בננות - בלוגים / / שיר או שיעור?/ על ספרו של אלמוג בהר ב'ישראל היום'
גולדפיש
  • דפנה שחורי

    נולדה בתל אביב 1968 אם לשתי בנות. פרסמה עד כה שלושה ספרי שירה. בימים אלה רואה אור ספר שירים חדש גולדפיש' בהוצאת כרמל-עמדה(שרבים מתוכו פורסמו בגיליונות "שבו" האחרונים.) השירים הראשונים התפרסמו בכתב העת 'עכשיו' שבעריכת פרופ' גבריאל מוקד, וכן הספר הראשון "סאם ישכיב אותי לישון'' הופיע אף הוא בהוצאת 'עכשיו'.  מפרסמת שירים בכתבי עת ובעיתונות. כותבת ביקורות ספרות בעיתון ישראל היום, ווכן בעלת טור שירה ב'ישראל היום' ). עורכת ספרים. רשימות רבות אפשר לקרוא בארכיון אתר נרג-מעריב. זכתה (פעמיים) בפרס קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות. חלק מן השירים תורגמו לאנגלית.

שיר או שיעור?/ על ספרו של אלמוג בהר ב'ישראל היום'

 

 

 

הרשימה התפרסמה היום במדור השירה במגזין סופשבוע של ישראל היום

http://digital-edition.israelhayom.co.il/Olive/ODE/Israel/Default.aspxhref=ITD%2F2009%2F12%2F25
שיר או שיעור?

 

על 'חוט מושך מן הלשון', אלמוג הבהר, הוצאת עם עובד, 2009, 142 עמ'

 
דפנה שחורי
 
מאז הופיע ספרו הראשון של אלמוג בהר 'צימאון בארות' (עם עובד, 2008) חגים סביבו מבקרי הספרות בהתלהבות רבה. ובדומה למשל העגלה שהציג החזון-איש בפני בן-גוריון, המבקש לתת קדימות לעגלה המלאה בחוכמת ישראל, על פני זו הריקה, כך זוכה עגלת כתיבתו של בהר, המלאה במכמני עבר, ליחס מועדף מצד הביקורת.
בעודה עולה לאיטה במעלה ההר הפואטי, הסופרלטיבים ידועים: שירתו של בהר מאמצת את לשון התפילה ולשון הפיוט,  שירתו נעה בין התרבות הערבית והמזרחית בארץ ישראל, הולכת למשנה לחפש מזור, מתכתבת עם שירת ימי הביניים, הולכת לתנ"ך, מגיעה לעגנון, לאגדה, עולה ויורדת בכול המדרגות .
ואכן, מדובר במשורר שקדן ומשכיל. מבקר, מורה ופעיל בקשת המזרחית, ששירתו החברתית אינה מסתגרת בד' אמות אלא מגיבה למתרחש. בעקבות כל אלה נשאלת השאלה האם היות המשורר תלמיד חכם הופכת אותו למשורר טוב? התשובה היא, כנראה, שלא.
קריאה מעמיקה בספרו עב הכרס של בהר, המשווע ליד עורך, מחזקת טענה זו. על אף הידיעות הרבות שבו, מדובר בקובץ מבולבל ומגובב: אשכנזיות מול מזרחיות, קודש מול חול, פרוזה לא מנוקדת לצד שירה ספרותית מקושטת, או שירים ארכאיים וארכניים, לצד שירי אהבה רגישים יפים, הכתובים בשפת יום- יום, שמושפעים משירת יהודה עמיחי, או מהמשורר הירושלמי המצוין  ליאור שטרנברג .
אז מהו בכל זאת סוד ההצלחה ? נדמה כי הסוד טמון בשילוב בין צימאונו של המשורר למחוזות העבר, ושפועל בשיריו על פי מצוות הכתוב בספר ההגדה כי בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו יצא ממצרים, לבין צימאונם של הקוראים (שכבר עייפו מהבורות המאפיינת את מרבית הכותבים כיום) למסורת שהולכת ונעלמת, זו שמתכתבת עם ההיסטוריה היהודית.
מתי כספי שר: 'האהבה שלי אינה תלויה בדבר'. גם שירה טהורה אינה תלויה בדבר. היא קודם כל ה 'איך' ורק אחר כך ה 'מה'. שירה אינה כרזת גרפיטי, מניפסט פוליטי, או הצהרה. היא גם לא שיעור בהיסטוריה ולא שיעור במקרא. שירה, במיטבה, היא גוף נקי ומזדהר, עירום מכל תחבולה.

