בננות - בלוגים / / רמי סערי-אורח בבלוג
גולדפיש
  • דפנה שחורי

    נולדה בתל אביב 1968 אם לשתי בנות. פרסמה עד כה שלושה ספרי שירה. בימים אלה רואה אור ספר שירים חדש גולדפיש' בהוצאת כרמל-עמדה(שרבים מתוכו פורסמו בגיליונות "שבו" האחרונים.) השירים הראשונים התפרסמו בכתב העת 'עכשיו' שבעריכת פרופ' גבריאל מוקד, וכן הספר הראשון "סאם ישכיב אותי לישון'' הופיע אף הוא בהוצאת 'עכשיו'.  מפרסמת שירים בכתבי עת ובעיתונות. כותבת ביקורות ספרות בעיתון ישראל היום, ווכן בעלת טור שירה ב'ישראל היום' ). עורכת ספרים. רשימות רבות אפשר לקרוא בארכיון אתר נרג-מעריב. זכתה (פעמיים) בפרס קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות. חלק מן השירים תורגמו לאנגלית.

רמי סערי-אורח בבלוג

 

 

 

 

 

 

 את שירו הסטנדאלי, הדרמאטי והבריטוני, שמטפטף רימון ותשוקה ויופי, שלח אלי רמי סערי היישר מבואנוס איירס הרחוקה והוא מתפרסם כאן לראשונה

 

מַקְהֵלַת מַעְיָן בְּמֶרְכַּז עֵנָב

 

 

הַמַּקְהֵלָה עוֹמֶדֶת וְשָׁרָה –

נָשֶׁיהָ מִלְּפָנִים, גְּבָרֶיהָ מֵאָחוֹר –

וּדְבַר-מָה הוֹמֶה, עוֹמֵד וְשָׁר

כָּל עוֹד הָעֵינַיִם נְטוּעוֹת

בַּזַּמָּר, וְאֵינָן זָזוֹת

אוֹ נֶעְתָּקוֹת כְּהוּא זֶה

מֵאוֹתוֹ הַשִּׁישִׁי מִשְּׂמֹאל.

 

חֻלְצָתוֹ רִמּוֹן, מִכְנָסָיו פֶּחָם –

חֻלְצָתִי לִימוֹן, מִכְנָסַי מֵחַם.

לְבוּשׁוֹ עוֹטֶה יֹפִי עַז, בּוֹטֶה.

מַבָּטִי שׁוֹתֶה אֶת הֶבְלֵי הַתֵּה.

וּמָה עִם קוֹלוֹ שֶׁל אוֹתוֹ אָדָם?

בַּס אוֹ בָּרִיטוֹן, טֶנוֹר אוֹ נָדַם.

 

אַךְ גַּם אַחֲרֵי הַטֶּקֶס, בְּתֹם שָׁעָה אֲרֻכָּה –

הַמַּקְהֵלָה אֵינָהּ עוֹד, זוֹכֵה הַפְּרָס זֻכָּה –

עֵינָיו הַחוֹטְאוֹת שׁוּב שְׁבוּיוֹת שֶׁל הַפֶּה,

אֲסִירוֹת הָאָדֹם הַשָּׁחֹר שֶׁל הַיֹּפִי.

 

 

 

 

 

 

 

 

18 תגובות

  1. רמי סערי נפלא וכותב כה יפה את התשוקה.
    (בואנוס איירס? חשבתי שהוא ביוון…)

    • לי,

      בספר שיריו "הנה מצאתי את ביתי", השיר "אגו" נפתח בשורות הבאות:

      "פתח תקווה. שם התחלתי להיות, באמא. במשך כל ילדותי/ הורצתי מישראל לארגנטינה ובחזרה ואף שהימים והלילות/ התבלבלו בעד הטיסות, ראיתי בַּדרך עולם./ המראות השתמרו…".

      ובאותו ספר, בשיר "ספרד" הוא כותב:
      "שלוש תחנות חיי: בואנוס איירס. פתח תקווה. הלסינקי. /עכשיו כאן. אני ממתין בתחנת חיי הרביעית…" (שהיא ספרד, אגב).

      והשיר, שהבאת דפנה, מוכיח שגם אם רמי סערי שולט בשפות רבות, ושפות רבות שולטות בו, בעברית נותר לו מה לומר.

