הפינה של נעמי סופרת ועיתונאית
את התגובה החביבה הזאת שלחו לי מקפה דהמרקר. כמה חבל ששולמית היא לא מבקרת טלוויזיה 🙂
אגב, יש בכלל מבקרת טלוויזיה?
shulamit 26/2/08 22:05:
"הכי אהבתי את המשפט האחרון והפרובוקטיבי של דב אלפון, שגם עשרתלפים בלוגרים לא מהווים תחליף ל-400 כתבי עיתון הארץ.
כשקראתי את דברי דב אלפון קלטתי שבשנה האחרונה אני כמעט ולא קוראת את "הארץ". עשרות שנים קראתי את הארץ. כעת אני ניזונה מבלוגים ( בנוסף לרדיו, טלביזיה ויומונים , מדי פעם). ביניהם גם מבלוג " לחץ חברתי". "הארץ" הוא מועדון סגור לדעות כלואות.
יפה דיברה היום נעמי לויצקי אל גדעון לוי. ממש התמוגגתי. נהניתי מהתוכנית שלה בערוץ 1.
שולמית, הנה לכבודך הטקסט המלא שלי אל גדעון לוי מתוך התוכנית מקורות יודעי דבר בערוץ הראשון.
ולבסוף מילה קטנה לגדעון לוי. ובהשאלה מעמיתך לעיתון יואל מרקוס, ארבע הערות על המצב.
- לא מפתיע שהדיון במצבם הרפואי של אלדד רגב ואודי גולדווסר שיעמם אותך, אחרי הכל הם חיילי צה"ל חטופים ולא בפלסטינים.
- לידיעתך, גם אצל עמוס שוקן עבדתי וגם אצל נחום ברנע שהיה העורך הראשון שלי. מכולם נפרדתי וזה תמיד קורה "בנסבות מסוימות". לא כולנו עובדים ארבעים שנה באותו מקום, חוזרים אל עצמם כמו תקליט שחוק ויוצאים לפנסיה. אחדים מאיתנו מעדיפים חיים קצת יותר מגוונים.
- אף על פי שלא קיבל את הקרדיט הראוי בקופסה בגלל פוליטיקה פנימית, כל ילד בתקשורת יודע שדב יודקובסקי היה העורך הראשון והמיתולוגי של ידיעות אחרונות. ואתה גדעון כבר לא ילד, תינוק אולי, אבל ילד ממש לא.
- אז מה כל זה אומר? דון קורלאונה כבר אמר את זה לפני: הכל אישי.
סעיף מס1 באמת מצער.
אין לי טלויזיה אבל אם את שולחת דרך הדבר הזה מסרים חיובים אז עלי והצליחי . ברכתי שלוחה אליך.
נעמי, ביקשת ביקורת על תוכניתך.
ביקורת קטנה אך חשובה – לדעתי את מסתכלת יותר מדי אל המצלמה. זה יוצר בצופה תחושה של לחץ ומודעות של המראיינת לעצמה.
כולי תקווה שלא פגעתי. זו לא כוונתי… דרוש שיוף. יש עוד כמה דברים אבל אני לא רוצה להיכנס לדלת סגורה…
לא לא יקירתי, לא נפגעתי כלל, להפך. תודה רבה לך. לזה אני קוראת ביקורת בונה ואשתדל מאוד להבא. אני פשוט צריכה להתאמן קצת.
זו הפעם הראשונה שאני רואה שאת מוכנה לקבל ביקורת ממישהו.
כל הפוסטים שלך עוסקים בהתחשבנות קטנונית, אכלו לי ושתו לי. זה לא נתן לי קרדיט פה וזה העיז להעיר לי שם.
תביני שביקורת טלויזיה, גם אם ענינית, צריכה להיות מהנה לקריאה. למזלנו גדעון לוי (וכל מבקר טלויזיה, תיאטרון או מסעדות אחר) לא מסיים את ביקורתו ב"כולי תקווה שלא פגעתי, זו לא כוונתי…"
אם במקום לבזבז את הזמן על סגירת חשבונות היית מנסה לשפר את רמת והיקף העשיה שלך, היית זוכה להערכה הציבורית שכל כך חשובה לך. כשביזבזת את זמן המסך שלך על סכינאות, היחידה שנפגעה מכך היא את.
וגדעון לוי הוא התינוק…
צודק, הגיע הזמן שתתבגרי.
גם אני מסכימה עם השולמית.
ועם כל מילה שכתבת מ 1-4
על התינוק גדעון.
נעמי היקרה,
לו אני במקומך, לא הייתי מתגאה באמירות הילדותיות הללו.
נקמנות, קטנוניות וחוסר בטחון אינן תכונות שיש להשתבח בהן.
אני לא מבינה, זה בלוג או פינת תמיכה נפשית?
תחליף זול לפסיכולוג?