בננות - בלוגים / / יום שחור
טיפ טיפה
  • אליענה אלמוג

    עובדת סוציאלית קלינית, מנחת קבוצות, מטפלת, מתרגמת, כותבת, מלמדת. שרה קצת אופרה, קוראת שירה, מתרגשת מספרי ילדים, רוצה לראות את השקיעה כל ערב, מגדלת כלב ושני חתולים. תל אביבית שגדלה בעיר הזו וקשורה אליה בעבותות של סנטימנטים. אוהבת את רחוב בן יהודה בסתיו, את חוף הים בחורף, את כל הרחובות הקטנים באביב. בכלל מאד אוהבת. אני שרה כשאני נוהגת, מזמזמת כשאני מבשלת, מהמהמת במקלחת ומדברת מתוך שינה.

יום שחור

 

אתמול היה יום שחור למדינת ישראל ובמיוחד לנשים וילדים במדינת ישראל.

אני כועסת כל כך שקשה לי לכתוב.

כמובן שאני מדברת על החלטת בג"ץ לקבל את עסקת הטיעון של פרקליטי משה קצב האנס.

אז מה המסר שבעצם הועבר אלינו אתמול?

שמותר לעשות לנו הכל. לאנוס אותנו, לתקוף אותנו, להטריד אותנו, לנפנף בבולבול כל בוקר כשאנחנו באות למשרד, ומהכל אפשר לצאת בשלום, עם איזו עסקת טיעון ומליון שקל בשנה.

כי אנחנו נשים, ונשים גופן מותר ודמן מותר ונשמתן מותרת.

אני רותחת. אני לא רוצה לחיות בבדיחה העצובה בדמות מדינה שבה אני חיה.

ואם אתן שואלות אותי- כולנו צריכות לצאת לרחוב. כולנו – כל אישה שחיה במדינה הזו. כולנו צריכות לשבות. לא ללכת לעבוד, לא לבשל, לא לכבס, לא לנקות, לא לשטוף כלים, לא לעשות כלום. שביתה. כולנו. כל הנשים במדינה הזו. אולי ככה, במדינה משותקת, אולי ככה יועבר המסר שאי אפשר! אי אפשר לעשות לנו כל מה שמתחשק ולצאת מזה בשלום.

יש לנו המון כוח. אנחנו מהוות מחצית מהאוכלוסייה אם לא למעלה מכך. הגיע הזמן שנשתמש בכוח הזה.

ואני יודעת  שזה מפחיד, כי יש כל כך הרבה נשים קשות יום שמביאות אוכל לילדיהן, וזה מפחיד להחליט לעשות מעשה, לשבות, כי מי יודע אם לא יפטרו אותן, מי יודע אם לא ינקמו, ואולי בכלל צורה כזו של מחאה מתאימה לנשים מהמעד העליון שלא צריכות לפחד.

אבל בעיני התשובה היא לא- יש לנו כוח. המון כוח ואנחנו צריכות להשתמש בו.

זוכרים את ליזיסטרטה?

יש לנו כוח ואנחנו יכולות לשנות את המציאות שלנו אם רק נעשה זאת יחד.

ושוב אני רוצה לומר- אני זועמת. כועסת, רותחת, רועדת כולי מרוב זעם ועלבון.

ומכן הנשים בבלוגיה הזו אני רוצה לבקש- אם לא נצא יחד לרחובות, אם לא נשבית את המדינה הזו, לפחות כיתבו על זה. בבקשה אל תשארנה שותקות.

והיום בשעה חמש בערב, יש לנו הזדמנות להתחיל למחות את המחאה שלנו. בשעה חמש יצא מצעד של נשים מכיכר רבין בתל אביב ועד לפרקליטות תל אביב במחאה על קבלת עיסקת הטיעון.

 

 

 

 

12 תגובות

  1. אליענה, אני איך וחושבת כמוך, ולא מבינה למה חוק ההתיישנות תקף על מעשי אונס והתעללות, שהם משתקים את הקורבן לפעמים לתקופת חיים שלמה,
    השיקולים של החלטת בגץ נראים פוליטיים ולא משקפים את אמונם או חוסר אמונם של השופטים בניפגעות, אינני מן המפגינות, אני שייכת לרוב הדומם עד שאי אפשר יותר, (נו זה מזל שור,) אבל אם תהיה הפגנה אהיה שם.

    • תודה אורה. ויש הפגנה- היום בשעה חמש אחרי הצהריים- מצעד שיתחיל מכיכר רבין ועד לפרקליטות תל אביב. הנה, אני גם אוסיף את המידע הזה לפוסט שלי. תודה שהזכרת לי. מרוב כעס שכחתי את מה שחשוב באמת..

  2. אליענה,

    נעלבתי. למה כתבת:
    "ומכן הנשים בבלוגיה הזו אני רוצה לבקש- אם לא נצא יחד לרחובות, אם לא נשבית את המדינה הזו, לפחות כיתבו על זה. בבקשה אל תשארנה שותקות".

    יש גם כמה גברים, שמתנגדים לעסקת הטיעון של קצב.
    למה הדרת את הגברים האלה?

    האם עלי לכונן את יום הגבר הבינלאומי כדי למחות?

