התחלתי לכתוב כי לא היה מי שיקשיב. ולא ידעתי לדבר אותי.
המשכתי לכתוב כי גם כשהקשיבו, אף אחד לא הבין.
אני יודעת כבר לדבר בשפה שלי
רק כבר עייפה מלנסות לתרגם.
ממשיכה לכתוב כי גם אם לא יבינו לעולם, לפחות כתבתי את זה
ואולי מישהו ירגיש.
זה נדיר כמו חדקרן. ושביר כמו הקליפה של קרם ברולה.
אבל אולי. מדי לילה, ממשיכה לחפש את המילים
למוזיקה הכי פרטית שיש.
שיר נוגע מאוד. המשיכילחפש מילים ולתרגם לשיר
רות
כישפת אותי והביוגרפיה שלך הצחיקה אותי (בסגנונה)
מזדהה עם החיפוש הזה לדרך הברורה לביטוי…