בננות - בלוגים / / שיר מהביקור הקודם של רונן א. קידר בארץ.
Oh, look to the western sky
  • ענת אבישר

    בת 33, משוררת, פרסומאית, אמנית במה ועיתונאית דה-לה שמאטע, עדיין חולמנית מדי. אשת קריאייטיב, יצירתיות, רעיונות, יוזמות ומילים. מנהלת המחלקה ליחסים בינלאומיים ומלכ"רים במשרד יחסי הציבור רוני ארנון תקשורת. עובדת עם עמותות כמו לא לאלימות נגד נשים, מוזיאון הילדים בחולון, האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטזיה ושדולות שונות לזכויות עובדים, נשים וילדים. בעבר, קריאייטיב דיירקטור במשרדי פרסום קטנים וממזרים. בעבר, ראש מערך קשרי חוץ באגודת ההומואים, הלסביות הבי והטרנס בישראל. לפני כן עבדתי בקרן לירושלים ועוד קצת קודם ניהלתי בפועל את עמותת בית הסופר - בית לאמנים בירושלים. ויש לנו גם כתב עת נפלא העונה לשם זוטא: http://zuta.org.il/ אשר הקמתי ביחד עם רונן אלטמן קידר, כפרות עליו ועל כשרונותיו. http://www.ynet.co.il/headlines/1,7340,L-5119-0,00.html - הטור שלי ב-YNET.  שירים שלי ניתן למצוא בהליקון "פחד" 2010, וגם בגיליון ט"ו של כתב העת "משיב הרוח" שהיה לי הכבוד גם להיות בוגרת כיתת השירה "מזמור" הראשונה שלו. ניתן למצוא אותי גם באתר במה חדשה http://stage.co.il/Authors/16415 וכאן. ובפייסבוק. ובכלל, די קל למצוא אותי, כאן ובמקומות אחרים :)

שיר מהביקור הקודם של רונן א. קידר בארץ.

בגלל שהוא עוד כמה שעות יהיה בארץ לרגל ההשקה של הספר "סימני נשיכה". הרי שיר לא ערוך מהביקור הקודם שלו. הערות והארות יתקבלו בברכה, אני מתנסה מחדש בכתיבה של שירה "אותנטית", דיבורית.
מוקדש לרונן א. קידר, משורר, חבר, סופר, מתרגם, ואחד האנשים הכי יקרים לי בעולם.

שרדי. סימני נשיכה.

בבית הקפה אתה יושב, משקפי השמש וכובע הקש לצדך,

בכלל לא ידעתי שזה הסטייל שלך,

היא, מנומשת וחייכנית ויפה כמו תמיד,

ואני.

כאילו לא עברו מעלינו כמעט-שמונה-שנים

ותיכף תצטרכו לחזור לירוק של היער ולחתול הג"ינג"י

שהשארתם שם, ובוודאי לא מעלה על דעתו שאתם כל כך רחוקים.

השיחה אותה שיחה, כבר שנים

רק הצדדים משתנים

כמו הנוף שעבר מהדירה בקצה של הכיכר,

לצד השני שלה,

לצד השני של אירופה.

 
אתה עדיין מכיר אותי יותר טוב מעצמי

זוכר מלמולי גיל תשע עשרה

והתרסקויות

ראשונה שניה שלישית רביעית

בעיניים כחולות מבט אתה מזכיר לי את בית הקפה האחרון בו ישבנו

ממש לפני שעזבת

זה שאחותי הקטנה עבדה בו

זה שאהבנו לשנוא.

 
לא כתבתי שירה כבר כמה חודשים

אני בכלל כבר לא משוררת

ואני אומרת לך, בתור לא משוררת,

שהדבר הגדול הבא שלי

יתחיל על הבמה.

אתה צוחק על זה

שכל זה שדה קרב

ואנחנו לוחמים,

ולשנינו יש נשק, אני מגלח, את מדביקה

ולשנינו יש עט, חזקה מכל חרב.

 
והנה זה מתפרץ, אתה עוצר ומשרבט משהו,

כבר שלושה ימים שהוא לא מפסיק לכתוב

היא אומרת והדפים בדיו האדומה שמולך מתרבים

ואני מקנאה בך, אחרי היובש הגדול בשנתיים האחרונות

אני כותבת לתוך מחשב אם בכלל

וזה יותר התחכמות מאשר כל דבר אחר.

מולי הספר שלך, עכשיו כבר בשל

כל כך כל כך בשל

אני ממהרת להסתיר במייקאפ את סימן הנגיסה בכתף.

5 תגובות

  1. לא מבינה הרבה בשירה אבל ברגש אני מבינה וזה יפה !

  2. רונית בר-לביא

    היי, אהבתי.

    ומה בדיוק רונן מגלח ואת לא מדביקה ?
    פרטים, גברת, פרטים !!

    • זיפים, כמובן.
      אני דראג קינג 🙂 הוא גבר. מה שהוא מגלח (טוב, לא בדיוק *את* מה שהוא מגלח, אלא שיער מלאכותי) אני מדביקה.

  3. שיר אישי מרגש ונוסטלגי.

  4. רונן א. קידר

    הי, תודה! אני זוכר שכתבת את השיר הזה… זה כיף לראות אותו גם מתפרסם.

השאר תגובה ל רונן א. קידר ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לענת אבישר