בננות - בלוגים / / ראיון עם ליאת קפלן-טיים אאוט
גולדפיש
  • דפנה שחורי

    נולדה בתל אביב 1968 אם לשתי בנות. פרסמה עד כה שלושה ספרי שירה. בימים אלה רואה אור ספר שירים חדש גולדפיש' בהוצאת כרמל-עמדה(שרבים מתוכו פורסמו בגיליונות "שבו" האחרונים.) השירים הראשונים התפרסמו בכתב העת 'עכשיו' שבעריכת פרופ' גבריאל מוקד, וכן הספר הראשון "סאם ישכיב אותי לישון'' הופיע אף הוא בהוצאת 'עכשיו'.  מפרסמת שירים בכתבי עת ובעיתונות. כותבת ביקורות ספרות בעיתון ישראל היום, ווכן בעלת טור שירה ב'ישראל היום' ). עורכת ספרים. רשימות רבות אפשר לקרוא בארכיון אתר נרג-מעריב. זכתה (פעמיים) בפרס קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות. חלק מן השירים תורגמו לאנגלית.

ראיון עם ליאת קפלן-טיים אאוט

הראיון הופיע היום בגיליון של טיים אאוט

שני אקורדים זה לא מספיק

 

ליאת קפלן, עורכת סדרת השירה "כבר", מאמינה בעבודה קשה וחסרת פשרות על כל שורה בשיר. ראיון  // דפנה שחורי

 

"יש הרבה אנשים שקוראים לעצמם עורכי שירה כשבעצם מה שהם עושים זה להגיד אם הספר נכנס לסדרה או לא"

 

לבחור מעט מהרבה. ליאת קפלן  צילום: ?????

 

ליום הולדתו השישים קיבל המשורר דוד אבידן מתנה: חולצה שעליה נדפסו שורות שיר שלו: "אני לא חי משירה / השירה חיה ממני / אי אפשר לחיות מזה / וזה כל החיים". למרבה הצער והאירוניה, חודשים ספורים לאחר מכן נמצא אבידן מת על מיטתו, תשוש וחסר כל, כשהוא לבוש באותה חולצה. על גב החולצה, כמו עלוקה, התנוססה השורה/התשובה הכואבת: "השירה חיה ממני".

המשוררת והעורכת ליאת קפלן מסכימה עם הפן הקשה בשירו של אבידן אבל לא נסחפת לרגשנות ומשתדלת למצוא את הטוב שבכל העניין. "פרסום של ספרי שירה אינו דבר רווחי", היא אומרת, "ואולי דווקא משום כך השירה כז'אנר משוחררת מהאילוצים הנגזרים על ידי חוקי השוק, והמשורר יכול לעשות מה שהוא רוצה".  

קפלן (53), שמאחוריה קילומטרז' מרשים של שנות הוראה ועשייה ספרותית, היא עורכת סדרת "כבר" לשירה בהוצאת כרמל, אותה ייסדה בשנת 2006. את שמונת הכותרים שיצאו עד כה בסדרה היא מגדירה כספרים בלתי מתפשרים, חתרניים, מורכבים ופורצי דרך. ביניהם אפשר למצוא את ספריהם של נתן וסרמן ("שנתיים"), צביה ליטבסקי ("לקיר אחד קראתי בית"), ישראל אלירז ("מחברות חורף") ונורית זרחי ("עשב הזמן").

"מה שמייחד את הסדרה היא שהמשוררים לא צריכים להשקיע מכספם למימון ספריהם", אומרת קפלן, אשה פעילה ונמרצת, מנחת סדנאות לשירה שכיהנה בשנים האחרונות כמנהלת האמנותית של פסטיבל המשוררים במטולה. מעין אשת אשכולות אשר זרועותיה עמוסות תדיר באינספור פעילויות ויוזמות בתחום השירה בפרט ובתחום העשייה האמנותית בכלל. "הסיבה העיקרית שדחפה אותי לייסד את 'כבר' היתה שהיה לי קשה לעמוד מול צערם של חברים משוררים שפנו אלי ואמרו שאין להם איפה לפרסם את הספרים או שהם לא מוכנים לשלם עבור פרסום ספריהם. לכן, כדי שהעולם, ובעיקר שוחרי העברית, לא יפסידו ספרים נפלאים הרגשתי שאני צריכה לעשות את זה".

