12.00
Normal
0
false
false
false
EN-US
X-NONE
HE
MicrosoftInternetExplorer4
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-qformat:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:11.0pt;
font-family:"Calibri","sans-serif";
mso-ascii-font-family:Calibri;
mso-ascii-theme-font:minor-latin;
mso-fareast-font-family:"Times New Roman";
mso-fareast-theme-font:minor-fareast;
mso-hansi-font-family:Calibri;
mso-hansi-theme-font:minor-latin;
mso-bidi-font-family:Arial;
mso-bidi-theme-font:minor-bidi;}
הופיע היום במוסף סופשבוע של 'ישראל היום'
על 'תולדות העתיד' , שחר מריו מרדכי, הוצאת אבן חושן, 180 עמ'
דפנה שחורי
הקריאה ב'תולדות העתיד', ספר הביכורים עב הכרס של שחר- מריו מרדכי, מזכירה ישיבה במסעדה עשירה ומגוונת בתפריטים שכל סועד בה יוצא נשכר. מרדכי, משורר משכיל ואינטליגנטי, בקיא בשירה העברית לדורותיה, שמסוגל לכתוב בשפע של סגנונות. סונטה, פואמה, שירת הייקו, פרגמנטים, שירה פוליטית, תנכי"ת או אישית. הוא מזגזג בוירטואוזיות בין שפת קודש לחול, בין משלב לשוני נמוך לגבוה, משתעשע בתחבולות רעיוניות ולשוניות ובמשחקי מילים. לעיתים יצטייר כמי שניצב 'מאחורי גבם של השירים', מניף שתי אצבעות קונדסיות מעל לראשם, קורץ קריצה אירונית ועושה שרירים של 'הנה אני יודע'.
מרדכי, בדומה לדוד אבידן שהוכיח בעזרת שירי ה'דיגומים' שלו כיצד הוא מסוגל לכתוב בקלילות שירים בנוסח לאה גולדברג או נתן אלתרמן, מדגים לנו בספרו שירים בנוסח חזי לסקלי או אגי משעול למשל.
אך מעבר לשעשוע, קריאה מעמיקה בספר מגלה כי מאחורי ולצד כל השוויץ הזה מסתתר עצב גדול. שירים רבים בקובץ מספרים על תחושות של מועקה, בדידות ואכזבה. על כישלונות ביחסים אינטימיים, ועל בלבול בזהות המינית, כאשר כל אלה יחדיו לעיתים אף דוחפים את המשורר למשאלת מוות.
מרקר צהוב לאורך הספר יסמן 'איזורים מסוכנים' שבהם מקופלים הרהורים על המוות כדוגמת: "על כן, אל חיי, לא תמיד יש בי כוח לאחוז בך/ אבל לא עזבתי מעולם. ואני מבטיח לשמוח/ ממחר בבוקר." או: "תהיה זו טעות גמורה לצפות פתאום למותנו/ היומן מלא ומדפי המקרר עוד לא ריקים / ויש מטלות שהלב דורש לקיימן." ועוד.
בשיר הפותח 'זירת הפצע' כותב מרדכי: "שנים אני עוקב אחר /שתיקתי. עכשיו אני מוכן לדבר." האמת היא שלא ברור מדוע בחר המשורר בן ה- 35 לשתוק ולחכות כל כך הרבה שנים עד לפרסום ספר הביכורים ? מדוע בעצם נתן לשירתו להבשיל יתר על המידה ברחם ולהגיח לעולם כשהיא מוכנה מידי וגדושה עד להתפקע?
ולקורא שמתבלבל בתוך הגודש ומחפש בין ריבוי הקולות והסגנונות את קולו האישי של המשורר, עצתי היא להתמקד בעיקר בשער החמישי בספר, הקרוי 'גוף זכר וזכר גוף', אשר בו מרוכזים מיטב שירי הלב החזקים והאותנטיים של מרדכי.
וחושך על פָּנַי. תהום/ שחר מריו רדכי
חָשַׁבְתִּי כִּי אֲנִי עָשׂוּי שֶׁמֶשׁ;
אַךְ בְּגוּפִי זוֹרֵם לַיְלָה, וְאֵלָיו לִבִּי קַשּׁוּב.
עַל-כֵּן כָּל יוֹם אֶנְצֹר אֶת לֵיל אֶמֶשׁ;
כִּי מִלַּיְלָה אֲנִי, וְאֶל לֵילִי אָשׁוּב.
אם אני לא טועה זה סיפרו השני של שחר.
כל הכבוד דפנה
הצלחת בסקירה קצרה להצביע בדיוק רב על חולשותיו ומעלותיו של הספר.
אני מקווה שבספר הבא, לאחר שהראה לנו את הוירטואוזיות והברק , יוותר המשורר על משחקי הלשון וירשה לשירתו להיות פחות מבריקה ויותר מט.
דרך אגב, "תולדות העתיד" אינו ספר ביכוריו של שחר מריו מרדכי. הוא הוציא לפני כעשר שנים את הספר
אהבת מריו לרוזה : שירים (תל-אביב : ספרית פועלים, תשס"א 2001)
אני צופה ששחר מריו יחשב אחד מהמשוררים הטובים ביותר שכאן, יש בספר שירים שכמו נכתבו בעפרון קסם, אחד מהם השיר שהבאת כאן "וחושך על פני תהום"הידע הרחב כמו שהזכרת, ההתחברות למקורות נדירים בדור שלו שכותבים כמו עכשיו המציאו את השירה, אבל נוסף אצלו החד פעמי,העכשווי
הייתי קוראת לבקורת הזו נגיעות, ויש בה הרבה רצון טוב, ופחות עומק.
מסכימה עם כל מילה, ספר חכם ונפלא כל כך, רק חולקת על העובדה שכדאי להתרכז בשער החמישי. השער החמישי הכי קומונקטיבי, אולי, גם מתוקף הנושא שהוא מתמודד איתו, אבל גם בשערים האחרים שירים מטלטלים, מעוררי מחשבות והתרגשות.
ואני מצטרפת אל דבריה של חני, זה ספר מהסוג שיישאר כאן עוד הרבה אחרינו.
אי אפשר להתעלם מהשיר הפוצע של שחר
דפנה יפה כתבת עליו וכך נודע לי על הספר,
ברכותי לשחר מריו, אני בטוח שאמצא
בו שירים שישמחו את ליבי גם אם יעציבו.
ומעניינת הנגיעה בנושא המוות שבכל גיל נוגעים בו אחרת.
לאט לאט מכירים אותו כאילו יותר מקרוב …