מתוך מחזור השירים 'שבע השנים' שהופיע בגיליון החדש של 'שבו'
החוכמה היא להאמין לו
גם בשעה שההילה כבר דהתה סביב גופו
והפיגמנטציה נספגה אל כפות רגליו
ואל שש ציפורניו.
החוכמה היא להאמין לו
כיוון שבתוך עיניו נטולות האישונים
מתרבים עדיין הרגעים
מצטופפים בזריזות אל המרכז
חבורות חבורות של פצעים ופרחים
דחף כמעט בלתי נשלט מצידנו הוא
להתפתות וללקק מגופו את שארית הדבש
דבר שישלול לחלוטין את יכולתו להתבונן
אל מעבר לסורג האופק
ויגרום לו לקפוץ אל אחד הקרטונים הפעורים
לסגור עצמו בפנים
וללפוף את צווארו עד מחנק
בגלילי הדבק
*
אחרי שסוף סוף כבר הפנה את פניו הפחוסים אל החלון
ואת יציקת גבו המוזהבת אל דלת הכניסה
לפתע כמו חוזר חלילה היטה גופו בחזרה
מתבונן עמוקות בכתובות המסולסלות שעל הארגזים
תר באדיקות אחר המפתח
שיחזיר את הזמן אחורנית
דפנה, קראתי את חלקך ב"שבו" כאשר השירים מנוקדים. (כאמור רק כך אני מבינה שירה, בגלל בעיה שלי)
יש להם עוצמה כשהם כתובים ברצף ורציתי להודות לך כי מאוד נהניתי.
"ינשוף –
שהתבונן פנימה
כבר מפנה פניו החוצה
אל מעבר לוילון
לחלון
לסורג הכחול"
שמעתי בשיר קצב ואני בטוחה שאפשר להלחין אותו.
תודה תמי
ראיתי שגם את מופיעה בשבו עדיין לא קראתי
אקרא ואגיב לך
דפנה, הנושא מעניין וגם הנקודות שהשירים מאירים אליהן, ועם זאת נשארתי עם הרבה תהיה לגבי הסיטואציה הנפשית של השיר והקשריה בחיים. חשבתי שאקבל תשובות משאר השירים לגבי סמלים או התייחסויות שנשארו לי לא ברורות. אולם אמנם המחזור הוא סביב נושא אחד, אבל החוליות לא תמיד תלויות זו בזו.
מי זה "הוא"? האם זה פסל של ינשוף (מהחלק האחרון)?
אמיר
זה אכן פסל של ינשוף אבל זו גם אני שנפרדת – שעוזבת בית במובן המטאפיסי או הפיסי
זה גם פרידה מאהוב
זו גם תהיה על הזמן החולף-שבע השנים ומה היה בהם וכו"
העליתי את הפוסטים לא הבסדר הנכון כך שיכול להיות שבזה נעוצה האי ברירות
זה לא מה שרועי צ"יקי כתב עליו?
אמיר
"להאמין לו" זה גם לזמן הכופה עצמו עלינו שבהקשר הזה אניכמעט תמיד נזכרת ומצטטת את
המשפט מופלא של תומאס מאן מהר הקסמים
"מהו הזמן סוד חדל יישות וכל יכול"..