בננות - בלוגים / / רסיסי לונדון
טיפ טיפה
  • אליענה אלמוג

    עובדת סוציאלית קלינית, מנחת קבוצות, מטפלת, מתרגמת, כותבת, מלמדת. שרה קצת אופרה, קוראת שירה, מתרגשת מספרי ילדים, רוצה לראות את השקיעה כל ערב, מגדלת כלב ושני חתולים. תל אביבית שגדלה בעיר הזו וקשורה אליה בעבותות של סנטימנטים. אוהבת את רחוב בן יהודה בסתיו, את חוף הים בחורף, את כל הרחובות הקטנים באביב. בכלל מאד אוהבת. אני שרה כשאני נוהגת, מזמזמת כשאני מבשלת, מהמהמת במקלחת ומדברת מתוך שינה.

רסיסי לונדון

רסיסי לונדון

 

קר. באמת שקר כאן. קור כמו שאני לא מכירה. כמעט אפשר לגעת בו בקצה האצבע, אני מרגישה אותו במקום הזה בעורף. חלקת העור החשופה שבין השערות האחרונות לתחילת צווארון השמלה. אני מפזרת את שערי. ברחוב שכבר הספקתי לשכוח את שמו, לא הנה, לא שכחתי, Totenham court road, אני קונה מרוכל שני צעיפים ירוקים, אחד קצת יותר בהיר מאחיו. אחד לי. אחד לאמא שלי.

 

***

 

בטייט מודרן, בתערוכה של פיקביה, מאן ריי  ו Marcel Duchamp הבטתי בצילום אחורי ראשו של Duchamp שבו גולח כוכב. אחר כך הבטתי בצילומים של האלטר אגו הנשי שלו. בחנות הגלריה קניתי גלויה של הכוכב המגולח בראשו. הרגשתי שחשוב שהיא תהיה שלי. הרגשתי שיש משהו שאני יכולה ללמוד ממנה. עוד לא גיליתי בדיוק מה.

 

***

 

כשיצאנו מהטייט מודרן טיילנו על גדות התמזה, נכנסנו לשוק בורו וקנינו גבינת סטילטון מדיפה למרחקים ולחם לבן רך וכבד. בערב הבאנו אותם במתנה לאיש גבוה ומתולתל שאירח אותנו בביתו. ישבנו אצלו על הספה, שותות יין אדום בגביעים ארוכי צוואר ורחבי שוליים, מוקפות בחפצים שפיתו אותי להתבונן בהם אחד אחד, ליהנות מכל שכיית חמדה. כנראה שכך מרגישים בבית של אספן אמנות.

הרגשתי יפה. זה לא קורה הרבה, אבל בין כל החפצים היפים הללו הרגשתי גם אני חפץ יפה. זה היה נעים.

 

***

 

כיף לי עם אמא שלי כל כך.

 

***

 

אשורבניפל גר במוזיאון הבריטי. כל כך הרבה אנשים באים לבקר אותו ביום ראשון הזה שבו גם אנחנו מבקרות, עד שקשה להתקרב אליו ולהתבונן בו כראוי. וודאי שאי אפשר לנסות לפתח איתו שיחה.

 

***

 

כשאחזור הביתה, כך אני חושבת, אקים עמותה למען החזרת המנדט הבריטי לישראל.

 

***

 

אנחנו נכנסות לכנסיית מרטין הקדוש בשדות (ואולי לא קוראים לה ככה. הדיסוציאציה משתלטת עלי). בערב יש שם קונצרט, ובדיוק כשאנחנו נכנסות הנגנים מתאמנים לקראתו. כל כך קר בחוץ, אבל בפנים נעים והמוזיקה הנהדרת הזו, הנדל אם אינני טועה, עוטפת אותנו. אנחנו יושבות שם ואחרי עשר דקות, כשאני מסתכלת על אמא שלי אני רואה שעיניה עצומות. אולי נרדמה לרגע. אחר כך, כשאני מסתכלת עליה שוב אני רואה שהיא בוכה. היא מתרגשת מהמוזיקה. אני מכירה אותה כל כך טוב.

