בננות - בלוגים / / בננות למה אתן שותקות?????????
גולדפיש
  • דפנה שחורי

    נולדה בתל אביב 1968 אם לשתי בנות. פרסמה עד כה שלושה ספרי שירה. בימים אלה רואה אור ספר שירים חדש גולדפיש' בהוצאת כרמל-עמדה(שרבים מתוכו פורסמו בגיליונות "שבו" האחרונים.) השירים הראשונים התפרסמו בכתב העת 'עכשיו' שבעריכת פרופ' גבריאל מוקד, וכן הספר הראשון "סאם ישכיב אותי לישון'' הופיע אף הוא בהוצאת 'עכשיו'.  מפרסמת שירים בכתבי עת ובעיתונות. כותבת ביקורות ספרות בעיתון ישראל היום, ווכן בעלת טור שירה ב'ישראל היום' ). עורכת ספרים. רשימות רבות אפשר לקרוא בארכיון אתר נרג-מעריב. זכתה (פעמיים) בפרס קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות. חלק מן השירים תורגמו לאנגלית.

בננות למה אתן שותקות?????????

 

 

האם שירה ארד בביקורת שלה על 'גולדפיש' 'שיחררה את החולדות על השטיח' שככה עצמתן עיניים???????????

האם שתיקת הכבשים הרועמת שלכן וחוסר הפירגון כלפי שירה ארד, שזו לה טבילת האש הראשונה כמבקרת( ועוד באתר ארצי וחשוב כמו nrg ) משמעה נידוי קהילתי לאור יום?????? האם אתן לא חושבות ששקט תעשייתי מהסוג הזה עלול לגרום להחלקה בלתי הפיכה על מצע של קליפות בננות, או חלילה לבריחת מוחות מן המטע ?????? 

עולה השערה נוספת כי תגובות הנאצה שהופיעו מייד כשעלתה הביקורת(ושהחלטתי למחוק) גרמו לכן לנוס על נפשכן מתוך הקליפות לעבר מרחבי שתיקה מוגנים???? שהרי על אף השתיקה, עקבותיכן בכל זאת ניכרות היטב בספירת המלאי של הכניסות לפוסט זה!!!!!! 

אז יש עוד דרך לתיקון: 
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=9940&blogID=114

http://www.nrg.co.il/online/47/ART1/856/905.html

 

 

ולכל אלה שכתבו את הנאצות אתמול ברוח 'שמור לי ואשמור לך': שירה ואני נפגשנו לראשונה רק ביום שישי האחרון וזאת לאחר ששירה קנתה את ספרי, התרגשה ממנו והחליטה להתנסות בכתיבת ביקורת.

 

אז לאחר המניפסטים שכתבו יעל ישראל וגרא בעניין מגיבים ולאור ההיענות האדירה שהם זכו לה הייתי מצפה מכן לא להצהיב יתר על המידה 

 

 

 

30 תגובות

  1. באמת התפלאתי, אפילו חלמתי כל הבוקר דברים מוזרים , שתיקה רועמת? ליקוי לבנה? מישהו עשה שחור? תעלומה.

    שירה ארד מפעילות ואהודות הבלוג, כתבה ביקורת יפה וכמעט אף אחד לא מגיב..

  2. חגית גרוסמן

    דפנה, ספרך הוא מופע מרתק של שירה שנוצרה מכאב אדיר. האמיני כי הוא מגיע ויגיע לידיים והעיניים אשר זקוקות לו.

    • ביושר חגית: לא לך לטבול עד המרפקים בסחי ומאוס הזה.לך,בניגוד לאחרים/רות
      יש כשרון ומטען פנימי נפיץ.בשירה אין דמוקראטיה ומשוררים אינם מייללים בלהקות.שמרי על אחרותך ,נבדלותך ומנדריניותך המובנית.לא על דרך ההתלפפות ההדדית תהיה תפארתך,לבל
      תקומי בוקר אחד וצילומך בחזיה ותחתונים פלוס מדוזה מודבק לקובץ
      שיריך.הגלישה במדרון היא בלתי מוחשית.
      הפיתוי רב,וגם משורר עלול לא לעמוד בו.אני עצמי נרתע,לרגע,מהרסס של מטען ההדף הזה,אבל חריפות המסר נראית לי חשובה מדקדוקי עניות.

      • וגם הפחדנות שלך – לא להזדהות בשמך. אם כבר ביקורת, אז באומץ. ממה אתה מפחד? תראה לנו את פניך. (למרות שיש לי תחושה שאנחנו מכירים)

        • ככל הזכור לי

          התגובה ממוענת לחגית גרוסמן ולא לשירה
          ארד.אל תקפצי ראש לבריכה של עצמך.אין בה מים,גברתי.

