בננות - בלוגים / / על אורלי קסטל בלום היום ב'ישראל היום'
גולדפיש
  • דפנה שחורי

    נולדה בתל אביב 1968 אם לשתי בנות. פרסמה עד כה שלושה ספרי שירה. בימים אלה רואה אור ספר שירים חדש גולדפיש' בהוצאת כרמל-עמדה(שרבים מתוכו פורסמו בגיליונות "שבו" האחרונים.) השירים הראשונים התפרסמו בכתב העת 'עכשיו' שבעריכת פרופ' גבריאל מוקד, וכן הספר הראשון "סאם ישכיב אותי לישון'' הופיע אף הוא בהוצאת 'עכשיו'.  מפרסמת שירים בכתבי עת ובעיתונות. כותבת ביקורות ספרות בעיתון ישראל היום, ווכן בעלת טור שירה ב'ישראל היום' ). עורכת ספרים. רשימות רבות אפשר לקרוא בארכיון אתר נרג-מעריב. זכתה (פעמיים) בפרס קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות. חלק מן השירים תורגמו לאנגלית.

על אורלי קסטל בלום היום ב'ישראל היום'

12.00

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

MicrosoftInternetExplorer4

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-qformat:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:11.0pt;
font-family:"Calibri","sans-serif";
mso-ascii-font-family:Calibri;
mso-ascii-theme-font:minor-latin;
mso-fareast-font-family:"Times New Roman";
mso-fareast-theme-font:minor-fareast;
mso-hansi-font-family:Calibri;
mso-hansi-theme-font:minor-latin;
mso-bidi-font-family:Arial;
mso-bidi-theme-font:minor-bidi;}

פלסטיק או נייר?

 

על : אורלי קסטל בלום/ חיי חורף/ הוצאת הקיבוץ המאוחד סדרת 'הספרייה החדשה'/ 174  עמ' 2010 

 

הסלידה של אורלי קסטל בלום מ"ההזייה האמריקנית" בולטת בסיפורים קרים ומנוכרים על ישראלים בארה"ב , אבל מתחת למעטה הכפור מסתתרת לה עדיין המקוריות הקסטל-בלומית המוכרת

 

 

דפנה שחורי

 

בסרט התעודה הנדיר ביופיו "חדר משלך", שמשרטט בעומק רב את דיוקנה של אורלי קסטל- בלום, ושביימה רות וולק לערוץ 8, מספרת קסטל- בלום, לאחר שחזרה משהות של כמה חודשים בבוסטון: "היה לי קשה בארצות הברית, גם עם המנטליות והביורוקרטיה שואלים אותי בבית קפה אם אני רוצה את הקפה בכוס מנייר או מפלסטיק, ואני אומרת שלא אכפת לי, אז הם שואלים אותי שוב – 'פייפר או פלסטיק?' אין דרך אמצע. אז תודה רבה. לא התחברתי להזיה שלהם".

          'חיי חורף', כמו גם חלק מספריה הקודמים, מוכיח כי קסטל- בלום התחברה ביותר להזייה האמריקנית, לתרבות הגלובליזציה ולסחרור הבירוקרטי. את 'חיי חורף' ניתן לראות כ תינוק הספרותי שנולד מאותה שהות חורפית בבוסטון הקרה.

קסטל בלום בת החמישים, היא יוצרת חדשנית, מקורית, עכשווית, הזוייה, רעננה, פרועה ומלאת הומור. את כל אלה אי אפשר לקחת ממנה, גם לא אחרי שקוראים את 'חיי חורף', שמצטייר כספר המאופק וה'יבש' ביותר מבין 12 ספריה.

נכון שאין ב 'חיי חורף' אותה בוטות צבעונית ומשוללת רסן שאפיינה את 'דולי סיטי' או את 'טקסטיל', אך כאן ההזיות באות לידי ביטוי באופן מאורגן ומאופק יותר. אפשר אף לומר בוגר יותר. מה ש'חיי חורף' דורש זה גירוד קל עם האצבעות על פני מעטה הכפור כדי למסמס את הטון הקר והנייטרלי והנה יצוצו להם כל אותם מאפינים 'קסטל בלומיים' שהקנו לה את שמה ומעמדה כאחת הסופרות המקוריות ששינו את פני הספרות.

