סלסה
"איש אינו מביט מעלה
בעיר הזו", אמר האביר מניו יורק
ובשלוש אחר חצות
טיפסתי אחריו במדרגות העירייה
לנסות לגעת בתכול מלא העיניים
ולאורו של ירח מתככב
ראיתי את אלוהים
רוקד סלסה
על גגות תל אביב.
[הציטוט של רובין ויליאמס, מתוך הסרט "פישר קינג"]
השיר נכתב במקור בינואר 2004 ונערך מחדש לאור הפוסטים של יעל ישראל ורונן א. קידר.
מבחינתי אלוהים תמיד רוקד, או רוקדת. זה ממילא ברבים.
הוא תמיד משנה לי את הצעדים בלי להודיע.
היא תמיד מסובבת אותי חזק מדי.
אבל הכוריאוגרפיה נשארת ייחודית ומדהימה במיוחד.
תמיד ראיתי את אלוהים כמשהו שחווה אותי ואני אותו בו זמנית. אני חושבת שאלוהים חווה את כולנו, ודרכנו – חווה את עצמו.
אלו שני הסנט שלי. 🙂 תודה שהזכרתם לי את האלוהים האורבני מ2004 🙂
נורא יפה, גם השיר, גם מה שכתבת, וגם "פישר קינג". וגם אלוהים…
השיר מקסים בעיני, הייתי רוצה לראות את המחזה הזה
יפה מאוד ו"פישר קינג" זה סרט שאני מאוד אוהבת.
אהבתי גם את הגדרותיך לאלוהים במיוחד את "הוא תמיד משנה לי את הצעדים בלי להודיע", כמה נכון.
שיר מקומי יפה.