בננות - בלוגים / / מדור שירה חדש שלי בעיתון 'ישראל היום'
גולדפיש
  • דפנה שחורי

    נולדה בתל אביב 1968 אם לשתי בנות. פרסמה עד כה שלושה ספרי שירה. בימים אלה רואה אור ספר שירים חדש גולדפיש' בהוצאת כרמל-עמדה(שרבים מתוכו פורסמו בגיליונות "שבו" האחרונים.) השירים הראשונים התפרסמו בכתב העת 'עכשיו' שבעריכת פרופ' גבריאל מוקד, וכן הספר הראשון "סאם ישכיב אותי לישון'' הופיע אף הוא בהוצאת 'עכשיו'.  מפרסמת שירים בכתבי עת ובעיתונות. כותבת ביקורות ספרות בעיתון ישראל היום, ווכן בעלת טור שירה ב'ישראל היום' ). עורכת ספרים. רשימות רבות אפשר לקרוא בארכיון אתר נרג-מעריב. זכתה (פעמיים) בפרס קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות. חלק מן השירים תורגמו לאנגלית.

מדור שירה חדש שלי בעיתון 'ישראל היום'

 

 

 

 

 

 

http://digital-edition.israelhayom.co.il/Olive/ODE/Israel/Default.aspx?href=ITD%2F2009%2F11%2F27

 

היום התפרסם לראשונה במוסף שישבת של 'ישראל היום' מדור השירה החדש שלי שיעסוק בביקורת  ספרי שירה חדשים

  

טוויטר, לא יותר
 
על ספרו של נמרוד קמר 'אני רוצה לתייק אותך'/ מעין, 30 עמ'

הנרקסיזם בזמננו הפך לשכיח. האמן נמרוד קמר הוא דוגמה מצוינת למצב זה, שבו אתה חש שאם אתה לא מפורסם- אתה לא קיים. על עטיפת ספר השירה הראשון שלו, 'אני רוצה לתייק אותך' מכריז רועי צ'יקי ארד, עורך כתב- העת והוצאת הספרים מעין', כי ספר זה הוא "רגע מיוחד בתולדות השירה העברית".

             עם כל הרצון הטוב ללכוד את הרגע המובטח, הקריאה בדפדפת החיננית הזו לא ארכה יותר מעשר דקות, והתנפצה לרסיסי הגיגים ,מין טוויטרים פוסט-מודרניסטיים, עדכניים כדוגמת: "נפרדנו סופית/זה היה הסמס האחרון שאני אי פעם אשלח לך עם מילים. מעכשיו רק חיוכים."(עמ' 17).

      קמר, יליד 1981, ידו בכל. הוא שחקן, עיתונאי , איש סודוקו, קולנוען, בלוגר, תסריטאי ופרפורמר. אמן- בדחן, לוחם גרילה שרץ להפגנות אך עיקר מלחמתו הנואשת היתה על הזכות שיהיה עליו ערך בויקיפדיה. את הערך שכתב על עצמו, מחקו אנשי הוויקיפדיה כמה וכמה פעמים בטענה כי הוא עדיין אינו ראוי לערך. עוד טענו כלפיו כי "ויקיפדיה היא 'אנציקלופדיה חופשית', ויש חשיבות לשני מרכיבי הגדרה זו. אתה שם דגש על המילה 'חופשית', אך מתעלם כליל מהמילה אנציקלופדיה".

נדמה כי טענה זו מתאים שתובא בפני כל חברי 'מעין', הקרויים גם אנשי 'האקדמיה החופשית'. מרביתם כותבים צעירים ההולכים בסך אחרי המשכוכית רועי צ'יקי ארד. חבורה של תל אביביים פרועים, מין גרסת שנות ה-60 של האלף השלישי.

    כך שאם אתה צעיר ויפה ותיק העבודות שלך עמוס בהגיגי שירה שטוחה ונטולת זיקה להיסטוריה ספרותית, אשר מתעלמת לחלוטין מהישגים של משוררים קודמים, כנראה תתקבל לאקדמיה זו.