 

                                        **

 

הקובץ מורכב משישה סיפורים, שתי נובלות ועוד ארבעה סיפורים קצרים, חלקם טובים יותר וחלקם פחות. אך כוחו העיקרי טמון בעיקר בנובלה המרכזית 'חיי חורף' ,שעל שמה קרויי הספר. מדובר בנובלה מנוכרת, דחוסה ומעיקה, שמסופרת בגוף ראשון מפיה של ישראלית שנוסעת לבדה לחודשי החורף לעיר הפרוור ברוקליין-בוסטון שבארצות הברית, לצורך עבודת מחקר באוניברסיטה. נושא המחקר הוא מהגרים ישראלים באמריקה, ותמורת סכום מפתה של חמישה עשר אלף דולר עליה לערוך, לסווג ולמפות את כל סוגי הוויזה שמחזיקים ישראלים החיים באמריקה.

 כך, מאקלים ישראלי של ים ושמש היא נוחתת לתוך סביבה קרה, מנוכרת וזרה. "בדרכנו לעבר החניון של נמל התעופה, מספרת הגיבורה נטולת השם בעמוד הפותח  "ירד שלג ונשבה רוח שהעיפה את שולי המעילים וצרבה עד כאב."

בדומה לקור הצורב, גם נובלה זו צורבת במהלך הקריאה ככוויית קור בבשר. תורם לכך הוא הטון הדיווחי- לאקוני שבו נוקטת הגיבורה אשר שוטחת בפני הקוראים שלל של אינפורמציות שמשתרעות על פני עמודים שלמים. עזרי התמצאות ו'טיפים' למגיעים לברוקליין, כל סוגי הויזות הקיימות, מספר התושבים באיזור, מנהגי המקום, מיקום חדרי האשפה בבניינים, הקלות שבלפתוח חשבון בנק באמריקה או לאיזו טמפרטורה צריך להגיע השלג כדי שייהפך לקרח.

אך מבעד ל 'רשימת המכולת' הזו, אותה מנמרת קסטל- בלום באופן מקורי בקטעים ליריים עדינים, צפוה ועולה במלוא אנושתיותה בדידות גדולה: בדידותם של הגיבורים כשדרכם מועברת בדידותה של קסטל-בלום עצמה.  

 

 

***

 

 

הסחרור הבירוקרטי שאליו נקלעת הגיבורה, כמייצגת הגלובליזציה, מצטייר כמו חלום רע, כשההיחלצות ממנו נדמית כבלתי אפשרית כמעט.

את הסחרור הקפקאי הזה ממחישה קסטל-בלום היטב דרך תיאור של "ענפי העצים הריקים אשר נראו כמו רגליים של מרבה-רגליים שהפכו אותו על גבו והוא אינו מסוגל לחזור ולהתהפך, אלא רק לקמר את עצמו עוד לאות מצוקה ולהזיז אנה ואנה את רגליו הרבות."(עמ' 64) .

כמובן שתיאור זה מעלה על הדעת את פתיחת ספרו האלמותי של פרנץ קפקא 'הגלגול' שנפתח כך: "בוקר אחד, כשהקיץ סמסא מתוך חלומות טרופים, ראה את עצמו והנה נהפך במיטתו לשרץ ענקי. מוטל היה על גבו הנוקשה כמין שריון, ומדי הרימו מעט את ראשו היה רואה את כרסו החומה והמקומרת, העשויה חוליות נוקשות ומקושתות, עד שהכסת כמעט שאינה יכולה להיאחז בה עוד ועומדת לצנוח מעליה לגמרי. רגליו המרובות, הדקות ועלובות לעומת מותר גופו, ריצדו לעיניו בחוסר ישע."

 

ככלל, מרבית סיפורי 'חיי חורף' מתכתבים לא רק עם הסיפור 'הגלגול' אלא עם כל הטרילוגיה של קפקא ( 'הטירה', 'המשפט' ו'אמריקה') שמציגה את הקיום המבולבל של האדם בחברה המודרנית, את מצבו הקיומי בעולם אבסורדי, ואת חוסר האונים שלו מול אימת הבירוקרטיה.