קפלן פנתה למו"ל הוצאת כרמל, ישראל כרמל, ושכנעה אותו להשקיע בסדרת ספרי שירה איכותית שתפעל תחת שרביט עריכתה הקפדנית. כרמל השתכנע ובשיתוף תמיכתם של גופים נוספים כמו מפעל הפיס מימן את הספרים. בימים אלה, לאחר שכרמל הודיע כי לא יוכל להמשיך את תמיכתו במפעל, נפרדת קפלן מההוצאה בידידות וברגשי כבוד וחוברת להוצאת פרדס ולמו"ל דוד גוטסמן, שפרש את חסותו הכלכלית על הסדרה. "דוד הוא מו"ל שלא מתערב", אומרת קפלן, "הוא סומך עלי כעורכת וזה מאוד נוח מבחינתי".

מה בעינייך הוא המאפיין העיקרי של סדרת "כבר"?

"הספרים שהופיעו עד כה הם יוצאי דופן. לפעמים חדשניים, לפעמים חתרניים, לפעמים איזוטריים. כולם ספרים מאוד מוזרים. המחשבה היתה לבנות סדרת שירה שהספרים שייצאו בה יהיו לא רק מאוד איכותיים אלא פורצי דרך. ומהר מאוד הסדרה זכתה להצלחה. כל מה שנכתב על הספרים היה מאוד משבח. הגיעו המון כתבי יד וכמעט כולם נידחו. לא שלא היו ביניהם טובים, אלא שאני חיפשתי רק משהו חדש, משהו שיטווה דרך חדשה".

 

 

אבל כלולים ב 'כבר' גם משוררים מוכרים וקאנונים, כמו נורית זרחי או ישראל אלירז  שמוכרים לכולנו. במה החידוש?

"הספר 'מחברות חורף' של אלירז הוא ספר יוצא דופן מהרבה בחינות ולכן הוא פנה אליי ולא לקיבוץ המאוחד ששם יוצאים בדרך כלל מרבית ספריו. גם ספרה של נורית זרחי 'עשב הזמן' שיצא ב'כבר' מציע משהו חדש. אבל לא משנה לי כמה השם ידוע, להיפך – אני מוציאה גם משוררים שאף אחד לא שמע עליהם כמו למשל את ספרו של משורר מופנם בשם נתן וסרמן 'שנתיים' שאף אחד לא כתב כמותו, הוא כאילו מגן חיות אחר. גם הספר החדש של יקיר בן משה שרואה אור בימים אלה 'תנשום עמוק, אתה נרגש' הוא ספר יוצא דופן ולכן הוא מופיע אצלי"

'כבר' זוכה לתמיכתם של מוסדות שונים כמו מפעל הפיס. אך מלבד 'כבר' ישנן עוד סדרות איכותיות לשירה שטוענות, ובצדק, לייחודיות ושהיו שמחות גם הן לתמיכה קבועה.

"תראי, אני לא חושבת שלא צריך לתמוך באחרים, אבל אני עצמי עושה את כל המאמצים לתמיכה הזאת. בשלוש שנים האחרונות הוצאנו שלושה כותרים בלבד והשנה אני מקווה שייצאו ארבעה או חמישה, אבל לא יותר מזה כיוון שעבודת העריכה היא כל כך מרוכזת. אנחנו עובדים על כל ספר בין חצי שנה לשנתיים"

 

ביניים: שיר אחד בשמונה שנים

 

תוך כדי שיחה מצטיירת קפלן שפרסמה עד כה חמישה ספרי שירה משל עצמה, כעורכת קפדנית ואידיאליסטית שלוקחת את תפקיד העריכה ברצינות רבה.  המודל שלה כעורך הוא המשורר עזרא פאונד שערך באופן מזהיר את "ארץ הישימון" של ת"ס אליוט. גם לאמיר גלבוע, העורך המיתולוגי של הוצאת מסדה, חשה קפלן קירבה רבה. "יש מעט מאוד עורכי שירה בארץ, ולא במקרה. זה מקצוע מורכב, מקצוע צנוע, מקצוע של אנשים מבוגרים שיש להם ניסיון. אבל לכל אחד, כמובן, סגנון עריכה אחר. יש סגנונות עריכה מתערבים ויש סגנונות עריכה מרפרפים. יש הרבה אנשים שקוראים לעצמם עורכי שירה כשבעצם מה שהם עושים זה להגיד אם הספר נכנס לסדרה או לא".

