ואריאציה על אחד ישן, מתקופה בה באמת הייתי חתכים חתכים. בדיוק על זה.
זירה אחרת
כששכירי החרב, מוטות עץ ארוכים בידיהם,
לוקחים אותך הרחק ממני
החדר מתכווץ מאחורי גבך
דלתותיו הטרוקות מדממות וורוד.
כי יש דברים שלא משתנים.
ותמיד בבוקר אני זאת שזוחלת חזרה
ומתכווצת מאוקיינוס לשלולית
עוד קצת בכל צעד על הרצפה
ושונאת נורא את החדר הורוד
ואת שכירי החרב
רק אותך אני לא מצליחה
יוצא לי ורוד.
הטקסט הישן
ועוד אחד קשור לגמרי
ענת
זה טוב, נכנס לוריד שוטט
ככה זה החמקנים.
להתראות טובה
שלום ענת
נעים להכיר
אוהב יותר את הישן
שיר קצר וטעון מאד
"מתכווצת מאוקיינוס לשלולית" נפלא!!