בננות - בלוגים / / הנה לכם חידה: למה עיתונאים מסוימים לא מסוגלים לפרגן?
הפינה של נעמי
  • נעמי לויצקי

    נעמי לויצקי החלה את דרכה כעיתונאית בשבועון הפוליטי 'כותרת ראשית', והיתה עיתונאית בכירה ב'חדשות' וב'ידיעות אחרונות'.  ספריה: 'כבודו: אהרון ברק, ביוגרפיה'.  "העליונים: בתוככי בית המשפט העליון"  בחמש השנים האחרונות לימדה בבית-הספר למשפטים במכללה למנהל קורס הבוחן את השפעת הביוגרפיה האישית של השופט על הכרעותיו.

הנה לכם חידה: למה עיתונאים מסוימים לא מסוגלים לפרגן?

 

 

אנא חברים עזרו לי לפענח חידה. למה עיתונאים מסוימים לא מסוגלים לפרגן?  
קחו למשל את רביב דרוקר, פרשן פוליטי פעלתן מאד בערוץ עשר ומגיש ביחד  
עם עופר שלח את הגירסה שלהם לאולפן שישי. 

רביב דרוקר הוא גם בלוגר בנענע 10, שם הוא מרבה להגג, בעברית לא הכי 
משובחת, ולקטר על אחרים. לקחו לו גזלו ממנו, לא נותנים לו – פעם ידיעות אחרונות גזלו ממנו סקופ ולא נתנו לו קרדיט, פעם חנן ארז סתם לו את הפה בתביעת דיבה. על עצמו, כך נדמה, יש לו דעה טובה .

והנה בערב שישי ב- 11.1 שידר הקוזק הנגזל ביחד עם עמיתו שלח כתבה על השופט העליון בדימוס מישאל חשין. לקראת הכנת הכתבה התקשר אלי אחד התחקירנים שלו וסיפר לי על הכתבה המיועדת ועל כך שספרי "העליונים" אמור להוות את הבסיס לכתבתם של דרוקר ושלח. הספר, כך אמר, כבר מונח לפניו, ואולי אוכל, הוא ביקש, לכוון אותו לפרקים הרלבנטים לחשין. חשין הוא אחת הדמויות המרכזיות בספר ונמצא כמעט בכל אחד מן הפרקים, אולם בחפץ לב הפניתי את התחקירן לפרקים המרכזיים, כארבעה או חמישה במספר, שעוסקים בדמותו בפסיקתו וביחסיו המורכבים של חשין עם אביו ועם שאר העולם.

צפיתי בכתבה וכמובטח היא אכן התבססה על הספר שלי "העליונים" ודומני שלא אחטא לאמת אם אומר שהיא התבססה כמעט רק על הספר. האם טרחו דרוקר ושלח לציין ולו פעם אחת את הספר? חס וחלילה חלילה וחס, הרי מתים מזה. 

במקום אחד אף הגדיל דרוקר לעשות. הוא ציטט, ממש ציטט מדבריה של השופטת דליה דורנר הישר מתוך ספרי – עמוד 214 : "כאשר הגיע אלינו תיק חשוב", אמרה לימים דליה דורנר, "אני תמיד ידעתי מה ברק יחשוב, וברק ידע מה אני אחשוב. חשין היה בלתי ברור ובלתי ידוע".  האם לפחות כאן טרח דרוקר להגיד שזה ציטוט מתוך הספר? הגזמתם. ואיך הציג זאת  דרוקר היצירתי? "באיזה מקום אמרה דליה דורנר…" כן כן, כך הוא אמר ואפילו לא הסמיק.

אגב, שני העיתונאים האמיצים הללו, שכה אוהבים להציג את עצמם כלוחמי צדק, אפילו לא טרחו להזכיר את העובדה שלחשין יש בת מחוץ לנישואין. היא נולדה בשנת 1983 ובמשך 23 שנים חשין לא פגש בה אפילו פעם אחת . רק חודשים אחרי פרישתו, באוקטובר 2006, הוא נפגש עימה לראשונה.   

ידידי דרוקר, אם אינני טועה אתה אב די טרי. זה נראה לך התנהגות ראויה של אב? ואם כבר מציינים בכתבה מעשה סמלי של חשין לאחר פרישתו, האם גידול הזקן משמעותי יותר מאשר המפגש הראשון עם הבת הדחויה?
מצד שני, אולי פשוט פספסת  את הפרק הזה בספר "העליונים".