      (ומילה אישית: רמי סערי הוא הראשון שכתב מאמר על שירתי. זה היה מזמן, בשנת 2001 במוסף לספרות ותרבות של "הארץ". אז נכון שאהבתי את שירתו עוד לפני כן. הספר "מסלול הכאב הנועז", שיצא בשנת 1997, מצוין. אבל מאז 2001 אני אוהב אותו קצת יותר. חחח…)

      תודה על הארוח, דפנה.

      • דפנה שחורי -לשחר מריו

        שחר כמו שכתבת אז לסערי "מושל מגדל בבל" יש תרמיל מילולי ייחודי משלו

        ואגב , מה דעתך לפרסם את המאמר שכתב עליך רמי כאן בבלוג??
        מעניין לקרוא!!

  2. הרבה חרוזים מאולצים אבל הרטט עובר.

    • דפנה שחורי לסבינה

      סבינה

      לפעמים חרוזים באים כאילו מתוך אילוץ, כביכול "למלא חורים". אבידן היה נוהג לומר פעמים רבות כנשאל למה מילה זו ולא אחרת:"בגלל החרוז"
      בגלל החרוז היה עונה.זה הצחיק ואפילו נראה מגוחך עד שירדתי לעומק העניין והבנתי( לא בכל המקרים כמובן) שלעיתים החריזה שבאה כממלאת חורים כביכול יש לה תפקיד סמוי בתוך המנגינה. ואז צריך להתעלם ולהקשיב לגרעין ולא לקליפה.

  3. היי דפנה
    השיר מקסים כמו שכתבת בהתחלה, רמי מחטיא אותי בשירו היפה, באדום ושחור.
    אנני יודעת אם הוא קורא את התגובות פה, אך זה כבר שנים שכל ספר שהוא מתרגם אני רוכשת, נהנת מההמצאות, הפיניות שלו… ספרדיות ומה לא?
    חבר מיוחד יש לי, והוא אפילו לא יודע
    להתראות טובה

    • טובה, כמה מקסים "יש לי חבר…" ככה לכולם נדמה לי

      תודה ואגב, רמי יראה את הפוסט וודאי את התגובות . הרי הוא שלח כבקשתי את השיר היפה הזה במיוחד לבלוג

  4. וואו
    חֻלְצָתוֹ רִמּוֹן, מִכְנָסָיו פֶּחָם –

    חֻלְצָתִי לִימוֹן, מִכְנָסַי מֵחַם.

    מרטיט

  5. מיסטר עוזר, זה פשוט לא יאומן. אתמול כמעט סלחתי לך עם שירך היפיפה, אבל עוכר אנשים אתה, מרושע ומלא רעל. לא אתפתה יותר להכנס לבלוגך המרמה והשפל!

    פשוט לא יאומן, במקום כה יפה, מטע שנכתב מדם ליבם של הרבה נשמות יקרות, אתה בא ודורך ברגליך הגסות.
    ובגלל אנשים כמוך פני חברתנו מבאישה ומעכבת רוממות רוח אמיתית
    תתבייש!

  6. רמי, איזו הפתעה!
    חראם על מי שנפל בחרם החרמנות, ומצד שני אם כבר נופלים, לא מקום רע 🙂

  7. רמי סערי הוא האיש! כותב לי בבט, בגרון ואיפה לא… נוגע בי בעמקי נשמתי ההפוכה. איני אוהבת קומונות, בלוגים- כולה חפצתי למצוא את הסיפור שכתבתיו באתר של שין אחד לפני שנים רבות כשעוד קראו לי ננוש ושוב נתקלתי בחברי האהוב כל כך ברמי סערי האחד ויחיד.
    אילונה לאור ולדמן (ננוש)

    • אויש אילונה, בבט= בבטן כמובן:-)
      הייתי צריכה לתקן.
      רמי סערי חברי, איך ? איך? מאיפה וכמה אפשר להתחדש כל העת בתוכן כל כך מעניין, נוגע וכואב?
      אי אפשר לשכפל אותך.
      אוהבת אותך- אנוכי, המעריצה שלך:-)
      נשיקות,
      אילונה

השאר תגובה ל טובה גרטנר ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לדפנה שחורי