אני מבקיעה גול.
מכוונת אל שער נשמתך
נעמדת בזווית שתתאים
לקליעה שלא תותיר לשום שופט
מקום לספק.
וכשהזרע שלי נובט
בנקודה המסוימת אליה נבעט בעדינות
והופך לפרח ארגמן
מנוקד בנקודות אקווה מרין
בלתי נראות
ודבורים קטנטנות מעבירות
את האבקה שלי לתוכך,
אני רואה נמלה קטנה זוחלת
במעלה הגבעול.
מחייכת
כשהמחושים שלה
נוגעים בשלך.
אליענה, לטעמי השיר הולך ומתעדן בעוצמה אחרי שריקת הסיום…
היפוך התפקידים בהזרעת הלב עושה פה הכל – באגרסיה הלא אלימה של ההיפוך וגם בעדינות של תיאור הנמלה.
השיר מידי יפה, אולי הייתי מחלקת אותו לשניים
עד האמצא
כל כך יפה… למה לא שתים
שני גולים
להתראות טובה
שלום. את רוצה תגובה אני מניח.. נדמה לי שאת מצליחה להבקיע גול בשיר הזה, אבל בבעיטת בננה (=בעיטה מסובבת, אבל לא רק)
אהבתי את הנימה השובבית בשיר: הגול, הזווית, הנמלה הקטנה הזוחלת, המחושים והנגיעה. כמו גם את העידון והעצב המתלווים לנימה הראשונה. או אולי את הקליעה בין השתיים. בקיצור, יפה.
מפתיע ומרגש. אפילו מגלה משהו על כדורגל. אצל פליני, אגב, ב"רומא" הגיבור נאלץ לקיים מגע מיני לעיני קהל עצום באיצטדיון.
מקסים, היפוך התפקידים והגול שהופך למשהו כל כך עדין והדימויים. ואני מזדהה עם הרצון לחלחל לתוך נפשו של האחר ולהוליד שם משהו יפה.
מקסים וציורי מאוד. אהבתי איך בלי ששמתי לב הפך הכדורגל לתיאור קטן של הטבע. כמה יפה לעקוב אחרי הקטנים האלה, שמטיילים טיולים קטנטנים בעולם.
יפה בעיני העובדה שדוקא את מבקיעה גול, דימוי גברי כל-כך, והחיבור בין משהו כ"כ טסטוסטרוני לשירה מעודנת.
תודה רבה לכולכם על התגובות מחממות הלב. נורא כיף לפתוח את המחשב ולמצוא את כל המילים היפות שללו.