בננות - בלוגים / / שיר שלי שהופיע ב'שירון המהפכה' שירת האוהלים
גולדפיש
  • דפנה שחורי

    נולדה בתל אביב 1968 אם לשתי בנות. פרסמה עד כה שלושה ספרי שירה. בימים אלה רואה אור ספר שירים חדש גולדפיש' בהוצאת כרמל-עמדה(שרבים מתוכו פורסמו בגיליונות "שבו" האחרונים.) השירים הראשונים התפרסמו בכתב העת 'עכשיו' שבעריכת פרופ' גבריאל מוקד, וכן הספר הראשון "סאם ישכיב אותי לישון'' הופיע אף הוא בהוצאת 'עכשיו'.  מפרסמת שירים בכתבי עת ובעיתונות. כותבת ביקורות ספרות בעיתון ישראל היום, ווכן בעלת טור שירה ב'ישראל היום' ). עורכת ספרים. רשימות רבות אפשר לקרוא בארכיון אתר נרג-מעריב. זכתה (פעמיים) בפרס קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות. חלק מן השירים תורגמו לאנגלית.

שיר שלי שהופיע ב'שירון המהפכה' שירת האוהלים

 

 

 

  

12.00

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-qformat:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin-top:0cm;
mso-para-margin-right:0cm;
mso-para-margin-bottom:10.0pt;
mso-para-margin-left:0cm;
line-height:115%;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:11.0pt;
font-family:"Calibri","sans-serif";
mso-ascii-font-family:Calibri;
mso-ascii-theme-font:minor-latin;
mso-fareast-font-family:"Times New Roman";
mso-fareast-theme-font:minor-fareast;
mso-hansi-font-family:Calibri;
mso-hansi-theme-font:minor-latin;}

דפנה שחורי/  אפילו מהדאבל גלאס הוא מריח צחנה 

 

נחש האוהלים מתפתל מהתחת של הבימה עד מוניות בלפור

בקפה נוח מנגנים ג'אז

כמה נשים בודדות מנענעות בראשים על כוס קפה

זמן סגירה 11:00

'בגלל השכנים'

עולים בחזרה לשדרה

מישהי הדביקה על האוהל 'ערה'

תינוקת בלי חיתול מציצה מתוך אוהל שעליו כתוב בגדול:

'נמאס לנו לגור אצל סבתא'

ומה עם הסבתא? לה כבר אין כוח למחות

לה הספיקה צעדת המוות בשלג

כשגילתה טיפות דם ראשונות על שמיכת הכפור הלבנה

ומיהרה לכסות

אז עכשיו היא במיטה

והנכדה שלה צועקת עד שהיא מזיעה.

24 ביולי 2011

חם

נערות בנות חמש עשרה מסתובבות משועממות בשדרה

אבא קנה להם בית עתידי באחד המגדלים

בית שעומד עכשיו ריק כמו רווק זקן

מציג לראווה אריחים יקרים

כלים סניטריים נוצצים.

הנערות המשועממות

ירדו לאורך שד' בן ציון

למטה

ונשפכו לסנטר

תמורת עשרה שקלים הן דוחפות את הפנים

לתוך גוף קרטון של חיילת

עכשיו יש להן תמונה עם חיילת מקורטנת

שמתנועעת כדוגמנית

הן לוחצות על עינית האייפון

נכנסות בעייפות לזארה

קונות גופייה.

כשהאבא מתקשר לבתו שתצא החוצה

משער 3

ושתמהר כי עומדת משטרה

היא מנפנפת בידה לחברתה

מבטיחה שמחר תבוא שוב להפגנה וש 'יהיו צחוקים'

ונעלמת בתוך הקרייזלר בצבע שמנת.

ברמזור הומלס מתקרב

מתנודד

דוחף את היד פנימה

היא מעלה את החלון על אצבעו

חתיכת אצבע חומה גרומה

ציפורן עקומה מטונפת

נשארת ברווח הצר שבין השלדה לשמשה

אבל בגלל שלא רצו לפספס את הירוק

לקחו איתם את קצה הציפורן של המחאה

עולים במעלה רוטשילד

עוברים על פני הבימה החדשה

נחמה חצי,

כמעט ונלכדו בתוך הרקטום של ההמולה

האבא עוד הספיק לחתוך למרמורק

מקמט את אפו

נדמה לו שאפילו מהדאבל גלאס הוא מריח צחנה

סוף סוף התנועה זורמת

על הכביש המהיר בחשכה הנערה מסמסת לחברתה:

"בצד של החלון שלי תקועה חצי אצבע של הומלס

סגרתי עליו חזק את החלון אבל אבא מיהר

שלא נתקע ברמזור

וככה נשארנו עם ח'תכת אצבע מסריחה"

אחר כך היא מעלה סטטוס של הילד הבוכה

פרצוף צהוב

ממטיר על המסך ים של דמעות.

ברמת החייל

הם מתווכחים איפה כדאי לשבת

אצל שגב משה, ג'ויה, הדסון בראסרי, אוונגרד

"מה שחשוב שהשירות יהיה טוב

לא שירות דוב

והעיקר לא מונית שירות

רק שיבואו מהר עם הספיישלים

כמו ברק"

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

4 תגובות

  1. וואו דפנה! שיר חזק
    קולאז' אנושי בועט הנוגע בכל הפסיפס הישראלי כולו זכרונות הסבתא בצעדת השלג,(תמונה מרטיטה) ההומלס עם "הציפורן המסריחה" של המהפכה(מטפורה חזקה, צובטת) והנובורישיות המפונקות
    אהבתי מאוד מאוד
    כמו אגרוף בבטן

  2. אכן שיר מהפכה עכשווי ברוחו ובסגנונו ומשקף נאמנה את עברנו ועתידנו ובין לבין ההווה הטעון בסבתות שכאלה שהשלג עדיין לא כיסה אותן ואת זכרונותיהן – לשם השוואה, ולא רק. דפנה, קראתי את השיר בעניין ובריגוש למקרא שורות לא מעטות, ומתנצלת אני על חובתי כלפי האמת הכוללת שלי, לתחושתי השיר יצא נשכר מאוד אחרי עוד סיבוב שיוף/גילוף/וניפוי מילים לצורך החידוד והגיבוש – לא של שוכני האוהלים כי אם של הפואטיקה של השיר כשיר. זה בסדר שכתבתי גם את זאת?

    • היי ענת, את השיר הזה אני רואה יותר מאשר שיר כרצף של תמונות, תמונת מצב
      הוא נכתב באיבחה ומשתלשל לו תמונה רודפת תמונה.
      נראה לי שבזה כוחו, אבל ייתכן שאפשר להדק אותו יותר. אקרא שוב ותודה על התגובה

השאר תגובה ל דפנה שחורי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לדפנה שחורי