Oh, look to the western sky
  • ענת אבישר

    בת 33, משוררת, פרסומאית, אמנית במה ועיתונאית דה-לה שמאטע, עדיין חולמנית מדי. אשת קריאייטיב, יצירתיות, רעיונות, יוזמות ומילים. מנהלת המחלקה ליחסים בינלאומיים ומלכ"רים במשרד יחסי הציבור רוני ארנון תקשורת. עובדת עם עמותות כמו לא לאלימות נגד נשים, מוזיאון הילדים בחולון, האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטזיה ושדולות שונות לזכויות עובדים, נשים וילדים. בעבר, קריאייטיב דיירקטור במשרדי פרסום קטנים וממזרים. בעבר, ראש מערך קשרי חוץ באגודת ההומואים, הלסביות הבי והטרנס בישראל. לפני כן עבדתי בקרן לירושלים ועוד קצת קודם ניהלתי בפועל את עמותת בית הסופר - בית לאמנים בירושלים. ויש לנו גם כתב עת נפלא העונה לשם זוטא: http://zuta.org.il/ אשר הקמתי ביחד עם רונן אלטמן קידר, כפרות עליו ועל כשרונותיו. http://www.ynet.co.il/headlines/1,7340,L-5119-0,00.html - הטור שלי ב-YNET.  שירים שלי ניתן למצוא בהליקון "פחד" 2010, וגם בגיליון ט"ו של כתב העת "משיב הרוח" שהיה לי הכבוד גם להיות בוגרת כיתת השירה "מזמור" הראשונה שלו. ניתן למצוא אותי גם באתר במה חדשה http://stage.co.il/Authors/16415 וכאן. ובפייסבוק. ובכלל, די קל למצוא אותי, כאן ובמקומות אחרים :)

לצרוח

מהקצה של הקצה של התחתית של הריאות
עד שלא ישאר לי מיתר אחד לא קרוע
כדי שלא אצטרך להתחנן למנהל בנק אפור
שלאחרונה הפך לאנס טלפוני סדרתי
חודר לתוכי עם המספרים החסרים
מותיר אותי זרוקה בתחנונים וכמה דמעות
כדי שלא יזרקו אותנו מהדירה
כדי שלא אגנוב לחם
כדי שיוותר לי קצת כוח להמשיך
לבקש. להתחנן. להתנצל. לחשוב.
לא להאמין שגם פנסיה אין מכל העבודה הזו.
לא להאמין שהגענו לתחתית של התחתית של התחתית
ערפדית איומה, התש"ע הזו. נושכת גם את ההתחלה של זו הבאה.
השקט הזה של הלילה והקולות של השכנים השיכורים מלמעלה
הייתי צורחת ומצטרפת להמולה אבל
הכלבה ישנה היטב במלונה שלה, לה יש בית בטוח, היא יכולה לישון.
לו היתה אני לפחות היתה יכולה לחשוף שיניים. לנבוח.
לא להיות נחמדה. לא לחכות. לתבוע.
רוצה כוח לעמוד בכל זה. רוצה לישון.
אבל רק המשכורות ישנות היטב, לנות להן כבר חודשיים וחצי.
אני לא יכולה לישון. אסור לי להשתגע.
לא לחשוב על כסף לא לחשוב על כסף לא לחשוב על
הכסף, כשיגיע, לא יעלים את סימני הנשיכה

5 תגובות

  1. מירי פליישר

    מצער מאוד להיות מדרס לביורוקרטיה.

  2. כואב כואב וכתוב מצמרר
    הלוואי ויכולתי לעשות משהו

  3. "כסף מחורבן תמיד הוא עושה אותי עצוב" כך אומר הולדן גיבורו של סלינג'ר ב"התפסן בשדה השיפון"
    אכן מטרד גדול הכסף , רחוק מאוד משורשו הרוחני שפרושו : כיסופים
    הלוואי ותשע"א תהיה יותר רכה ומנחמת ושהמשכורות תתעוררנה סוף סוף משנתן , הרי גם ציפור מצאה בית ודרור קן לה
    חיבוק ענק
    וגמר חתימה טובה
    ענת יקרה
    ושמחת הלב תמיד

  4. דיי לבכיינות ולמסכנות . יש אנשים שבמצב הרבה יותר גרוע ממך קצת פרופורציות

  5. בדרך-כלל חושבים על מה שחסר, יפה.

השאר תגובה ל חנה טואג ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לענת אבישר