השכיבו אותם על מיטה ירוקה שמזכירה שדה
איש אישה ותינוק
התינוק שוכב על מצע ורוד של רקפות
אימו שוכבת כמוסה ידיה שמוטות על גופה
אביו מסתכל למעלה
ביער משוטטים קווים שמזכירים גזעים
לצידי המיטה עגלה כחולה
בריכה ריקה
תינוקם קטן
גדוש פארות זעירות
צומחות לגובה ממשיכות אותם
לנו כבר אין זמן
כי החמצנו את ההזדמנות אפילו לשכב כך דמומים
בגופות צינוריים צעירים
ואיתנו יבולנו הקט
מוגש לקורא על מצע רקפות רענן
בלב ליבו של החורף
אנחנו יכולים לטוות שמיכה בת אלף שנים
מפנינו הלבנים
פורסם לראשונה בגיליון 'שבו' 16
יפה איך שזה מתעלה למקום נפלא ועל-זמני בסיום: בלב ליבו של החורף / אנחנו יכולים לטוות שמיכה בת אלף שנים / מפנינו הלבנים.
אמיר תודה
היי דפנה
אוהבת את השיר, רק כשאת מכניסה את הקורא היקר, זה מוציא את הפיוט, ככה השיר מהלך בעולמות כמוסים.
אולי מחר אחשוב אחרת
להתראות טובה
טובה הי
הפנייה אל הקורא היא משהו חדש ומעניין מבחינתי, אבל כמובן שאני מסתקרנת לשמוע ביקורת וזה אולי מעניין אף יותר
אני מבינה למה פנית לקורא, אך קראתי שוב את השיר זאת לא ביקורת, הפניה עוצרת את הרצף, זה כמו שהרבה פעמים אני מתלבטת האם לדבר בהופעה, כי זה עלול לעצור את הרצף, של הקצב… אך יכול למנוע עומס ריגשי, כי זזים לרגע מהמוזיקה, אין לי תשובה, בסופו של דבר את יודעת יש השראה…
מקשיבים לה.
להתראות טובה