 

 

 

39 תגובות

  1. כמה שאת צודקת

    הוי דפנה
    כמה שאת צודקת בכל מילה ומילה שכתבת כאן!!

  2. איריס אליה

    דפנה יקרה,
    לצערי טרם הנחתי ידי על הספר החדש של בהר. הערכתי הרבה לבהר אינה עיוורת. אני יכולה, אולי, להסכים, כי גם קובץ הפרוזה "אנא מן אליהוד" של בהר, היה מפיק רבות מיד עורך מנוסה.אבל לא כך "צמאון בארות", שערוך בקפידה ויותר מזה, כתוב בצורה מעוררת השתאות והתפעמות, וככל שזה נדיר במקומותינו, בעל אמירה חד משמעית! צריך כמובן, לזכור שזה היה ספר הביכורים. על כל הנגזרות הידועות לכולנו.
    אני חושבת שדווקא הביקורת הזאת נעדרת אמירה חד משמעית.
    ועוד אני סבורה, שבהר הוא משורר מעולה.עם פגמים, לכאן או לכאן, שיש לכל היוצרים. אני אישית, לא יכולה להצביע על אף יוצר חף מפגמים. כולנו בני אדם.

    • איריס אליה

      סליחה, ועוד קטנה. את לא מציינת מאיזה סיבה זכה יוצר צעיר ל"יחס מועדף בביקורת"?
      לעניות דעתי זכה ליחס מועדף בביקורת פשום בגלל ששירתו עדיפה יותר!

      • איריס טעות בידייך. הביקורת לא תמיד אינדיקציה לאיכות היצירה אלא למקובלות סוג הכתיבה ולציפיות מהכותב. היצירות שמדברות למכנה המשותף זוכות לביקורות הרבות ביותר. אין זה אומר שאלה היצירות הטובות ביותר, להיפך- ברוב המקרים.
        אלמוג בהר כותב טוב אבל החידוש היחיד שלו -רצונו של אחד בדורו להתחפר במזרחיותו במופגן. המזרחיות היא טרנד שכמה משוררים בינוניים החלו לרכב עליו כי גילו שזה משתלם.

        • איריס אליה

          סליחה, אבל על איזה ציפיות מהכותב אתה מדבר? זה היה ספר ביכורים! ואם, עם כל המגבלות והקשיים וההצפה שכולנו נלחמים בה ויודעים אותה היטב, משהו מצליח לנצנץ, זה אומר שאכן יש סיבה טובה לכך. במקרה הזה, ובכלל בשדה הספרותי, בפרט כשמדובר בספר ביכורים שאין לו גב ביצתי פרוטקציונרי, כל הנוצץ זהב הוא!

          • איריס אליה

            אה. ודי כבר עם ה"מעיל המזרחי" הזה, שאתם טוענים שאלמוג בהר לובש בכוח. זה מופרך ומצחיק! זה כמו שיגידו לי שאני לא מזרחית כי הורי אינם יוצאי צפון אפריקה, אלא מזרח אסיה. דו מי א פייבר.

          • איריס אליה

            טוב, אחרונה. למה, לכל הרוחות, אי אפשר להשמיע ביקורת עניינית כמו זו שאני מגיבה אליה, זו מעלי, בשם מלא?!?
            זאת ביקורת לגיטימית לגמרי בעיני. התחושה הכללית זה של איזה שלטון אימים שמהלך פה, ולא הוא. זכותך המלאה לא לאהוב את בהר. וזכותי לאהוב מאד.מה הפסול בזה?
            זה דיאלוג לא שווה ודי מרגיז. ואגב, את לימד אותי העורך המופלא שלי, כנות אף פעם לא מזיקה לאף יוצר. נהפוך הוא.
            ובהנחה שאתה יוצר, כדאי שתחשוב על זה.

          • לאליה,
            ספר השירים אינו ספר ביכורים אלא ספר שני.
            אין בספרות העברית כיום גב פרוטקציונרי.
            בארה"ב היו קוראים כיום לשירה העברית "איזור אסון".