      ובחזרה ל 'אני רוצה לתייק אותך'. די אם נניע מעט את גלגלי הזיכרון שלנו כדי שנמצא חלופה טובה ממנו. 'ספר האפשרויות' של דוד אבידן פורסם אמנם לפני עשרים שנה, אך הוא מכיל, בין השאר , שירי הייקו היתוליים ותחבולות שיריות מקסימות וחדשניות פי כמה משירתו המרושלת והלא מנוקדת של קמר, שבמודע או שלא במודע, מושפע משירתו המאוחרת של אבידן.

 

 

 

 

 

 

27 תגובות

  1. תודה דיאנה

  2. דפנה שחורי -לתמר משמר

    תמר תודה על האיחולים ותודה על ההזמנה אבל אני וגם שבי לא בעיר מחר

  3. דפנה שחורי -לאמיר אור

    תודה אמיר ונחמד לשמוע ממך

  4. דפנה שחורי ליעל ישראל

    תודה יעלה וד"ש ממנצוני ענק הפרווה

    • אוך, גם חג'ג' הפך לענק. מסתובב לי בבית דוב פנדה קטן.

      • דפנה שחורי ליעל ישראל

        מעניין לראות!!!! אולי תעלי תמונה? אני צילמתי את מנצוני ישן מכורבל במיטה
        אנסה אולי להעלות את זה

        • תעלי, תעלי, פליז!!!

          ואין לי מצלמה דיגיטלית, אבל אני אמורה לקבל אחת, ואז אעלה.

  5. דפנה שחורי לסן פרנסיסקו

    סן פרנסיסקו, זה גדול עליי כל זה

  6. דפנה שחורי

    שולמית תודה

  7. דפנה שחורי-לקובי איל

    קובי תודה והנה אתה רואה? אנחנו באותה סירה פואטית עכשיו

  8. לג'וני גודמן

    לא, דווקא אני לא יודעת ולכן אשמח לדעת יותר

    • בורטון באדמן

      "ביקורת" השירה הזאת היא בעצמה טוויטר פוסטמודרניסטי, ואני אסביר:
      למעשה, מבלי לספק הנמקה אך בלי לחסוך בהכפשות, היא מאשימה את קמר בשני דברים:
      1. פוסטמודרניזם.
      2. שירה "נטולת זיקה להיסטוריה ספרותית, אשר מתעלמת לחלוטין מהישגים של משוררים קודמים".

      לגבי 2, הביקורת חוזרת בה מהאשמה בשורה האחרונה:
      "קמר, שבמודע או שלא במודע, מושפע משירתו המאוחרת של אבידן".

      כלומר, נותרנו בהאשמה לא מנומקת לגבי פוסטמודרניזם. ומה יותר פוסטמודרני מכך?

      • לבורטון באדמן

        בורטון באדמן כפי הנראה לא ממש יודע לפענח טקסט
        הלא המבקרת הביאה ציטוטים, שמה יש יותר מזה כדי להדגים את הטוויטרים הקטנטנים שליהג מר קמר?

        צודקת המבקרת השהעירה למר צ'יקי ארד כי להתיימר ולהכתיר שירונים נחמדים(באמת נחמדים)מהסוג הזה כ'רגע חשוב' זה קצת מצחיק- בעיקר על רקע העובדה שעשרים שנה ויתר קודם להם נעשו דברים בסגנון הזה רק חזקים
        אז היזהרו מחיקויים

        קמר , נדמה לו שהמציא את הגלגל בפטפוטים הנחמדים, פשוט לא מודע שהמקור חילחל איכשהו לתוך מקורו שלו בשעה שצייץ

        • בורטון באדמן

          דפנה,
          אי אפשר לדבר אל קירות כשאין קירות
          ואי אפשר לפענח טקסט כשאין טקסט.

          הבאת שתי שורות משיר, שאפשר היה בקלות להביא דומות להן מתוך הספר החדש של מאיה בז'רנו. אותן שורות סמס ואייסיקיו, ואותן השפעות מתוך שירת הרשת של צאלה כץ ממעין. אז האם גם מאיה בז'רנו, שגבריאל מוקד הכתיר כגדולת המשוררות החיות בישראל, היא "נטולת זיקה"?

