בננות - בלוגים / / גננת איומה -3
גולדפיש
  • דפנה שחורי

    נולדה בתל אביב 1968 אם לשתי בנות. פרסמה עד כה שלושה ספרי שירה. בימים אלה רואה אור ספר שירים חדש גולדפיש' בהוצאת כרמל-עמדה(שרבים מתוכו פורסמו בגיליונות "שבו" האחרונים.) השירים הראשונים התפרסמו בכתב העת 'עכשיו' שבעריכת פרופ' גבריאל מוקד, וכן הספר הראשון "סאם ישכיב אותי לישון'' הופיע אף הוא בהוצאת 'עכשיו'.  מפרסמת שירים בכתבי עת ובעיתונות. כותבת ביקורות ספרות בעיתון ישראל היום, ווכן בעלת טור שירה ב'ישראל היום' ). עורכת ספרים. רשימות רבות אפשר לקרוא בארכיון אתר נרג-מעריב. זכתה (פעמיים) בפרס קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות. חלק מן השירים תורגמו לאנגלית.

גננת איומה -3

הילד צרח

הגננת צעקה

הילדים הוסיפו לבכות

על המרצפות הישנות ירקרקות

כמו תחתית של אקווריום רוחש

דגי ילדים זהובים הפוכים צפים למעלה

והפה פעור לזעוק

שוב הם מתו

למרות שהקפדנו לתת להם אוכל וחמצן

שוכבים במהופך ומסתכלים עלינו

בעין ריקה

מתוך הספר: "חשבתי לגרוב גרבי לילך"/הוצאת עכשיו, 2003

9 תגובות

  1. נהדר!
    "דגי ילדים זהובים הפוכים צפים למעלה
    והפה פעור… למרות שהקפדנו לתת להם אוכל וחמצן"

    אירוני להפליא

    • כל הפוסטים על הגננת מזכירים לי את המכשפנ מהנזל וגרטל, אבל יותר גרוע, אירוניה אימתית

      • דפנה, מה אגיד לך הגננת הזאת כישרונית במיוחד אם היא מעניקה לך כזאת השראה, צריך "להודות לה" . הציור שלך מאוד יפה. אהבתי וגם נחרדתי. טוב שילדי סיימו ללכת לגן הילדים ובאקווריום בביתי אין דגים ואין גננת רק דג מנקה עצל וזקן.
        שבתשלום
        שושנה ויג

  2. איזה ילדה רעה את דפנה. מאיפה את מביאה את תהומות האימה האלה? אהבתי מאוד את

    "למרות שהקפדנו לתת להם אוכל וחמצן

    שוכבים במהופך ומסתכלים עלינו

    בעין ריקה"

    • דפנה שחורי

      הייתי מוכנה לוותר על התהומות בעד חופן של שלווה

      • עוד קצת דפנה תרוקני את האימה ואנחנו איתך , תופסים טרמפ ורוחצים ידינו בצביעות ,של זו היא לא אני, ואחר כך יגיעו ימים אחרים . גם לי זה קרה באמנותי . מאחלת לך

        • דפנה שחורי

          מירי

          לא הבנתי את התגובה
          למה כוונתך.את יכולה לפרט?

          • ציטוט ממך:"הייתי מוכנה לוותר על התהומות בעד חופן של שלווה "

            היו ימים שיצרתי מן התהומות האלה , מאחלת לך שתגיע יצירה ממקום של שלווה ובינתיים אנחנו הקוראים גולשים בשיר לא שלנו למקומות האלה רק לרגע ורוחצים בנקיון כפינו.
            כאמור מאחלת לך את מה שיבוא אחר כך- יצירה מתוך חופן השלווה.

          • דפנה שחורי

            מירי תןדה עכשיו מובן

השאר תגובה ל אורה ניזר ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לדפנה שחורי