 

***

 

בוקר שלם אנחנו משוטטות בארבע הקומות של חנות הספרים Waterstone  שליד האוניברסיטה. אמא שלי מוצאת ארון שלם של ספרים בפורטוגזית ונצמדת אליו בשמחה. אני מוצאת ספר עב כרס עד מאד על הנשים בחייו של פרויד. אחר כך כשאני מכניסה אותו למזוודה הוא תופס בדיוק את מקומם של המגפיים שלי ובדרך חזרה אני נושאת אותם בשקית ניילון.

אני קונה שלושה ספרים במחיר של שניים. ספרי ילדים. אחד של דיאנה ויין ג"ונס, עוד אחד של ז"קלין ווילסון שאחר כך קצת מאכזב אותי, ועוד ספר של סופרת שאיני מכירה אבל מהקריאה של אחורי העטיפה אני מבינה שיש בו שלג, וספינות ומסע, וזה מספיק לי כדי לקנות אותו מהר.

אני מחפשת ספר על תיאטרון לרוני. לא מוצאת. פתאום אני מתעייפת. רוצה לצאת החוצה. ויוצאת.

 

***

 

אנחנו נוסעות לטיול בסטון הנג" ובבאת". ליד האבנים בסטון הנג" יש המוני כבשים. לחלק מהן יש פנים שחורות.

"את חושבת שיש בעיניהן משמעות לכך שהן רועות ליד סטון הנג"?" אני שואלת את אמא שלי.

היא חושבת שלא. אני לא בטוחה כל כך.

בבאת" אנחנו רועדות מקור בין בתי האבן ואני מדמיינת את אן אליוט רצה בין הבתים הללו, מקווה לתפוס את פרדריק וונטוורת כדי לספר לו על אהבתה.

בבית קפה אנחנו אוכלות סנדוויץ. מוצרלה ועגבניה. כל כך טעים.

 

***

 

בתא זכוכית באוניברסיטת לונדון יושב ג"רמי בנטאם. מישהו טוען שזה באמת הוא רק חנוט. לי נדמה שזהו פסל שעווה. כשהסגל האקדמי אוכל ארוחה חגיגית פעם בשנה, הם מוציאים אותו ומזמינים אותו לשבת איתם.

אני כבר לא בטוחה לגבי העמותה שתכננתי להקים. נראה.

 

***

 

באמת עמדתי המון זמן מול החמניות של ואן גוך. לא יכולתי אחרת.

 

***

 

בכניסה לבניין האוניברסיטה שבו מתקיים הכנס יושב שומר שחור. הוא מחייך אלי כשאני נכנסת ואני מזהה בחיוך שלו את החיזור המתקרב. אני שמחה כל כך.

בתוך חדר בבניין הזה אנשים מדברים על הספרות של אמא שלי. אני גאה ומתרגשת.  אני מחליטה לקרוא את כל הספרים שלה שלא קראתי. אין הרבה כאלה, אבל יש כמה.

 

***

 

אנחנו מטיילות ברחובות הקרים. אני רוצה לגור כאן.

 

 

 

28 תגובות

  1. אסתי ג. חיים

    כמה יפה את כותבת. והייתי איתך לרגע ברחובות לונדון ובטיי, ואפילו צל החבר ההוא בין החפצים היפים ובבאת", וחשתי את הקור שבחוץ ואת החום שבפנים. ולא ידעתי שאמא שלך היא אמא שלך. היא העניקה לי את הפרס הראשון שקיבלתי על הסיפור בפרוזה הראשון שכתבתי. ואני אוהבת את ספריה. וכמה את ודאי מאושרת שיש לך אמא שאפשר לנסוע אתה, שאפשר להתגאות בה ושכיף להיות אתה. לי, לצערי, אין אמא כזאת. יש לי רק אחת, שאני בעיקר עצובה וחומלת עליה ועל גורלה, ושמעולם לא טיילתי אתה בשום-מקום, אלא בשביליו של בית החולים. אוף. השתפעתי קצת. זה בגללך, והכליבה המעוררת רגשות שלך, ובגלל השעה, העייפות וקצת יין לכבוד אחד באפריל.