          • איריס אליה

            דיברתי על צמאון בארות, שהוא ספר ביכורים. חוט מושך … הוא ספרו השלישי, אם מתייחסים גם לספר הפרוזה.
            ועדיין אין פה אף הסבר לשבחים הרבים שנישאו בפי כל, לספרו הראשון.
            ובלי שום קשר, מכבדת מאד את דעתך.

          • לגיורא לשם

            תיקון טעות
            זה סיפרו השלישי של אלמוג בהר.
            הספר השני הוא ספר פרוזה ובו אוסף סיפורים:

            אנא מן אל-יהוד: קובץ סיפורים, בבל,

          • כנראה שכתבתי באופן קצת לא ברור.
            התכוונתי לומר שזה ספר שיריו השני.
            את הספר שראה אור ב"בבל" לא קראתי.

        • צודק.
          מישהו אמר "מואיז בן-הראש", ולא קיבל?
          רק שאצלו זה מתובל גם במרפקים חדים מאוד ובצעקנות ובכיינות על "קיפוח", אה-לה סלאח שבתי.

  3. הגדרה נכונה

    "שירה, במיטבה, היא גוף נקי ומזדהר, עירום מכל תחבולה."

  4. דפנה,
    קשה להאמין עד כמה דעותינו בעניין הזה דומות!

  5. התארח אצלי בקול יזרעאל השבוע 21.12.09
    מאד שמח שהבאת לכאן את דברייך.
    ניתן לשמוע את התכנית באתר :
    http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=356465&all=1
    שנינו נהנינו לקרוא משני ספרי השירה.

    • אלמוג בהר הוא הרבה כשרוני ממך ומהרבה משוררות הדומות לך. עובדה הוא קבל את ראש הממשלה של לוי אשכול ואתן לא. די לקנא . צרות עין של בית עכשיו ושותפיו. מספיק עם השטויות שלך . אלמוג בהר בהר כשרוני עובדה נוספת הוא מדפיס את שיריו בעם עובד ואת לא. מספיק עם הצרות העין. את לא מסוגלת לפרגן למשוררים מוכשרים. למדת מיהודה ויזן רני יגיל עמוס אדלהייט וכל החמורים שצועקים היא האא…קשה לך להודות. אלמוג בהר גאון שירה . הוא הרבה יותר טוב ממך. אני מוכנה להזמין את אמיר אור כבורר. אין לי בכלל בעיה עם זה. את לא מבקרת. את סתם שטויות

  6. אני בקיאה בשירה הנכתבת כיום, קונה וקוראת ספרי שירה. את בחירתי "מה לקנות ולקרוא?" אני מבססת על סמך קריאה בכתבי-עת בעיקר אלו שאני מפרסמת בהם, ולא על סמך ביקורות. את שירתו של בהר דגמתי בכתבי-עת והחלטתי לא לקנות. את מכלול הספר לא קראתי (דפנה קראה). כי אינני מבקרת, אני לא בעונש, אלא קוראת להנאה ולא חשבתי שאהנה מספרו.
    באשר למזרחיותו המדוברת של בהר. אני בעד כתיבה מזרחית אני עצמי אשדודית לשעבר, אבל כשהביקורת מעלה כתיבה מזרחית שתעלה את המוכשרים באמת שהקואים יבכחו שהכתיבה באמת טובה ויוכלו להנות מהקריאה. דוגמאות לכך הם הכותבים מתי שמואלוף בשירה ויחזקאל רחמים בפרוזה. שדגימה שלהם הריצה אותי לקנות את ספריהם.ויש כמובן עוד רבים וטובים אחרים.

    • מתי שמואלוף מזרחי?

      האם שמואלוף הוא לא שם בולגרי?
      חוץ מזה, אני רחוק מאד מאד מלהעריך את שירתו של אלמוג בהר ,אבל הוא עדיין טוב בהרבה הרבה מאד מהגרפומניה של שמואלוף.