ואיזו עורכת את?

"אני מלווה את הספר מתהליך הכתיבה שלו ועד הרבה אחרי שהוא יוצא. זה סגנון דיאלוגי שמבוסס על שיחה מאוד מאוד עמוקה ביני לבין המשורר. יש בעדיאלוג הזה הרבה מאוד שעות והרבה מאוד עבודה והרבה מאוד קרבה".

את מתערבת בגוף השירים ממש?

"בוודאי, וזו לא ממש התערבות אלא שיחה. אנחנו משוחחים על כל פסיק ובודקים כל מבנה. יש הרבה מאוד דיבור רגשי, וקריאה בקול".

מכל שמונת הכותרים שיצאו עד כה ב"כבר" יש אחד שהוא אהוב עלייך במיוחד?

"כולם. אין ספר שאני לא אוהבת אותו אהבה עזה. יש לי מתנה עצומה שאני יכולה לבחור מעט מהרבה מאוד".

כמי שמתגוררת  שנים רבות בתל אביב, מה יש לך לומר על תל אביב? היא מעוררת בך השראה?

"תל אביב היא עיר שיש בה המון חול וזה דבר נפלא. חול וים וימי חול וחולין וחילוניות וריבונות ואוטונומיות. אם תלכי למקום כמו רעות, למשל, אין שם המון משוררים. בניחוש – אין שם אף אחד, ולא במקרה. כי תל אביב היא עיר מאוד תרבותית. בעברית המילה תרבות באה מריבוי. יש בה פיצוץ תרבותי מדהים, בכל התחומים. תל אביב נראית לי כמו צלחת פטרי ענקית, שבתוכה נובטות אמנויות מתחומים שונים. אני עצמי מבצעת שיתופי פעולה עם אמנים מכל התחומים".

ומה דעתך על מצב השירה היום?

"יש המון משוררים טובים, אירועים, כתבי עת וספרים. הבעיה במצב השירה, אם אפשר להגיד ככה, זה מצב העבודה. אנשים פשוט לא עובדים. היום משורר, להבדיל מפעם, כותב משהו בשלוש דקות, לוקח עוד שתי דקות לשלוח את זה ועוד שלוש דקות לקבל תגובות. נדמה לו שזו שירה. בשבילי, שירה זה המון_המון עבודה. יש כיום קלות בלתי נסבלת שמאפשרת לאנשים לא לעבוד. אנשים מתפארים שהטקסט יוצא להם ככה, בלי שהם נגעו בו. לי קשה לשמוע את הדברים האלה".

 

המשורר פול ולארי מבחין בספר "שלוש מסות בפואטיקה" בין סוגי השראה שונים. יש לדבריו השראה שהיא מעין לחש ספונטני, מתת אל, לכן לא כל משורר צריך לעבוד.

"לא התכוונתי לכך שצריכות להיות 150 טיוטות לפני, אלא על לקחת אחריות. אני, למשל, עבדתי על שיר במשך שמונה שנים. משוררים רציניים בעיני הם אלה שכל חייהם לומדים ועובדים קשה. אנחנו קוראים מילונים כל החיים. כולם רוצים שירים פשוטים, שירים בשני אקורדים. אז שני אקורדים אפשר לכתוב בקלות אבל זה לא מספיק".

את גלריית משוררי "כבר" אפשר לפגוש במוצאי שבת הקרובה בגלריה החללית, בערב חגיגי שייערך לסדרה. וממש כמו הסדרה עצמה שדוגלת בייחודיות, גם הערב יפעל במתכונת ייחודית ושונה מהאחרים. "מה שייחד את האירוע על פני ערבים של משוררים אחרים זה סוג של פשטות", מעידה קפלן. "המשוררים יקראו מספריהם ולא יהיו כל מיני חלקים אחרים שנפוצים בערבי קריאה ובערבי השקה. לא יהיו קטעי מוזיקה ולא יהיו דיבורים על שירה".