          לצערי, קראתי את כל ספרו של קמר, ואני חושב שהוא אחד הספרים הגרועים ביותר שראו אור אי-פעם בישראל. והתחושה הזו מעצימה אצלי את ההחמצה של "הביקורת", שבספר שכולו רע לא מצליחה לפענח מה רע.

  9. לגברת סוקרטס

    אי אפשר לדבר לקירות אם אין קירות
    ואי אפשר להתיחס לשירים אם אין שירים
    אם היו קירות המבקרת היתה מדברת על הקירות
    ואם היו שירים המבקרת היתה מדברת על השירים
    תאמיני לי אישה קטנה וחכמה אשת סוקרטס היפה

  10. כאן קסנתיפה, אשת סוקרטס המקורי (היזהרו מחיקויים). כזכור, קודם שבעלי סוקרטס הזקן שתה מקובעת התרעלה, הוא ביקש שאחזיר תרנגולת לשכן שלנו קסנון. מה שאתם היהודים אומרים "דינא דמלכותא, דינא", לפני שאדם מהלך בגדולות, מן הדין ומן הדעת, שיידע לנהוג נכון ביחסים עם בני אדם. שלא יהיה משורר דגול אבל אדם קטן. במקרה שלך, משורר דלות וצוורק (גמד גינה) רוחני.
    עצתי לך, עמוד וקבל ביקורת כמו גבר עם עמוד שידרה, ואל תייבב כמו נקבה בוכייה שמקור לחלוחיותה יבש

  11. בורטון באדמן

    ג'יימס,
    ומדור שכתוב בצורה כה ירודה ולא מנומקת, ועוד ב"ישראל היום", איזה צד לדעתך הוא ייקח?

  12. הי דפנה. תודה על הביקורת ובהצלחה עם הטור. תמיד כיף לעקוב אחרייך. לטעמי, חבל שהוא קצר כל כך, קשה להגיד משהו מעניין בקצרה כזו. אני ממליץ כשאת מעבירה חומרים לבלוג, לנסות להאריך ולתת בשר, כי האינטרנט לא מביא לכריתת יערות גשם. זה מה שאני עושה בבלוג שלי ברשימות עם טקסטים שהתפרסמו בדפוס בקצרה.