        • ודיברה התורה

          בלשון בני אדם – אין לך גברתי לא את הכישרון,היכולת והעוצמה של חגית.לפיכך,מעולם לא הגבתי למעשה ידיך בשירה,שכן אינם מעלים ואינם מורידים,ועל כל פנים,לא בך מדובר כאן.
          את יכולה לעשות כל מה שהמלצתי לחגית לא לעשות,והדבר אינו מעלה ואינו מוריד
          וגם פחדנותי או אנונימיותי אינם מעלים ואינם מורידים.היי ברוכה ויום טוב לך.

          • פחדנותך ואנונימיותך מורידים. מורידים מאד. חבל לי עליך ועל שלל הגועל ש א ת ה כנראה נאלץ להתמודד איתו. מעמסה מיותרת ומכוערת לחיות איתה. מאחר ואין לך שם ולא פנים (למרות שאכן, החשד שלי הולך וקורם עור וגידים, ואם כבר מדברים על שירים והגיגים – שַל נעליך).
            למרות זאת אין בי כעס כלפיך. רק רחמים. ומי יתן ויעלה בך העוז לעמוד מול עצמך ולצאת ממלכודת העכברים שהכנסת עצמך אליה. רפואה שלמה.

          • לא אשל נעלי,משום שאיני כותב שירים והגיגים.מה שכתבתי בעבר גנזתי,משום שאני ישר עם עצמי כמו שמשורר-אילו הייתי- צריך להיות.אני לא משורר ולא הגיגן,למרות שזה קלמאוד להות,כאן.יש לי הערכה רבה למשוררי אמת,ולאחת מהן,חגית גרוסמן,פניתי,לא אליך.מה שקראתי מטעמך,קראתי,ולא אגיב כדי לא להחריף את הטון המוחרף ממילא.אני חוזר,אליה מכוונים דברי ולא לאחרים,של מידת הערך של יצירתם אני בוחר לעבור בשתיקה.תודה וערב טוב.

          • ולרחמים אני זקוק מאוד,כשאני קורא כאן
            את מה שאת (ורבות אחרות כאן) מכנות שירה.רחמו עלי (ועל קוראים רבים אחרים) וצמצמו במקצת את תשפוכת המילים בשורות קצוצות.

  3. ליקוקים שמור לי ואשמור לך בינוניות חוגגת

  4. לגולדפיש

    כשיצא ספר של שירה ארד,אל תשכחי לכתוב
    מאמר גדול בתמורה,וככה יד גרפומאנית
    רוחצת יד.כולנו משוררים דגולים מרבבה
    ודביקים מריבה.ממש אורגיה של שירה וביקורת וריבה

  5. לשירה

    תגידי,מה קשור אנטונין ארטו? איך הפך הגאון הזה כיסוי ערווה לספר שירים מלא פיטפוטים ומדוזות ומשוררת בתחתונים וחזיה

    • לאלמוני הפחדן
      מאלמוני פחדן אחר:
      אתה יודע יפה אכזריות מהי, לפחות על פי תגובותיך רושפות הארס. תלמיד של ארטו? לפחות הוא לא התכסה במסווה של תגובות ללא שם. אכזריות דורשת אומץ. כנראה שלך אין-אז אולי האכזריותשלך לא משהו.תחשוב על זה,ילדון קטןןופחדן שכמותך.

  6. אני משנה את דעתי: יופי של שירה,יופי של ביקורת,יופי של ביקורת שירה,יופי של שירת ביקורת,ביקורת שיר של יופי מהמם! אדיר! כביר! איתמר בן גביר!

  7. בשם מירי פליישר

    תוכן: יופי לקרוא! לקרוא יופי! דפנולה תודה!
    מירי תודה! מירולה תודה! נפלא! דפנמירולה תודה! קש וגבבה

  8. היי דפנה
    , ואני פונה לשירה:
    ההבנה שלך וההתעמקות בספר שירה- גולדפייש-החכים אותי. קראתי, ולא היו לי את המילים… חויתי חויה, אבל לא העלתי מילים- לקרא אותך היה כמו להעביר בראש את המחשבות ככה חשבתי או לא?
    אי אפשר לא להרגיש כשקוראים את דפנה… יש לזה כח שפורץ מהדף. דפנה אומרת את מה שבדרך כלל מנסים להסתיר, כי אולי יגידו שאני מוזרה… או אם אכתוב שאני חולדה, אז ההפוך לחולדה… המחשבות גולשות מהדף, למח , לאזור הניסתר, ואז זה
    מגיע ומטלטל
    להתראות טובה

  9. קראתי, רק לוקח זמן להגיב. מה גם שכשהטקסט ארוך אני צריכה להדפיס.
    באמת רוחות עוכרות שלווה מרחפות במטע לאחרונה, למרות שאני יחסית חדשה (פחות משנה).