 

 

 

15 תגובות

  1. יתווה דרך חדשה.

  2. היי דפנה, נהניתי לקרוא. אהבתי במיוחד את האזכור שלך לפול ולרי ולדבריו אודות ההשראה שהיא "מעין לחש ספונטני, מתת אל". אשרי הזוכים לה… משוררים ויוצרים רבים מתארים בצורה דומה את החוויה הזאת.
    (מן הריאיון עולה שליאת קפלן לא התנסתה בסוג זה של השראה)

    • ריאיון מעניין בהחלט, גם מספר על מצב השירה שהוא בעצם איום ונורא. טובי המשוררים שלנו נאלצים לשלם בכדי להוציא ספר? לא ידעתי שככה.
      לגבי המוזה, גם גבריאלה הגיבה כאן, מעניין, שאלו אותי בראיון לפני כמה ימים מה זו המוזה בשבילי, ואצלי היא לא לחש בכלל, היא לחץ בבטן, כואב בצורה מתוקה, כמו סוג התרגשות עמוקה כמו התאהבות, לפעמים זה ממש כואב לי בבטן, קודר מאוד, אבל עדיין נרגש וחייב לדבר. אבל לא לחישה באוזניים, ממש לא. אולי צריך לעשות ריאיון עם יוצרים ולשאול כל אחד מה זו המוזה שלו.

  3. אני איני מאמין בעריכת שירים. אלא במקרים נדירים של פואמות ארוכות טווח, וגם אז כדאי מאוד שזה יהיה טקסט חשוב כמו "ארץ הישימון" של אליוט בעריכת פאונד. לא הייתי רוצה להפוך להיות הגננת לשירה שתעיר על שורה זו או על שורה אחרת. זה נראה לי קרתני, קצת ילדותי, אנאלי.
    אבידן כמדומני אמר פעם שאתה יכול להסתובב עם אלונקה במחלקה הכירורגית שבע שנים כל יום – זה לא יהפוך אותך למנתח טוב. לטענת מוקד, חלק מהשירים המופלאים של וולך ב"דברים" נכתבו לנגד עיניו בחצי שעה. על הטענה הזאת חזר גם מקסים גילן. במרכז השיר עומד השיר, לא המשורר, ודאי לא העורך. רני.

    • יש לי כמה שירים, בספר, שנכתבו בכמה דקות. פשוט יצאו בסרט מהבטן. דווקא השירים האלה מדברים מאוד, משום מה, גם לעורכים מחמירים כמו אהרן אמיר, זכרו לברכה, ולא רק הוא. מה שמעניין בשירים הללו שגם אנשים שאינם קוראים שירה או כן קוראים שירה מתרגשים מהם מאוד. למשל מנהל בית הספר בו אני מלמדת, איש קורא שירה, ספר למורים בחדר המורים שממש בכה בשיר הזה.
      לעומת זאת, יש לי שירים שכתבתי אותם במשך שלושה שבועות, ולפעמים הנוסח הסופי התבהר לי רק אחרי שנה או שנתיים.
      אני מאמינה בסוג של זרימה, משהו שיוצא מתת ההכרה, מתחיל בבטן, עובר דרך הלב ומקבל בו זמנית ידיעה במוח שזו האמירה האמיתית. ושירים כאלה ברגע שמתעסקים איתם פוצעים את הרגע המיוחד, הנדיר, בו הם נוצרו.

    • רני,
      לעתים רואים שיר קצר שבו ברור שמלה זו או אחרת מיותרת. כך עשוי להיות אף בשורה שלמה או בית.
      זה קורה.
      מנסיוני כעורך שירה (והייתי עורך או מעין עורך של לפחות 150 ספרי שירה, ובהחלט לא רק ב"קשב") גיליתי שהערה כזו או אחרת והשמטה כזו או אחרת אך לטובה הן.
      כמובן שאין זה המקום להביא דוגמאות, אולם במקרה אחד ישבתי ערב אחד בביתי עם חברים וקראנו בקול "העתקי שמש" של משורר ידוע. רעייתי שישבה אתנו אמרה לפתע שהשורה האחרונה בשיר פשוט מיותרת. טלפנו מיד אל המשורר שבדק את ההערה והשורה ופקד עלינו להשליך את השורה לפח!
      ראה, זה יתרונה של אוזן רגישה!

