אני אומרת לך
ראי
איך בשמיים אנחנו עננים
משנות צורה
את דובשניה מנוקדת סוכר
ואני כרכום.
ראי איך אנחנו מתפשטות לאט
את שדי לבן ורחם אין סוף
ואני תנוחת עובר מסתירה איברים.
ראי איך
עננים לובשים תחפושות
את רחלה מיניקה טלה פועה
ואני קליאופטרה רוחצת בחלב נאקות.
ראי
איך בשמיים אנחנו מתקדרות
מאפירות מתמלאות באדים.
את מנקדת עלי מבטך
ואני מסתכלת רחוק.
ראי איך במקום בו אנו נפגשות
מתקבצות הטיפות
מחשיכים השחקים
מתחיל ויורד היורה.
אליענה,היה לי קשה לצלוח את הדובשנית (לא כשם חיבה, אלא ממש עם הסוכר), אבל יפה עם קליאופטרה ועוד יותר כשהדמויות לובשות את העולם הענני עד לפורקן עם הגשם שבחושך.
תודה רבה אמיר 🙂
לי לא היה קשה עם הדובשניות בכלל. ה"את" נראתה לי יותר את, אליענה, כפי שהתרשמתי ממך, אבל אולי שתיהן את?
מאוד מאוד יפה, והזכיר לי את הדמות בסיפור של דליה רביקוביץ", נורית, שהייתה מסתכלת בעננים ורואה בהם פנים כפני אהוביה.
לי זה פשוט מדהים אותי לגמרי שהזכרת עכשיו את עננים. ולמה זה מדהים אותי? כי זה אחד הסיפורים שאני הכי הכי אוהבת, ובדיוק אתמול קראתי אותו יחד עם התלמידות שלי, ובלילה חשבתי שאולי אכתוב עליו משהו כאן. והנה את הבאת אותו.
דרכינו מופלאות. אנחנו חייבות להיפגש כבר.
אני בעד!! יאללה, את במעלית העולה ואני במעלית היורדת. ניפגש בפריזה.
את מתוקה! 🙂
גם את. ואהבתי את ה"לצערי לא" שכתבת למטה. 😀
שיר עדין ויפה. אולי הוא רומז על איזשהי נטיה לפרשיות אהבים עם נשים?
לצערי לא.
ראי
שתיכן אולי מהוות ראי האחת לשנייה,
החברות הזו יפה, והדימויים כייפיים
ועדינים ומעוררי השראה.
שיר שיש בו עדינות רבה, כמו בשאר הדברים שאת כותבת. נראה שמדובר בשתיים שהן אחת.