      • שמואלוף זה בוכרה

      • גופו של עניין

        נראה שככל שהאומנות גבוהה יותר, הביקורות יורדות נמוך יותר; וככל מתרכזים בגופו של עניין, עוסקים בעניינו של גוף…

        בהר ושמואלוף (שניהם) אנשים מקסימים. את הכתיבה של בהר אני מכיר פחות טוב (מלבד הראשון), אבל את שני הספרים של מתי שמואלוף וכן השירים הנוספים שפורסמו והאסופות – כל אלו פשוט פנינים של כתיבה מרגשת ומצחיקה, משוכללת ופשוטה, חכמה ואמיתית.

  7. הי דפנה
    אני חולק על ביקורתך. שירתו של אלמוג בהר היא מורכבת, מרתקת ומקורית. השימוש בצורות מגוונות, מתקופות שונות, של הבעה שירית, רק מחזקים את דעתי, ששירתו של בהר מאתגרת את הקורא העכשווי, ומציעה לו אופציות פואטיות שמעטים המשוררים והמשוררות בני זמננו, המסוגלים להציב כמותן. זכינו שבהר זכה בפרס ראש הממשלה, שכן לזמן קצוב, פטור מדאגה כלכלית, הוא יוכל להמשיך לשפוע ולהשפיע משירתו, ולזכות את השירה העברית העכשווית בשירים החיוניים למחזור הדם שלה.

    • איריס אליה

      הו, עדי מחמדי, אני שמחה לגלות שאנחנו מסכימים על עוד דבר. לאט לאט נגלה לא מעט כאלה.

  8. דפנה, זה נהדר, בעצם כתבת שמיטב השיר אמיתו.

    • לעומת מיטב השיר כזבו של ביאליק. אני חושבת שיש מקום רב למחשבה על ההבדל שבין שתי גישות קריאה אלה. היכן הכזב והיכן האמת שבשיר.

  9. או דפנה, אשה יפה, אשה יהודייה יפה ומוכשרת, אני במקום מסכון זה, מתבכיין כמו ילדה, וכל שבאב אומרים זה שירה טובה, זה שירה סופית, הייתי לוקח אותך בתוך ידיים שלי ועושה בך מעשים, שהנביא מוחמד – עם כל כבוד לזקן שלו – לא חשב עליהם. אולי בעצם חשב בזמן שהיה מתייחד עם כבשה בתולה במדבריות אללה הרחום בחצי האי ערב. אללה ירחמה, אשה דפנה אל יהודייה יפה כמו גמל, מתוקה כמו דבשת, מנזילה נשיות וסקס כמו זנב של האשה של ג'מאל. אללה ירחמה. אשה של ג'מאל היתה יותר מדיי יפה ובשביל זה באו עליה צרות הרבה. אשה יפה צריכה שותקת פה ליד גבר ומתלבשת צנוע. למה כבר הנביא עם כל הזקן שלו אמר "אשה יפה מדיי – אם מדברת הרבה ואם מתלבשת פחות – אללה ירחמה" ("דפי זהב" מהדורת תשכ"ו, כריכה רכה).

  10. גם אני מצטרפת לדעתם של דפנה שחורי וגיורא לשם בקשר לשירתו של אלמוג בהר.
    בעצם, אני יותר קרובה לדעתו של רני יגיל שכתב באחת מהתגובות שהוא אוהב את אלמוג כאשר הוא מקלף את מעטפת "המקורות" ומניח על השולחן את עצמו.
    אני חושבת שההבדל בין טיבו של הספר ההיברידי הזה לבין ספרו הקודם "צמאון בארות" נובע כנראה מכך שאת הספר הראשון ערך דוד ווינפלד. רמז נוסף ל פיאסקו של הספר הנוכחי נמצא בעדותו של אלמוג בהר עצמו המציין שחלק מהחומרים הם חומרים ישנים שלא נכנסו לספר הקודם. אם לוקחים בחשבון שאלמוג בהר רק בן 31 וחלק מהחומר נכתב לפני שש שנים אפשר להבין את הבוסריות של חלק מהכתוב בו.

    בקשר ל"התקבלות": אני לא רוצה לחשוב שהצטרפותו של אלמוג בהר לאוסף קבוצות המדוכאים אינה נעשית לשמה. אבל אין ספק שקבוצות גרילה רעשניות אלו (מזרחים, שיבת פלסטין, עובדים זרים, עובדים מנוצלים) עושות הרבה באזזז שזוכה לסקירה עיתונאית נרחבת.