  4. "שירה זה המון המון עבודה" – נכון. אבל העבודה נעשית לעיתים הרבה לפני כתיבת השיר, ולא כולה מתרחשת במישורים זמינים לתודעת הכותב (אגב, גם אבידן טען שהוא "משורר חד-טיוטתי" – דפנה, האמנם היה?).

    ליאת קפלן ערכה את ספרי השני. לטיוטה הראשונה של כתב היד צרפה עשרות הערות. כמעט כולן היו חכמות ורגישות מאד, וכמעט את כולן דחיתי; אבל ההתמודדות עם קריאה כל כך קשובה ורצינית של קוראת (וכותבת) מנוסה היא חוויה מעשירה, שאני מאחל לכל כותב.

    • ליאת היא אישה נדירה, יפה פנימה וחוצה. למדתי אצלה בקורס יחודי שבו היא נטלה חלק כמנחה; שירתה והעשייה שלה איכותיות ומבורכות.

  5. ליאת היא אישה נדירה, יפה פנימה וחוצה. למדתי אצלה בקורס יחודי שבו היא נטלה חלק כמנחה; שירתה והעשייה שלה איכותיות ומבורכות.

  6. ליאת היא אישה נדירה, יפה פנימה וחוצה. למדתי אצלה בקורס יחודי שבו היא נטלה חלק כמנחה; שירתה והעשייה שלה איכותיות ומבורכות.

  7. ליאת היא אישה נדירה, יפה פנימה וחוצה. למדתי אצלה בקורס יחודי שבו היא נטלה חלק כמנחה; שירתה והעשייה שלה איכותיות ומבורכות.

    • בהחלט לבנה
      ליאת היא אשה נדירה יפה פנימה וחוצה.רואים שלמדת אצלה בקורס ייחודי.
      אם לא היית לומדת, עלולה היתה תגובתך להתפוגג

  8. דפנה שחורי

    לכל המגיבים תודה על התגובות ועל ההערות וההארות
    אין לי זמן כרע להשיב לכל אחד ואחד בגלל עומס עניינים אבל את דעתי האישית בעניין:
    יש ויש. כמובן יש חד טיוטתיים שכל מה שנותר להם זה לעשות 'קוסמטיקה' לשיר אחרי שנכתב , ויש משוררים שעובדים ימים ואף שנים על שיר.

    ובכל זאת יש לי התחושה ששיר שנכתב כמתת- אל, כהשראה טהורה, בכל זאת יותר מרומם ויותר קרוב באיזשהו אופן 'לאלוהים'- לאיזה מאגר טהור שממנו השירה נובעת. כי שיר שדנים בו מידימאבד משהו מזוהרו הראשוני, מהבתולין. עוד נראה לי שמעבר לכך שחשוב להקשיב להערות של אוזניים קשובות, ומעבר לכך שלכל משורר יש הקוראים הראשונים שלו שבלעדיהם הוא מרגיש קצת אבוד(ככה זה אצלי)
    אבל בסופו של דבר בצורת כתיבה שהיא שיר- שהרי בשיר אין כמעט 'שטחים מתים' כמו בפרוזה למשל, קשה להתערב. כל המש שאני כותבת כאן נובע כמובן מתחושה אישית ומניסיוני האישי. כיוון שאני עצמי לא עובדת על שירים-לא מבינה אפילו מזה לעבוד על שיר. דקות או שעות אחרי כן אני מתקנת, מוחקת, מוסיפה פה ושם וזהו.

  9. ליאת קפלן היא מה שניקרא מורה מופלצת ויכולה לקבל רישמית את התואר המופלצת המורה לשירה

    ואפשר גם לשיר לה את המורה לזימרה זה כל כך מייאש וחסר השראה כל הדיבור שלה על עבודה קשה והטפות מוסר
    אין לה שום מושג מה זו השראה

השאר תגובה ל *** ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לדפנה שחורי