גולדפיש משוררת ועורכת
הם ברוגז
מונחים על שולחן העבודה
מסך מחשב דקיק מפריד ביניהם
גופו הקטן שעון על המדפסת
ישבנה מונח בתוך מעגן העטים המחורר
אין לה מושג אם הוא חי בכלל
אילו אפשר היה לראות מה מתרחש מעבר לאותיות
אולי אפשר היה לדעת מה מתחולל במוחו
אבל היא לא מעלה בדעתה לעקוף את המכשולים
במקום להביט לצדדים ולחפש אותה הוא מניח את
שתי פיסות הפלסטיק על שוקיו
חזהו האדום מטפטף
מסגיר את מקום הלב
nice
איפה ומתי? למה לשתות? דם יכול לשתות ולשתות אדם יכול לשתות וגם זה בכמויות מוגבלות