מסתכלת בך באחד המבטים המתוקים שלי
הזרועות הגדולות חובקות אותי לפתע
היומיומולדת שלי ואני חותכת
ומשאירה אותך עם כל החרא
מה פתאום שאתאים למקום כל כך מריר
בביצה הזו יש מקום רק לנרקיס אחד
אתה מוזמן לקחת חופשה מדי פעם
ולקפוץ איתי לקפה לילי איפשהו
אני מתכוונת להישאר לבנה ועדינה
כמו צמרגפן מתוק.
מונולוגי מדי, וידויי מדי, פשוט מדי
גם התגובה שלך מונולוגית מדי, פשוטה מדי.
מה לעשות. לא בא לי לתת הסבר מפורט. זה גם לא עניינך – עניינה של ענת.
טוב, אני דווקא אוהבת את השיר הזה.
ולא, הוא לא מונולוגי מדי לטעמי. אשמח להסבר, אם לא כאן אז במייל – אבל באמת שלא לקחתי אישית 🙂
זכותך לביקורת שלך 🙂