכר העיר
בלי שמלה
סדין אדום מוכתם עשייה:
עינוגים שנגמרו בצווחה
צעקה אחת ויחידה
שנמלטה מפיו
בשעה שגילה שגיליתי
את מספר הזהות שלו
לדפנה
מעניין.
האם "מספר הזהות" הוא מוטיב מחליף ל"חולדה"?
תראה, כשיוצא ספר אז הרצף נקטע-
לפעמים באופן מלאכותי ולפעמים לא.
אצלי כשיצא'גולדפיש' התחושה היתה שהרצף איכשהו נקטע כי התנופה עדיין נמשכת: של רצון לעבד משהו. ופעם זו החולדה ופעם זו גולדפיש או מספר זהות. אז התשובה היא כן. כמו נסיעה ארוכה ברכבת: הנוף מתחלף אבל כל הנראה מבעד לחלון שייך לאותה נסיעה:
פעם הרים פעם ים ופעם ארשת של כבישים מתפצלים מתחברים גשרים מינהרות..
לדפנה
תודה. נתראה הערב.
הנחבא
דפנה, חשבתי שאת המספר הוא חרט על גופך… אז מה הבעיה לדעת אותו? "עינוגים שנגמרו בצווחה".
מאחל לכולנו משחקים מסוכנים מן הסוג ההפוך 🙂
נדמה לי שהיה סרט כזה -משחקים מסוכנים
עוקב בסקרנות אחרי גלגולי החשבונאות הזאת (והכי אהבתי את מה שבסוגריים)
הסוגריים יכולים להתפרש לכיוונים שונים : מהלכים בזרם התודעה או מראה שנתקלים בו באקראי כמו אבן גדולה ברחוב ויש ויש
עדיפים שירי גולדפיש על השירים האלה. שם היה גיוון ופה חזרה על אותו המוטיב. כאילו לחזור על המלה שדיים המון פעמיים. שבתאי עשה את זה עם זיוה ובסוף נמאס. גם על זיוה עצמה.
יערה, כרגע זה מה שיש
חיזרי אלי שוב בעתיד ואולי יהיו מעניינים יותר
דפנה, אני חולקת על דברי יערה. זה שיר חזק העומד בפני עצמו ואין תורך להשוותו לאחרים. הוא בנו של גולדפיש. המשיכי כך. ואני מצטערת שלא אהבת את הצילומים מן הערב בחללית. הפלאש של המצלמה שלי לא היה חזק מספיק. בפעם אחרת אביא מצלמה טובה יותר. ואל תתיחסי לכל הלושנות הרעות. כתבי שירה והפני את הגב לעולם.
חגית תודה על שאת מגינה עלי מיערות סרק למיניהם/ן-
מתחזים/ות ולשונות רעות, פחדניות שמסתתרות תחת שמות בדויים
איזה יופי של משפט 'כיתבי שירים והפני גב לעולם'
בקרוב עוד מתעודת הזהות עד לבינגו המיוחל.
ובעצם כל שיר הוא תעודת זהות שרוצה לקלוע למטרה מדויקת
וצילומי החללית? דווקא החושך שריחף שם מול ומעל הים קסום.
לדפנה
לא מצאתי פגם בדברי יערה. היא הביעה בקצרה את דעתה ואפילו נימקה אותה.
הרי לא כולם יכולים כל הזמן להנות מפרי עמלנו.
האם את מעוניינת לשמוע רק מחמאות?
האם את מעדיפה שבמקרים והיצירה לא מוצאת חן ,לא יעירו בכלל?
אם כך, אנא צייני זאת ואני בטוח שיכבדו את בקשתך.
אני כמובן נגד השמצות וניבולי פה.
אבל לא מוצא פגם בדעה לא אוהדת ליצירה ספציפית.
בברכה
הנחבא
נחבא יקר
הדבר האחרון שמתחשק לי זה ליטופים והינהונים על יצירות שלי
דווקא כן ומאד מעניינת אותי ביקורת. לגבי יערה פשוט ברור לי לגמרי במי מדובר -במישהו/י שחושב להיפך ממה שכתב רק מסתתר/ת תחת שמות בדויים ומציק ומציק ולכן הרשיתי לעצמי להגיב. למרות שראית שהתגובה הראשונית היתה קרירה רק שחגית 'פתחה' את הפנדורה
אתה עצמך הלא נחבא אל הכלים ולי אישית זה מפריע
יש למישהו ביקורת? שידבר בשמו בלי שמלות וכיסויים! ועכשיו אני מצרפת קישור לדעה שלי דווקא בעניין מחמאות וליטופים או אמת בפנים
אז נחבא יקר אולי תתגלה לפנינו סוף סוף? ותכה כשאתה מעוניין בלי רחמים?
כי בעניין הזה אני לגמרי מזוכיסטית ז"א ממש צמאה לביקורת מטוב ועד רע! http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=3589&blogID=129
פוסט שנקרא 'יותר מידי לטיפות בבלוגיה שלנו' שפרסמתי בפברואר 2008
דפנה, בקריאה שלישית: השיר מעולה.
שלום דפנה.
כן, בהחלט.
אני מוצאת את הקשר המחבר בין השיר הזה
לשירך הקודם ואת שירך הקודם לזה שלפניו.
במקרה זה, (לדעתי האישית), את מתארת את יכולתך העל חושית בגילוי מספר הזיהוי שלו, הלכה למעשה, ואת
תגובתו לכך.
יש משהו מרתק בהגדרה "מספר הזיהוי"
משום שמצד אחד הוא אכן משקף את מספרו האישי של האדם, כמספר מקעקע לכל החיים היוצר זיהוי מושלם, מאידך האם מספר,
מספר כלשהו יכול באמת לשקף את האדם?
האם מספר כלשהו יכול לתת לאדם את ערכו
האמיתי?
ובכל זאת הוא מזוהה דרך קבע עם המספר הזה.
בעוונותיי אני חשה ריחוק ממספרים,
יש לי אנטי גדול אליהם, אבל הריהו מוגדר כמספר זהותנו.
הכפילות הזאת של הזיהוי שלך את מספר זהותו, והעל חושיות, כמקבילה היחידה היכולת להתאים, מרתקת בעיניי.
ואם הפלגתי, אולי טעיתי, איתך הסליחה.
מיכל התגובות שלך מעניינות ואני ממש מרגישה גם כן כך
כי כמובן שיש כפילות בזהות הזו וגם כמובן גם ניכור הסימון
מרגע הלידה שמים לנו על פרק היד מספר..
שוב תודה על הקריאה המאד קשובה
שיר מעניין מאוד דפנה, בעצם, כאילו הוצאת להורג את האינטימיות והגילוי הוא סוג של תליינות בכיכר העיר. חזק.
להוציא להורג את האינטימיות
מפחיד.. כשמישהו מבחוץ אומר את זה
תודה סיגל