    אלמוג גם מרבה לערוך לעצמו "מסיבות השקה" ובכלל, הוא מרבה לדאוג שידעו מקיומו. שלא תחשבו לרגע שאני רואה בכך פסול. כנראה שבעולמנו התקשורתי המלא משוררים אין ברירה אלא לדאוג לכך שהשמן שלך יצוף על פני המיים. ואם הוא לא צף- אפשר לעזור לו.

    כאמור, לא ציינתי את עניין היחצנ"ות הענף של אלמוג כדבר שלילי אלא כדי להוסיף הסבר לדבריה של דפנה בהקשר ל"דיבור באלמוג בחוגי הספרות".

    במקרה,התפרסמה אתמול ביקורתו של אלי הירש במוסף התרבות של ידיעות אחרונות שסגן העורך שלו הוא (אופס) צ'יקי ארד.

    קראתי חזור וקרוא את ביקורתו של אלי הירש ודי ריחמתי עליו. בקצה האחד נמצא צ'יקי (הפטיש) ארד, בקצה השני נמצא מואיז (הסדן)בן הרוש שאלי הירש בסקירתו מודה שהוא(אלי הירש) "האשכנזי מחמד" של מואיז.
    ובכן, תרצו בודאי לדעת איך מציל אלי הירש את כבודו המקצועי בלי לקבל מכות: הוא "הולך בלי ומרגיש עם" (או להפך)
    הוא מכריז בראשית סקירתו שאחד הדברים היפים ביותר שכתב אלמוג בהר הוא לא שיר ולא סיפור אלא מסה "חלומות באספמיה" (עם מחמאות כאלה מי צריך אויבים).
    החצי הראשון של הביקורת עוסק בנפתולים הגאוגרפיים של משפחתו של אלמוג בהר.
    בערך באמצע הסקירה הוא אומר:"את ספר הביכורים שלו שבחתי מאד, תוך הדגשת ההיבט הניאו מזרחי של השירים. בשבחיי לספר השני אני מעדיף להתרכז בהיבט הניאו מסורתי שלהם- כלומר בעיסוק של בהר במרחב הסבוך שבין דת וחילוניות או בין חילון וחזרה בתשובה"
    ביתר הסקירה הוא עוסק בתהליך הזה אצל לאמוג בהר, אבל לא מצאתי שם מילה אחת של שבח לשירים עצמם.
    אני מאד מקווה שצ'יקי ומואיז הקטן לא שמו לב לכך.

    • אלי הירש חוזר כמו תוקי על מה שאמר מואיז בן הראש שנתיים קודם לכן

      http://www.notes.co.il/benarroch/35707.asp

      והוא באמת הראשון שאמר שהשירה הכי טובה שנכתבת בארץ מזה שני עשורים היא מזרחית. אלי הירש שם לב לזה לפני שנתיים וחושב שהוא נורא מקורי.

  11. השיר שתמצאו בקישור הבא לא זכה להכנס לספרו הראשון של אלמוג בהר. אולי בזכות העורך דוד ווינפלד.
    את השיר הזה בחר אלי הירש לצרף לסקירתו כמייצג את הפואטיקה של הספר החדש.
    הקישור הוא לאתר "במה חדשה". בדקתי אין הבדל בין הגרסאות

    http://stage.co.il/Stories/387933#top

  12. תמי כץ לוריא

    דפנה,
    לא קראתי את ספרו של בהר, אך הביקורת פה כתובה יפה ומעניין. היא משכנעת, למרות שאיני יכולה לומר אם היא צודקת, שוב, כי לא קראתי

  13. לגבי בהר: כשרון יש, גם בוסריות עוד לא חסר אצלו, אבל צניעות לא ולא! האיש מתנהג כאילו נפל עלינו מהשמיים. אין ספק שהשתן עלה לו לראש.

