אתמול הוא נסגר.
המקום היחיד בחיים שלי שהרגשתי שייכת אליו.
כלום כלום כלום לא ברור עכשיו.
מחפשת מקום בעולם. לעצמי, היצור הכי פחות מוגדר ומסודר שאני מכירה.
זה שתמיד בין לבין. פאמי מכדי להיות חלק מהקינגז, חסר בולבול מכדי להיות חלק מהקווינז, מתחיל מכדי להיקרא סטנדאפיסט, ותיק מכדי להיקרא מתחיל.
דיברנו על זה, אני ורונן, בזמנו. על מציאת מקום בעולם.
כרגע אין לי אחד כזה.
אני צריכה למצוא במה שהיא שלי.
אני צריכה למצוא מקום משלי.
ולעשות אותו עבורי.
ושאלה אחת קטנה שנשאלת פעמיים.
מה יהיה. מה יהיה.
בינתיים את פה ואני לומדת להכיר אותך
מקווה שייפתח מקום אחר טוב כמו ההוא.חיזקי ואימצי כיתבי ואולי אולי תעלי גם צילומים שימחישו. ככה זה האמן משתף את כולם בעולמו ועוזר להם בעולמם .יהיה טוב כדאי שתחשבי ואם אפשר גם לעשות לכיוון עוד יותר טוב.
לדעתי שייכות זה מושג ערטילאי שלא באמת קיים או לפחות יחסי וסובייקטיבי.
יותר מזה לדעתי כנ"ל גם לגבי תחושת בית.
הכל ארעי, הכל יכול להתפרק בשניה, באמת הכל ולכל אחד, אף אחד לא באמת מרגיש בבית ואף אחד לא באמת מרגיש שייך, סליחה, לא נכון, אבל מי שמרגיש שייך או בבית משלה את עצמו.
אני למדתי שמתוך אימוץ וחיבוק הארעיות והתלישות יכולה לבוא תחושת שייכות לעצמי ובטחון גדול ללא היקשרות.
וזו דעתי 🙂
נשיקות.
אתמול או היום קראתי בעיתון שהשושן נסגר והייתי המומה, אחר כך נעצבתי. למרות שהייתי שם רק פעמיים בערך היה ברור לי שזה המקום הכי נכון בירושלים. נכון כי הוא נותן מקום ובית.
אבל יש עוד בתים שאפשר לגור בהם ואני מקווה ובטוחה שתמצאי לך כמה בקרוב.
בתור אזרחית שלא היתה בירושלים 13 שנה, לא הייתי בשושן. אבל מצטערת איתך על הסגירה. נשמע שהיה אחלה מקום.
עד שכבר החלטתי לפקוד את המקום השבוע לראשונה,
גיליתי שכבר אין את מה לפקוד!
כמה עצוב.