כטוב בעיניכם. ראיון עבודה.

 נעים מאוד. אני ענת ואני מאוד מאוד יצירתית.
כלומר, זה מה שאני הכי טובה בו. יצירתיות.
כתיבה זה הכלי העיקרי שלי, בעיקרון, אבל הוא לא היחידי. עריכה, תרגום, קופירייטינג, משחק, שירה. זה הכל מתועד בקורות החיים שלי, נקי ובשלוש שורות לכל תפקיד חשוב שעשיתי.
מה היה הכי חשוב?
הכי חשובה היתה הדרך. אבל לא זה מה שרציתם לשמוע. הדרך שעשיתי מנקודה א", כשהעזתי לכתוב את השיר "זירה", אי שם בתחילת 2001, על המחשב בצבא, ועד לנקודה הזאת והזאת, ואפילו הזאת.
הדרך זה מה שחשוב, לא התחנות בהן ניקבתי את כרטיסיית ההישגים שלי. אני הכי גאה במסלול הזה, הלא שגרתי, שהביא אותי להיות מי שאני. שלקח אותי בדרכים הלא מסומנות אל היעד, אליו כנראה הייתי צריכה להגיע כל חיי: אני אישה של מילים. כל מה שקשור במילים אני יודעת לעשות.
המילים לקחו אותי אל כל מקום אליו הגעתי, המילים הוציאו אותי מכל המשברים וכל המקומות הפחות טובים בחיי.
ההישג הכי משמעותי שלי? כל דרכי משובצת במילים. לא, כסף גדול עדיין לא עשיתי מזה. גם תהילת עולם טרם הגיעה, ואפילו תארים לא קשרתי לשמי. אני יושבת מולכם כשכל מה שיש לי להראות לכם זה מילים. אין שום ספק שהיה טוב יותר אם מה שהיה לי להציע היה מיליונים שעשיתי, או תארים שצברתי, או כוח פוליטי גדול.
אבל מה שיש לי להציע זה את הראש שלי. מלא רעיונות ומילים. זה בוודאי לא יקח אותי לירח, אבל ממילא העדפתי תמיד להגיע קרוב יותר לבני אדם. לא לירח אני רוצה להגיע, וגם לא למיליונים של דולרים. אני רוצה להגיע לאנשים, להעביר משהו מכל מה שאני רואה ומרגישה הלאה, בשפה שתהיה מובנת לכמה שיותר אנשים.
אומרים שזו תמצית הקופירייטינג. אני חושבת שזו תמצית היצירה.
לו יכולתי לשלוח במקום קורות החיים שלי, המעידים על 27 שנים של כתיבה ויצירתיות את האמת הפשוטה הזו – ייתכן ולא הייתי מחפשת עבודה במילים היום. אולי הייתי הולכת ללמוד משפטים וכלכלה, או משהו חשוב כזה.  אבל העולם לא עובד ככה, עדיין, ויצירתיות עדיין אינה מוערכת מספיק.
היצירתיות לבדה קשה מדי למדידה ותיוק. הוספתי היום שורה למכתב הרשמי ששלחתי לתפקיד הקשור ביצירה – כשקראתי מה אתם מחפשים הרגשתי כאילו היתה שם הזמנה אישית אליי בכתב בלתי נראה.  קשה לי להאמין שיתקשרו, קשה לי להאמין שיבינו מה ניסיתי לומר.
יום יבוא וכולם יבינו אותי. אני רק צריכה נקודת התחלה, ואני ארים את היצירתיות והדגל של אלה שאינם הולכים בתלם הכי גבוה שאוכל. למען עצמי, וגם קצת למען האחרים, הבאים אחריי, בעלי המתנה המפוקפקת, החיידק הזה, יצירתיות.
יצירתיות היא הימור. אבל היא בטוחה בהרבה מהדרך בה ממילא נכשלים 60% מהעסקים.
אני רוצה לעבוד במקום שיעריך את המשפט הבא:
"אחרי שנכבוש את הפסגה, אני מבטיחה להראות לכם בשביל לחגוג מה יעשה אדם יצירתי עם סכין מטבח, קצת איפור וטום ג"ונס. רמז, זה לא קשור בגיבור ילדות שידע בוודאי להכין מזה פצצה (מקגייוור), אבל זה כן קשור הדוק מאוד באופן כללי."
ובמקום שיעריך את זה – אני באמת אכבוש כמה וכמה פסגות.
אנחנו יכולים עכשיו לחזור אל הפרוטוקול המחייב של ראיונות העבודה, אני את שלי אמרתי. ואנחנו יכולים גם לעשות משהו יצירתי ולחשוב ביחד על הפסגה הבאה והדרך אליה.
כטוב בעיניכם, כמו שאמר המחזאי האהוב עליי בכל הזמנים.