 

 

 

25 תגובות

    • נעמי לויצקי

      אז מה קורה חברים, אתם קוראים את הבלוג, אך לא עוזרים לי לפתור את החידה. help

      • נראה לי שלרביב דרוקר הפתרונים…

        • את צודקת בכעס שלך, ובודאי את לא הראשונה ולא האחרונה שתהיה במצב הזה, וישנם מצבים הרסניים יותר ראי בשבועיים האחרונים בבלוגים כאן. אגב חשבתי שמשפטנים יודעים הייטב מה עושים כשמישהו מכחיש זכויות יוצרים, או מעשה פלגיאט. יש להם חוצפה לא לקרוא את הספר, ולצטט מפה ומשם. את מכירה את הילדים האלה בכתה שמעתיקים ממך תשובות ואחר כך מצביעים וקוראים את התשובה? אולי זה דרוקר ושלח.

  1. נעמי איזה עיתונאים כן יודעים לפרגן?

    • נעמי לויצקי

      את יודעת מה רחל, יש עיתונאים שיודעים לפרגן.ירון דקל למשל,גאולה אבן, טלי ליפקין שחק, גבי גזית, יעל דן, שלום ירושלמי, איתן הבר ועוד. מצד שני ישנם עיתונאים שעצם רעיון הפירגון עושה להם כאב שיניים…

  2. נעמי
    סליחה על זה שלא קראתי את הספרר שלך, אנסה למצוא ולקרוא אותו אך יש לי שאלה: האם בספר את כותבת על ביתו מחוץ לנישואין של השופט בדימוס?

    • נעמי לויצקי

      תמי, עדיין לא מאוחר ואשמח מאד אם תעשי לי את הכבוד ותקראי את הספר. התשובה לשאלתך היא כן, כל סיפור ביתו מחוץ לנישואין של חשין ישנו בספר ועוד איך בפרק שקראתי לו "נסיך"

  3. היי נעמי
    אנשים לא מפרנים כי יש להם מעט, כי אם הוא היה מפרגן לך היה יוצא שאת יותר חכמה מימנו… והוא יש לו מעט…
    את יודעת כמו ילדים שצריכים לתת אוכל מהצלחת, אז הם לא נותנים… הם מרגישים שיש להם מעט.
    חוץ מזה את אישה!
    כניראה שזה החיים, אנשים אטומים, חבל לבזבז את הזמן בלחשוב למה? הייתי שולחת לו מכתב. ומענין מה יענה? למה לך לשבור את הראש.
    חוץ מזה את נשמעת לי מאוד מענינת, ואישיות… את המצאת את הנושא לפניו. מעריצה אותך, שלקחת את הנושא, ופירקת אותו, והתעמקת בו.
    כשאת לוקחת ללב, אז תזכרי, שאפשר גם בלי הפרגון שלו…
    להתראות טובה

  4. איך הגיב מר דרוקר כשהתאוננת בפניו על השימוש בספרך מבלי לתת לו ולך קרדיט? אלו תירוצים היו לו?

    • נעמי לויצקי

      האמת היא, לבנה, שלא התלוננתי בפניו בכלל. לא טרחתי כי זה נראה לי בזבוז זמן ואנרגיה. ישר כתבתי כאן את מה שהיה לי להגיד ותודה לכולכם על הגיבוי והפירגון

      • זה לא נכון לנהוג כך, ודווקא משום שהוא התקשר וביקש שתצביעי לו על הפרקים המסויימים (כדי לחסוך לו את זמן התחקיר), הרי את השיחה איתך הוא לא יכול להכחיש, בעוד שאת השימוש בספר קל יותר להכחיש אלמלי אותה שיחה – לא?

        • נעמי לויצקי

          לא לבנה, אי אפשר להכחיש את השימוש בספר, זה כל כך בוטה וברור, גם לא את הטלפון של התחקירן. בדרך כלל אני לא נוהגת להגיב על סתם חוסר פירגון, אבל המקרה הזה היה כה מקומם עד שהחלטתי לא להבליג.