    • אותי מסקרן למה הנל/ית רודפ/ת אותך דפנה . זה נראה כמו ונדטה.
      האמת שלא מתחשק להגיב עם הדבר הזה שמשוטט פה. נראה אפילו שזו כוונתו/ה
      אבל צריך להתגבר. או לשנות את כללי התגובה הנוחים מידיי. לדעתי אין ברירה.

      • תהיי רגועה לגמריי

        אותך איש לא ירדוף,לא טרול ולא שום פרסונה בעולם.את מפילה תרדמה על הכל,
        את עצמך המחסום האוליטימאיבי.

  10. יופי של ביקורת. בהחלט תיאטרון האכזריות. הבחנה נכונה. אני הייתי קוראת לזה "תיאטרון דמים".

  11. חולדה חולדאי

    אבל לא יכולתי להתאפק: באמת חבל שהסתפקת בצילום שלך בביקני על העטיפה,אם היית מצטלמת שם בכלל בעירום,אז יכול להיות שהספר היה מוכר עוד כמה וכמה עותקים.

  12. דפנה, רק עכשיו קראתי את הביקורת של שירה ארד, והיא יפה בעיניי ומדויקת, וכפי שאחרים כבר כתבו יש בה הברקה מרכזית אחת מעבר לניתוח היפה של הספר והיא הצירוף "שירת האכזריות" שהוא פרפראזה על אנטונן ארטו – "תיאטרון האכזריות". אני חושב שארטו ותפיסותיו הטוטאליות, הסוריאליסטיות והמודרניסטיות מתאימים כמו כפפה ליד לספר זה. מאוד התרשמתי משירה ארד ויכולת הניתוח שלה ואם זה לה ביקורת ראשונה, הרי שזה באמת הישג. ובאשר למלעיזים הליטראטים למיניהם אשר מגרונם מדברת מפלצת הקנאה בלבד ולא שום נימוק הגיוני ומשכנע, הרי שננקה את סוליות נעלינו בפניהם המוריקות. רני.

    • דפנה שחורי =חוסר כישרון מחופה בדרמטיות יתר.

      • לא אמרת לצערי דבר וחצי דבר. אולי בעצם רק חצי דבר. בשירים של דפנה יש דרמטיות ודרמטיזציה ואין בהכרח רגש מאופק המאפיין את שירת דור המדינה. אגב, גם אצל דליה הרץ אין וגם אצל יונה וולך אין, ובחלק מן השירים של נורית זרחי. לגבי הרישא של דבריך, איני מסכים עימם לחלוטין וחובת ההוכחה היא עליך. תן לי שורות שיר של דפנה שבהם אתה רואה חוסר כישרון משווע, פרט ונמק, אחרת דבריך הם צֵל עובר, רטוריקה ריקה. רני.

  13. אני שוב מבקשת מהחברים בבלוגיה למחוק תגובות נאצה אנונימיות לטובת כולם. למחוק למחוק למחוק.

    • שהגרמנים האלמונים רוצים למחוק אותך.
      יא,ברעכן!

    • ממש איום ונורא ענת פרי. מחרפים ומגדפים מישהו אחר ולא אותך. איך זה יכול להיות? היתכן ויש טרולים זדוניים בעולם שלא מבויתים על ענת פרי.
      כמו שאנחנו יודעים. ענת תשתמש גם בתגובה שלי כדי לספר שהשתלחו בשירה ארד ודפנה שחורי כדי לפגוע בסופו של דבר בענת פרי.

      • מסכימה עם רן יגיל, המוציא על חברו עליו ההוכחה, אולי נוכל ללמוד משהו על שירה ?! להחכים מעט מחוכמתך?! דבר, כי שומע עבדך, ואז נראה אם גם אני מסכימה. אבל השתלחויות לא זו לא בקורת שיש בה ערך למישהו מלבד לאגו של הכותב אותן.

  14. אני חושבת, שהדימוי חולדה, טוב לשיר אחד, אולי.
    יותר משיר אחד, הדימוי מחליד.
    הביקורת מתעלמת מהנקודה הזו , שהיא
    ראשית כל העניין.
    אם הייתי דפנה, הייתי מנסה אצל מבקר אחר.
    זאת כמובן בנפרד ממימד אחר שיש בביקורת והוא היכולת להמציא יתרונות לשירה שבספר, כדרך שעושים זאת בערוץ הקניות.
    אני מקווה שדעתי המובעת בקצרה, בכישרון רב,
    לא תימחק.
    שמחתי שניתנה לי הזדמנות נוספת.
    כבר הבעתי דעתי בעבר על חלק מהשירים
    כשפורסמו פה.

  15. לא בננה, אבל אוהבת את קולך השירי.

השאר תגובה ל רן יגיל ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לדפנה שחורי