    • אל תעלב.
      אני לא רוצה להדיר אף אחד. ואם אתה רוצה למחות אתה יותר ממוזמן לעשות זאת.
      כל מה שרציתי היה לכתוב את הכאב והכעס שלי. שלי כאישה, על מה שנעשה לנשים.
      אין צורך להיעלב מזה. אפשר פשוט לקבל את זה, ואת העובדה שאם נשים מנסות לעשות משהו ביחד זה לא אומר שגברים צריכים להרגיש כאילו שכחו אותם בבית.
      הרי מותר לנו, לנשים ליצור לנו מרחבים משלנו לא? או שאולי גם את זה רוצים לקחת מאיתנו אחרי שלקחו כבר כל כך הרבה דברים אחרים?

      • אליענה, יקרה

        לא באמת נעלבתי. זו צורת ביטוי מודרנית, אני מניח.

        אבל אני חולק עלייך.
        אמנם מותר ואף רצוי לכן ליצור מרחבים משלכן. אבל יש מרחבים, שכדאי לשתף בהן את ה"מחנה" האחר.
        הרי הנשיא קצב הוא לא רק בעייה של הנשים. הוא בעייה של כולנו כאן. במרחב המשותף לכל אזרחי המדינה הזאת.

        מתוקף מעמדו הרם (לכאורה) ניצל הנשיא את סמכותו כדי לכפות יחסי מין על נשים בלשכתו. בעצם הוא ניצל את כולנו. הוא רמס את כבוד המוסד (הארכאי הזה) ואת כולנו.

        אנחנו לא מפגינים רק נגד הנשיא (השניא) לשעבר קצב, אלא נגד עסקת הטיעון, ושימי לב: יש שופטת (לא שופט) עליון שתמכה בעסקה הזו (השופטת איילה פרוקצ"ה). זו הוכחה שהנושא הזה חוצה מחנות. זה לא רק עניין לנשים.

        • לגמרי מסכימה איתך שזה לא עניין רק לנשים. וודאי שזה נוגע לכולנו.
          זה נוגע לכולנו כיוון שזה אומר שיש אזרחים מדרג עליון שמוגנים ויכולים לעשות ככל העולה על רוחם.
          זה גם נוגע לכולנו כי לכל גבר יש אם או בת או אחות או חברה טובה או אישה שהוא אוהב.

  3. עדנה גור אריה

    אליענה, אכן זה יום שחור לכולנו.
    מפחיד לגדל בארץ בנות ובנים. לאחרונה שמענו גם על הטרדה מינית של גבר ע"י גבר. שם לפחות הקורבן נשאר בעבודה והבוס המטריד פוטר, אך לרוב מי שהופך להיות קורבן בפעם השניה זה מי שהוטרדה. כן, לרוב אילו נשים.
    אני כועסת וזועמת גם כן. ושימו לב מי היו בדעת המיעוט. הנשים!!!

  4. באמת שחור. אני כאן במשמרת לילה, עוד מעט קריאת שחרית יקראו תיכף הילדים, ואני עדיין מדסקסת את זה בכל מיני פוסטים כאן בבלוגיה.

  5. אליענה

    אני חש באופן עמוק את תחושת הכעס. אדם בר דעת אינו יכול להישאר שווה נפש לנוכח ההכרעה המשפילה הזו. אילנה דיין ערכה ראיון עם אביגדור פלדמן שדיבר בכנות יוצאת דופן על המרחק בין האמת, המוסר והצדק לבין השפה המשפטית שמבוססת על שעובדת על סמך ראיות בלבד ולא מעט שקרים.בית המשפט העליון הוא אחד מהמוסדות שעדיין מציבים בלמים בפני ריקבונות הפושים במערכות השלטוניות. אבל ההכרעה אתמול הייתה יותר מאשר חרפה. יום עצוב. מעמק יזרעאל אני שולח עידוד וחיזוק למחאה

    • עדנה יעל ומשה- תודה רבה.

      • אני לא ממש מופתע מההחלטה להשאיר את האנס קצב חופשי ברחובות. אני מזועזע מההחלטה שבוצעה, להכניס את עומרי שרון לכלא. עד עכשיו הייתי בטוח שאני חי באוליגרכיה. בשלטון של מיעוט שלו מותר הכל ועכשיו פתאום אחד מהמועדון האקסקלוסיבי הזה מושלך לכלא. מוזר. אולי זה בגלל שאביו אינו יכול להתנגד יותר. במשחק הפוליטי פוחדים ממך ומשנים את הכללים בשבילך כל עוד יש לך כוח או הגנה מבעל כוח. ברגע שזה יורד גם הפריבילגיות יורדות. אז במדינה כזו, זה לא מפתיע שקצב בחוץ ועוד רבים מה שמפתיע שיש כאלה שבסוף אפילו נענשים.
        וכן, אני מסכים עם מריו, המחאה חייבת להיות גם של גברים. זה בכלל לא ענין של נשים בלבד. לצערי הייתי עסוק במטח קאסמים בחמש – ראי פוסט חדש – (עוד מחדל אוליגרכי טיפוסי) אבל אכן צריך לצאת לרחובות ולהפגין. אבל זה כמובן לא יעזור. זה שסתום לחץ ותו לא לדאבוני.

השאר תגובה ל עדנה גור אריה ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאליענה אלמוג