          • מיכל ברגמן

            נעמי יקרה,
            כפי שכתבת בעצמך זה עולם להם בבריאות, הפירגון.
            חבל שאת צריכה להתרגז ואז זה עולה לך בבריאות.
            הצבועים והחנפים לעולם יהיו. הם יעלמו ויבואו אחרים תחתם. הספר שלך לא זקוק לשנים הללו. יש לו מקום של כבוד גם בלעדיהם.

  5. זה לא עניין של פירגון, זה עניין של נתינת קרדיט שמגיע לך.
    דרוקר כנראה עשה מה שעשה כי חשב שיצא מזה בלי פגע.
    אולי כדאי לכתוב לו בבלוג שלו בנענע. לשים על השולחן שלו, בבקשה תתייחס.
    הרבה יותר פומבי משיחת טלפון או מייל אישי.

    • נעמי לויצקי

      ליעל ומיכל המון המון תודות על החום והאמפתיה. אגב, יש לי חשד סביר שהבלוג שלי ימצא את דרכו אל דרוקר גם ללא עזרתי 🙂

      • קרוב לודאי. אבל כך לא יאלץ לענות לך.
        והרי כשהאיש יכול להתחמק, הוא מתחמק. זה כבר הוכח. קצת חבל לאפשר לו לחזור על אותה התעלמות פעמיים.
        אם תלכי אליו, לבלוג שלו, זה עניין אחר.

    • אני מסכימה עם יעל — זוהי גניבת דעת מאד מקומם.

  6. אפתח בכך שקראתי ואני מוקיר את הספר שלך, אבל במקרה הזה דווקא התלונה שלך חושפת פגם מהותי בספר:
    אין לו מפתח עניינים, ולכן התחקירן לא יכול היה למצוא במפתח העניינים את השם "חשין" (אם כי אם היה יצירתי יותר היה מעניין בתוכן העניינים ומאתר מיד את הפרקים על חשין).

    מעבר לכך, צפיתי בראיון, ואולי יש לי זכרון חלש, אבל מעבד לציטוט הזה דווקא לא התרשמתי שהוא התכתב יותר מדי לספר. אם כבר, בתור מי שמצוי תחת השפעת הספר, ניתן היה לראות עד כמה הראיון חנפני ומנוגד לספר ומדלג על כל הנקודות המעניינות והעסיסיות באשר לדמותו של חשין. בסה"כ זה היה ראיון חנפני כלפי חשין, וזה כמובן הדבר האחרון שאפשר להגיד על דמותו של חשין כפי שהיא מצטיירת בספר.

    • נעמי לויצקי

      תודה חיים, אני רואה בדברים שכתבת מחמאה גדולה. אתה צודק שזה היה ראיון חנפני, שני הבחורים החליפו דאחקות עם חשין כאילו שהם אכלו מאותו המסטינג בצבא. אבל המידע נלקח מתוך הספר והם עשו עם המידע הזה מה שעשו. כמובן שהם כלל לא התייחסו לעניין ביתו האחרת. את זה כבר באמת קשה להפוך לדאחקה.

  7. גברת לויצקי הנכבדה
    מה את מלינה על עיתונאים אחרים כאשר את ניכנסת לחייו הפרטיים של השופט חשין מה זה עיסוקך! איך הוא בחיו הפרטים , זו העיתונאות במציצנותה .

    • נעמי לויצקי

      אי הנכבד,
      שופט עליון הוא לא אדם פרטי אלא מי שקובע נורמות במדינה. בארה"ב, למשל, סיפור כזה כמו של חשין היה מתפרסם טרם מינויו לעליון ולדעתי היה גם מונע את המינוי. לא בגלל עצם העובדה שנולדה לו בת מחוץ לנישואין, אלא בשל יחסו אליה.

      • אגב אורחא, התרשמתי לחיוב רב מהבלוג שלך, מאוד אשמח את תעדכני אותו בתכיפות גבוהה יותר.

        בכל אופן, דרוקר קיבל הפניה מהתגובות לבלוג שלו לכאן.

  8. הטענה שלך, אם נכונה, אכן מקוממת. אבל נראה לי שיש לעשות הפרדה בין חייו המקצועיים של אדם לחייו הפרטיים. אדם יכול להיות איש מקצוע נהדר, אפילו שוט, גם חייו אינם תואמים את הנורמות המוסריות שלך.
    טוב עשו שלא הזכירו את עניין זה, אחרת היו מצטרפים לשרימת הצהובונים, הנקראים ערוצי המדיה הגדולים.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לנעמי לויצקי