    • תודה רבה אסתי, התעצבתי לקרוא את דברייך ואני לא כל כך יודעת מה לומר פרט לכך שאני מאחלת לך הרבה טיולים מהנים ומענגים עם כל מי שתרצי לכל מקום שתרצי.

  2. אליענה, הייתן במרחצאות בבאת"? וקצת מחוץ לעיר? טבע מדהים.
    אל תאמיני לאמא בעניין הכבשים. הן פגאניות לגמרי. וד"ש.
    בשבילי זאת ארץ מלאה זכרונות… וירק. תיהנו!

    • היינו במרחצאות בבאת", וקצת ראינו טבע מסביב. כל כך יפה שם, בדיוק הלילה חלמתי על איזה מקום ירוק ויפה וכשהתעוררתי היה נדמה לי שהחלום היה מין זכרון מהנופים הללו.
      ולגבי הכבשים, היה לי ברור שהן יודעות משהו… תודה 🙂

  3. המרחצאות של באת" הם אחד המקומות האהובים עלי. יש לי זיכרון נורא בהיר מהם.
    וגם מחנויות הספרים של לונדון – מקום מדהים ללכת בו לאיבוד.

    • אין כמו ללכת לאיבוד בחנויות ספרים, ונדמה לי שאלו של לונדון מזמינות במיוחד. הגודל, העושר, הצבע, המבטא הבריטי מסביב. לא יודעת. בכל מקרה היה כיף.

  4. לי עברון-ועקנין

    מתה עלייך ועל לונדון, החזרת לי המון זיכרונות חמים (באירוניה אחרת משל רביקוביץ" – מזג האוויר קר אבל הזיכרונות באמת חמים). הפרגמנטים מקסימים ובאמת נפלא ונדיר שכיף לך עם אמך. העמותה הזו להחזרת המנדט – נראה לי שאולי יש קבוצה כזו בפייסבוק :))

  5. הרסיסים האלה כתובים יפה כל כך – וכיף לך שכיף לך עם אמא שלך.
    זה נשמע יופי, לטייל בבאת" בעקבות אן אליוט. אני הייתי שמחה לטייל גם בפמברלי, בעקבות אליזבת" בנט.

    • תודה עדה. חשבתי על זה שצריך להקים חברת נסיעות כזו, שמארגנת טיולים בעקבות ספרים של ג"יין אוסטין וספרים בכלל. בטח יש משהו כזה, ובטח הוא לא מאד מוצלח. אולי שאצא לפנסיה אקים עסק כזה, אעבור לאנגליה ובטיולים הללו יהיו פיקניקים שבהם יאכלו כריכי מלפפון.

  6. ברוך שובך, אליענה.

    איך אני שמח שנהנית בלונדון.
    את יודעת מה הלונדונרים אומרים?

    when a man is tired of London, he is tired of life

    (ציטוט מסמואל ג"ונסון, משורר בן המאה ה – 18, שנאלץ, אופס, לעזוב את לונדון בעצמו, כשלא נשארה לו פרוטה. כמונו, בעצם).

    • תודה! ובכלל מגיעה לך תודה גדולה ומיוחדת כי ההמלצות שלך שימשו אותי מאד וגרמו לי הנאה גדולה.

  7. אליענה, הבאת איתך משב רוח אנגלי מרענן, חסרת לי.

  8. יעל גלוברמן

    תודה על הטיול, אליענה. אחר הצהרים אולי אלבש מעיל ואקרא לי שוב.

    ד"ש חמה לרות.

  9. אהבתי את זה שאמרת שנהנית עם אמך. ושתחזירי את המנד"ט. וגם אני רוצה לגור בלונדון (חוץ ממזג האויר).

    כיף.

  10. מתוקה תודה . מתגעגעת לשם .

    • תודה רבה תמי 🙂 ויעל גלוברמן היקרה שאני מנצלת את ההזדמנות לומר לך כמה נהנתי מהשירים שפרסמת כאן לאחרונה- עוד אגיב עליהם אצלך בבלוג, ויעל ישראל הנהדרת, ומירי פליישר המקסימה.
      כיף לחזור לכאן אל החום שלכן.

  11. תגידי, את קוראת את מימס?

השאר תגובה ל אליענה ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאליענה אלמוג