    עולה באמת השאלה אם קמר הוא היסטורי או לא-היסטורי. הוא בוודאי מחריד, כפי שהבנו מהתגובות. כי הוא אכן מעלה את השאלה אם הוא משורר ואם זו שירה, שאלה שאני לא מתעמק בה במיוחד, אבל היא מטרידה מאוד אנשים מסוימים. למעשה בספר של נמרוד הדפים הריקים מסתכלים אל הצופה ומאשימים אותו ויוצרים חוסר נוחות שגם התבטאה בביקורת אחרת, מעניינת מאוד, שהזדעזעה מהספר ב"עיתון סטייג'". גם השימוש במכתבים ובסוגת "מדורי היחסים" בויינט, שאין עלובה ממנה, יש נסיון לשבור את הפרסונה התפוחה של משורר ישראלי.
    ציינת שאבידן עשה דבר כזה בערך כמה עשורים קודם לכן, דבר שהוא כמובן נכון. אפשר לדבר גם על צארא או הפוטוריסטים או אפולינר ב"זון" ודברים דומים שקרו באמנות הפלסטית ובמוזיקה במאה העשרים, אף שבישראל הם נדירים מדי לטעמי. התרבות כאן היא תמיד תרבותית ונותנת לקורא הנאה והרגשה שהוא חכם גדול, כמו פקיד שנואם נאומים נמלצים עם מילים נרדפות כדי לכסות על מעשה מביש. התרבות פה (והשירה) היא המשכה של המלחמה בכלים אחרים.
    אני כעורך חושב שנמרוד קמר וצאלה כץ ז"ל הם כרגע המשוררים המרכזיים בשירה העכשווית (כמו בשם העיתון שלך, ישראל היום, אבל בפועל), והם מייצגים פואטיקה שמזיזה קדימה את השירה העברית, כך שלמעשה הם הכותבים המרכזיים מהדור שלהם בשירה, לצד סיון בסקין ורומן באימבאייב (שהוא בוגר יותר בגילו הביולוגי). מאחורי השירה והאסתטיקה הכחושה והמוכחשת הזו (זו הביקורת הראשונה בדפוס על ספרו של קמר) שהקדים אותה 'אזרחים לאומיים', ספרו וסרטו של יהושע סימון מסתתר הגיון אתי: השירה הישראלית ממשיכה להתנהג כאילו אנחנו חיים במדינה תרבותית ונינוחה. על כן רובה אם לא כמעט כל כולה הוא זיוף גדול, שלמעשה מנקה ומסתיר את הפשעים החברתיים והצבאיים, או עסוק בלמחוק את מה שבאמת רואים ברחוב, הסלולר, השלטים וכו'. מה הטעם לכתוב שירה כמו במדינה אירופית משמימה ומתוקנת כשיש נישול ורצח כאלה?
    זו גם הסיבה לביט אחרי מלחמת העולם השניה, ולפאנק בדור השני של המלחמה, כשהלאומיות נראתה מטומטמת, כמו שהעיד מאיקובסקי על עצמו "עדינות ישישים בה אין".
    אף שכמובן אפשר לבקר את הטענה שלי, או בכלל את האפשרות לזוז קדימה ולהניע את הגבול, דבר שנראה לרבים תמיד כאבסורד וכעניין לא אפשרי ומזעזע. הרי אומרים תמיד ש"אי אפשר לחדש". ובוודאי אלה שאומרים זאת לא מחדשים. הפתגם "אין חדש תחת השמש" הרי הוא טעות מוחלטת, וההוכחה שמאז היה חדש וגם יהיה.
    על כל פנים, מהכרות עם נמרוד, אף שיש נקודות דמיון, לא נראה לי שקמר מחקה בדרך כלשהי את אבידן, או ממשיך אותו, אלא מושפע מאמנות פריפורמנס למשל. שניהם (כמו גם צאלה כץ ז"ל) פועלים במהלך מקביל של דה-מיסטיפיקציה לשירה וא-היסטוריות פתטית (הנסיון להתנתק מההיסטוריה הרי הוא פתטי כמו הנסיון לכתוב היום כמו פעם, דבר שאליו התייחס גם גבריאל מוקד כשדיבר על מעין מול הו!).

    חשוב יותר מאלף מלים שלי, אפשר לקרוא את הספר של נמרוד קמר כאן באופן חופשי:
    http://www.scribd.com/doc/16895374/-cc

    • דפנה שחורי-לצ'יקי

      קודם כל בעניין הקצר- אין מה לעשות אתה בעצמך יודע שעיתון זה לא אינטרנט
      שנית, אני דווקא חושבת שלפעמים זה אתגר ב300 מילה לומר את מה שרצית-זה לא פשוט אך לא בלתי אפשרי

      ומעניין לקרוא את הביקורת מ'עיתון סטייג' אשמח אם תשלח לי אותה ב- לינק או למייל שלי.
      אני חושבת שקמר, כמו עוד משוררים אחרים, מייצגים באיזה שהוא אופן את רוח התקופה, אבל תלוי כמובן איך . לטעמי אין לקמר הכוח לייצג את רוח התקופה כמנהיג אלא מקסימום כשובל' כניצנוץ אחרי כוכב גדול ובטח לא לעמוד בראש. ואם תשאל אותי היכן הראש אענה לך שזה כבר נושא שמצריך מאמר נפרד
      עם כל הכבוד להתכתבות עם רוח התקופה, עדיין איכות הטקסט עומדת מעל לכול, כפי שנוהג מורנו ורבינו גבריאל מוקד לומר :טקסט הוא טקסט הוא טקסט,ואיכות הטקסט של קמר ירודה לטעמי-את זה ישפטו כמובן הקוראים וטוב שהכנסת לינק לספר
      אגב, אי אפשר לכתוב רק בתוך קונטקסט של תקופה כי מעבר לזה צריך שלטקסט יהיה ערך שיעמוד בפני עצמו, שלשיר יהיו רגליים משלו
      אסור ששיר יעמוד, מחופש לליצן, על קביה של תקופה, וכאשר נפשיט אותו נגלה איש נמוך נטול צבע. לטקסט איכותי חשוב שיהיו רגליים איתם הוא יוכל לצעוד אל הנצח
      ובעניין החדש: כמובן שבגדול 'אין חדש תחת השמש', אבל בתוך הכאן ועכשיו יש חדש, בגבולות האפשר,כמובן עד שמקלפים את השכבות ומגיעים תמיד אל המקורות

