מתוך כתב העת "שבו" 14
שכבתי על הספה בסלון ודניאל הכין סלט
פתאום צלצלת
רוצים לבוא לים שאלת
איזו מן שאלה רטורית זו ודאי שנבוא אפילו כפולים
מוכפלים מרצון נעשה הכל
אם גררו לנו את המכונית נגיע בסירה
נזחל על טנק לאורך חופי ישראל המלוכלכים מעומס השבת
נרכיב משקפי סוס כאלה שלא רואים מהצד
הצד יהיה מערב והשמש תשקע
לא אכפת לי שמחשיך נגיע גם בחשיכה
עמדת על החוף כשהגענו רכוב על גמל
צעד אחר צעד פסעתי על החול לאט
בקו ישר עד למרגלותיך
זו אונייה שאלתי
קרבת עדשות בשתי אצבעות לעיניך הכחולות
וצחקת צחוק פרוע
כזה שצוחקים רק כשיושבים על גמל
את לא רואה שזה גמל את פסיכית לגמרי
עד כאן רדפת אחרי
צלחת חופי ים בשבת
לא היה אכפת לך כלל שחם כל כך
ועכשיו את לא מבחינה בין גמל לאונייה
בין שנאה לאהבה
סובבת את גופו של הגמל עד שנראה עכוזו כמו שמיכה כבדה
והתחלתם ללכת לאט
נוצר פס על החול
של פרסות
פס ארוך של נטישה
ולאורכו היה רשום בכתב סתרים דבר מה
אני מאחלת לך שדניאל יכין המון סלטים, ואז יצלצל הטלפון, זה כל כך עשיר השיר שלך…
לוקח אותי על דבשת של גמל… אני צוחקת נבוכה.
להתראות טובה
הנוטשים כותבים לנו משהו על הספר שכבר היה כתוב קודם.
יותר טוב דניאל
אני בעדו
הגעגועים יוותרו לנצח.
דניאל כבר כאן עם הסלט שלו בשיר.
עכשיו.