    • איריס אליה

      פדוי יקר ומהנהנת יקרה,
      סתם, על הבוקר שלי אני קוראת את דבריכם, ולמרות שכבר אמרתי את דעתי אוסיף, הראו לי משורר או סופר אחד, שלא רוצה שיקראו את דבריו? שלא רוצה שיגיעו אל לבבות רבים ככל האפשר? הרי כולנו, בין אם נודה בזה, ואם לא, מייחלים להיות במרכז השיח הספרותי. רצוי לחיוב, אבל גם שלילה, אם היא מנומקת ויודעת, גורמת ליותר אנשים להתעמק ביצירה שלכם. זו דעתי.(כך, אני עצמי יודעת שאין לי ספק שאניח ידי על ספריהם של ערד ושלו, שרני יגיל ביקר לשלילה.)
      ועוד קטנה קטנה, בקשר ל"יהירות" של אלמוג בהר. הקשיבו. אני כתבתי אליו לפני שנה ומשהו, בעקבות המסה המאלפת שלו שציין אלי הירש, ככה אני מבינה. עכשיו, הבן אדם כמובן לא ידע מי אני, מה אני כותבת, (למעשה אני חושבת שגם אני לא יודעת, אבל נניח לזה)ולהווה ידוע שאני לא מקושרת לאף אחד ואין לי מהלכים… מכל מקום, הוא היה היחידי, ואני חוזרת, היחידי, שענה לי, לעשרות מיילים ושאלות, מבין רבים וטובים בשדה הספרותי, שלא התייחסו כלל לפניותי. את כל אלו, הוא עשה בנדיבות ובטוב לב, שעדיין נשגב מבינתי.בחיי. אין לי מושג איפה עוד אפשר למצוא אנשים כאלה.
      ומכיוון שיהירות לא יכולה לבוא לעולם, לדעתי, עם טוב לב ונדיבות, הרי שעניין היהירות משולל כל יסוד.

      • איריס אליה

        צ"ל נשגבים מבינתי. ולהוסיף בגדול, אלמוג בהר בטובים שביננו. אין לי בכלל ספק בכך.

  14. "כהמבקרים מבולבלים זה אומר שהמשורר יודע מה הוא כותב."

    גדול עליכם אלמוג בהר, תתעסקו ברפי וייכרט וביוסף שרון, זה יותר מתאים לגודל האינטלקטואלי שלכם.

    • סליחה הציטוט הוא של אוסקרד ווילד

      ""כשהמבקרים מבולבלים זה אומר שהמשורר יודע מה הוא כותב."אוסקרד ווילד

      • אשכנזי לא אפולוגטי

        לפחות טוב שבהר זכה ולא מואיז בן הראש או מתי שמואלוף.

        כנראה שהסבתא האשכנזיה של בהר עדיין נותנת לו איכות מסויימת

        • הנביא מוחמד

          אלמוג בהר צעיר משכיל מאוד ואמביציוזי
          למד מהר לומד מהר ומגיע רחוק
          השאלה היא רק למי באמת פונים השירים שלו
          האם הם נוגעים במישהו, האם הם אומרים
          באמת משהו חדש, האם יש לו מה לומר או
          שמרוב התלהבות של בני ציפר ועוד כמה
          נשמות מבולבלות הימרו מוקדם מדיי על
          סייח טוב, צעיר וחזק אבל לא בטוח באיזה מירוץ הוא ינצח, המירוץ הקצר או הארוך.

          יש גיל כרונולוגי לכתיבת שירה, ויפה היה אם היו לוקחים את זה בחשבון כשבאים לתת פרסי ראש ממשלה לצעירים בני 30

          יש עניין של ראיית עולם, של אישיות מובנת ושל עוד אלף עניינים שמשוררים בוגרים יודעים לנצח כמו סוסים טובים במיקוץ שאף סייח עוד לא הצליח להבין.

          די עם משוררים הילדים האלה, ציקי בראש החבורה וסייחים אחרים שעוד לא ברור להם
          אפילו אם הם משוררים, סופרים או מבקרים
          שעוד לא ברור להם מהם הם עושים בתחום הזה בכלל. אין להם אמירה, הם בוסריים.

          לא מספיק מזרחיות לא מספיק קיפוח ולא מספיק אופנה ויחצנות צריך גם בשלות נפשית ושירה מרגשת. צודקת שחורי בנוגע
          לנושא אחד – בהר כותב ממקום של סייח צעיר מבוהל , ואם הוא כבר אחרי פרס ראש הממשלה שרפו אותו, מסכן.

  15. דומני ששירה טהורה היא "איך" ו"מה" כרוכים יחד.

השאר תגובה ל *** ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לדפנה שחורי