גיבורי הכאן ועכשיו של קסטל- בלום, בדומה לגיבוריו של קפקפא, מבקשים ללא הרף לאשר את קיומם בעולם המבקש לבטל ולהכחיד את היחיד.

                      ****

עוד רסיסים מהחלום האמריקאי מובאים גם בסיפור המצוין 'עבודה' שמתאר סופר ישראלי מתוסכל מרמת השרון, בימי המשבר הכלכלי העולמי, שאינו מצליח לפרנס את בני משפחתו. הישועה באה כמו נס משמיים, כאשר הוא מקבל הצעה להשתתף בכנס באוניברסיטת אילינוי שבאורבנה, עיירה נידחת במדינת אילינוי בארה"ב. תמורת שתי הרצאות יקבל סכום נאה של כסף. שהותו הקצרה של הגיבור מלווה בסצינות קומיות וטראגיות כאחד אשר מעבירות היטב את התרבות האמריקאית.

 

 

 

מלבד זאת ישנו גם הסיפור המשעשע 'אשת הסופר' שבה מתגלה קסטל בלום בברק ובהומור האופיינים לה. "ראיתי את אשת הסופר, ראיתי כמה וכמה נשים של סופרים, ואני יכולה להרשות לעצמי לכתוב שאני מכירה את אשת הסופר" כותבת קסטל-בלום (עמוד 91 ) ומפליאה בעזרת הומור והקצנה להציג את אופיים הנרקסיסטי של סופרים-גברים, אשר להם דרושה צלע נשית תומכת, נגזרת של 'אישיותו הגדולה'. בסיפור פמיניסטי זה, את דמותו של הסופר יכול היה להחליף בקלות רבה דמות הפוליטיקאי, זה  אשר זקוק תמידית לשובל נשי ייצוגי .

יתר הסיפורים כמו 'ג'פרי בקהיר' שבמרכזו יהודי-אמריקאי שחי בקהיר, בעל מפעל לג'ינסים, נהנתן שחרד לבריאותו ועסוק בלא הרף בהרהורים על מיני מתיקה,  או 'בדיקה' שמתאר טסט מייגע ביום שרבי, הם סיפורים חלשים יחסית, נטולי פואנטה, עד כי נוצר הרושם שקסטל – בלום כללה אותם בספר רק כדי ל'מלא חורים' ולעבות את היריעה .

 

 

 

5 תגובות

  1. דפנה,
    דווקא מתוך הערכה לביקורותיך חבל שאין לך יותר אומץ ויותר יושרה הפעם לומר ללא כחל ושרק – הספר חלש. לא הכל אפשר לייחס ל"קסטל-בלומיות". הספר פשוט חלש ביותר, ואין לו להציע שום דבר לקוראים, למעט סיפור או שניים ועל חולשה כזאת לא בונים קובץ סיפורים.

    יש לי אכזבה גם מהספר של בלום וגם מהביקורת שלך. כאילו כבר פוחדים להצביע באצבע ופשוט לומר את האמת: ה"מלך" עירום וערייה.
    בתקווה שתפרסמי את התגובה הזאת על אף אנונימיותה.

    • דפנה שחורי למגיב האלמוני

      צר לי שאת/ה מפקפק בכנותי כמבקרת. אני חושבת שאחד מ'סימני היכר' שלי כמבקרת הוא הצורך והאומץ לומר אמת ורק אמת.
      הנובלה 'חיי חורף' היא אחת הנובלות החזקות שקראתי, ואגב, גם הסיפורים החלשים שבקובץ בטח שאינם בחזקת 'המלך עירום'.

  2. מי שחושב שקסטל-כלום מיצתה את עצמה אחרי הספר הראשון עם ההומור המוזר והחכמולוגיה הביזארית – קולו לא מותר
    הוא וקרת יכולים להקים צמד סטנדאפ. או משרד קופירייטינג

  3. מה זה "ההזייה האמריקנית"?

  4. דפנה שחורי, את כותבת ביקורות נבונה מאד. נהניתי לקרוא. את הספר עצמו? לא.

השאר תגובה ל הבנתי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לדפנה שחורי