אני מצרפת כאן לינק למאמר שכתבתי לקראת יום האישה המתקיים ב 8 למרץ והתפרסם במגזין "אתגר". נדמה לי שהוא יכול להוות תשובה, אולי חלקית לתהיות שהתעוררו בתגובות לפוסט האחרון של יעל ישראל לגבי מה שעלול לקרות אם נשים יפסיקו להיות מדוכאות.
אגב, במגזין יש גם שיר נהדר של שירה ארד ועוד שיר נהדר לא פחות של יודית שחר.
http://www.etgar.info/he/article__200/לחימה_של_נשים
ואיי.. איך השבילים נפגשים.
קראתי.מובן שהסכמתי.
אני חושבת שמה שאדם מודע, לא רק נשים, צריך לעשות הוא להסתכל יום יום סביבו ולנסות להתנתק מהפילטרים החברתיים שמושתלים בנו מילדות, זה לא פשוט. אני משתדלת.
גם צריך להיזהר ולא לכעוס כל הזמן בגלל זה, צריך ללמוד לחשוף את המציאות ואיכשהו לא לקבל אותה, אבל גם לא לכעוס עליה, כי אין טעם לכעס.
אפשר להשתגע מהכעס הזה.
אני מרגישה את מה שאת אומרת יום יום, אני אעלה שיר לכבוד זה.
(אלי ענה , זה נשמע צרפתי, לא? )
תודה רבה יודית שקראת והגבת.
אליענה הוא שם עברי לחלוטין.
אלי ענה- אלוהים ענה. נולדתי בארץ וכך גם שני הורי שלאף אחד מהם אין שורשים צרפתיים 🙂
שם מיוחד, התכוונתי שהצליל נשמע צרפתי.
תודה 🙂 אני מאד אוהבת את השם שלי למרות שכילדה לעתים זה לא היה קל..
מעניין, בדיוק אתמול חשבתי על השם שלך ופירשתי לי אותו. היתה לי חברה ליאנה, ואישה שהכרתי שקראו לו אלינה. ואלו שמות מהגלות כמובן. וחשבתי שאת בוודאי: אלי ענה. וזה נורא יפה בעיני. שם נדיר בארץ לדעתי.
וואלה, אליענה, לא ידעתי שיצא הגיליון… תודה על ההפניה.
זו פעם ראשונה ששיר שכתבתי יודפס שחור על עיתון.
כרגע תשושה קמעה, אבל מחר אקרא את שלך. גוט נאכט.
מאוד יפה כתבת את זה.
אני כתבתי את רשימתי בעקבות רשימתך.
אגב, אתמול אחרי ששלחת לי את הלינק הגבתי לך שם, ועכשיו אני רואה שהתגובה לא נקלטה. אז מה שאמרתי שם הוא שאני מסכימה עם כל מילה שלך. ובעקבות מאמרך כתבתי את שלי, כאמור.
קראתי את המאמר שלך. הגבתי עליו שם. ולא אחזור על תגובתי. את צודקת קשה להלחם במשהו שהוטמע בנו, אך החופש עליו את מדברת הוא בחירה אישית. קשה, אך אפשרית.
עדנה
אליענה, בהשראת המאמר שלך פירמתי בפוסט שיר שאולי עונה על הקריאה שלך. הוא נקרא השיר המסוכן.
תודה על המאמר!