      ומה שהרגיז אותי יותר מכל היא הכתרת ההגיגים החביבים של קמר(שמזכירים מאד ברמתם התכתבות של נער-עשרה עם חברה שלו) כ'רגע מיוחד בתולדותה שירה העברית'
      ודה-מיסטיפיקציה לשירה זה כמובן מבורך כי הרי אנחנו כבר לא בעידן המכשפות. אבל כמובן ששירה ביסודה היא אקט מיסטי אז כמובן אפשר לכתוב טקסט שידבר כביכול מגרון בלתי מיסטי בעליל אבל עדיין תעבור איזושהיא מיסטיקה בלבוש מודרני. כי בסופו של דבר טקסט הוא לא רשימת מכולת  

    • דפנה שחורי-לצ'יקי

      אתה מתאר את נמרוד קמר כמי שמזיז קדימה את השירה העברית, כמי שמחדש ולא משנה אם זה שיר או לא שיר וכו'

      אתה יכול בעזרת טקסטים שלו לנמק את דעתך? אני ממש ממש מסוקרנת כי בכל זאת הבאת לנו כאן חתיכת הצהרה

      • טוב לקרוא אתכם כחדש פה לא נוקט עמדה ולא נכנס לשטח אש טוב לקרוא אותכם ולומד מכולם
        ———
        דפנה ברכות רבות לטור החדש
        רועי על הדרך ברכות למעיין 🙂
        ———————–
        ספר האפשרויות הולך לחפש נשמע כמו הבטחה גדולה ותבשיל מצויין לסיר שאני,
        קורא את נמרוד קמר (הוא לא דוד אבידן אבל דפנה רחמנות יבוא משורר חדש ותגידי "הוא לא ביאליק")
        ———–

        ורועי זה שמיאקובסקי אמר אז אמר, אבל מי שהיה לו 'ענן במכנסיים' היתה לו עדינות אין קץ גם כשחשף שיני נמר
        ———
        יפה לך הלהט
        "השירה הישראלית ממשיכה להתנהג כאילו אנחנו חיים במדינה תרבותית ונינוחה. על כן רובה אם לא כמעט כל כולה הוא זיוף גדול, שלמעשה מנקה ומסתיר את הפשעים החברתיים והצבאיים, או עסוק בלמחוק את מה שבאמת רואים ברחוב, הסלולר, השלטים וכו'. מה הטעם לכתוב שירה כמו במדינה אירופית משמימה ומתוקנת כשיש נישול ורצח כאלה?"
        —————–
        אבל ברומא תנהג כמו רומאי ( פחד אלוהים ליסוע שם שלא לדבר על לנהוג )

      • לטוב ולרע, הספר של קמר ייחודי וחדשני בכל דרך בשירה העברית. גם מבחינת השילוב של מסמכים תיעודיים ועוד, דבר שלא ראיתי בשירה פה. כמובן יש שירים טובים ופחות, וזה ספר ביכורים, הוא ספר דווקאי והתרסה מול השירה שמתרחשת ומתלחששת פה, בדרך שמגחיכה את האפשרות לפרסם שירה מסוימת. 

  13. לרועי,
    החדשנות לכאורה בשירתו של נמרוד קמר נראית רק בעיני מי שלא קרא את כלל השירה העברית בעשור האחרון, לרבות שירה שכוללת מסמכים תיעודיים.

השאר תגובה ל דפנה שחורי -לתמר משמר ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לדפנה שחורי