הייתי רוצה לגור עירומה בתוך עלי כותרת של פרחים גדולים.
חלמתי את המשפט הזה באיזו הזיה היפנגוגית, כזו שיש בין ערות לשינה.
אני יכולה לדמיין את זה. לראות אותי לנגד עיני.
בתוך עלי כותרת של פרח צהוב וגדול. מתענגת על הרכות שלהם.
הרגשתם פעם את הרכות של החלק הפנימי של עלה כותרת?
כשאתעורר אזחל אל תוך פרח גדול ואדום. או אולי סגול.
ואנשום את הניחוח שלו.
ושוב אעצום את עיני.
כשהייתי ילדה גדלו בחצר האחורית של הורי שושנים ענקיות. היתה שם שושנה בצהוב מאוד בהיר ובתוכה כתמים בבורדו חיוור, כאילו שציירו אותם בצבעי מים.
הפרח גדל עגול וגדול ומאוד ריחני (ככה זה כשלא ממהרים להטיס אותך לוולנטיין די באירופה).
הייתי מחזיקה אותו בידיים ומכניסה את הפנים פנימה, להרגיש את הרכות המיוחדת שלו.
ההרגשה היתה רחוקה מהדשא העוקץ והחצר שמסביב.
הרבה פעמים רציתי לנוח בין העלים, או לטייל עליהם בזהירות.
והנה באת את והחזרת אותי לשם.
מיכל, אני כל כך אוהבת את התגובות שלך. הן תמיד כנות ומלאות.
את התגובה הזו אהבתי במיוחד. תודה.
הי הו! איזה כיף! טרלללה טרלהלהי .
איזה יופי.
ואכן, זו אחת הרכויות הגדולות שבנמצא…
כשקראתי את הפוסט חשתי רוגע ומן חשק לנוח על פרח גדול. יפה מאוד.
זה נשמע רך, עוטף ונעים. ואפילו תמים, עם הצירוף הזה, "פרחים גדולים".
תודה יעל, רונית ורונן. 🙂
אליענה יקירתי!
כשהייתי בת שש כתבתי את השיר הראשון שלי, המלווה בציור, והוא הלך ככה:
בשושנה גרתי
אותה אהבתי
והיא הייתה שלי, רק שלי
ואני הייתי פצפונת.
אז אנחנו שכנות. 🙂
לי מקסימה שכמוך!
אני אוהבת להיות שכנה שלך.
גם אני אוהבת להיות שכנה שלך!
ג"ורג"יה, סוויט ג"ורג"יה. או"קיף. מכירה את הציורים שלה?
להזכירך, הפרח הוא איבר המין של הצמח המפותח. או"קיף הכחישה חזור והכחש שהציורים שלה נוטפי מיניות. היא טענה שציירה רק פרחים.
http://farm1.static.flickr.com/177/477718569_0e2067fb78.jpg
http://www.artchive.com/artchive/o/okeeffe/poppies.jpg
http://photo.net/bboard-uploads/003rQE-9780484.jpg
http://mocoloco.com/art/archives/black_iris_jun_05.jpg
מעניין שכשהקצתי עם המשפט הראשון הזה בראש לא חשבתי עליה, ועכשיו כשהזכרת לי אותה נדמה לי שאיפשהו בהזיה הזו שלי היה גם אחד הציורים שלה..
וגם הפוסט הזה נוטף מיניות. רכה ויפה.
"הרכות של החלק הפנימי של עלה כותרת"…
נו, רציתי להגיד עוד בתגובה הראשונה שיש כאן משהו מאוד ארוטי אבל חששתי שזה רק ב"מוח הגברי המלוכלך" שלי. מעניין שהמיניות בקטע הזה באה בפרחים ובמגעם ולאו דווקא מתוך העירום (שמייצג כאן איזו תמימות וראשוניות).
אגב, אליענה, יש לענת אבישר פוסט חדש שאולי תתענייני לקרוא – איזה סוג של המשך לדיון על פמיניזם שהיה לנו.
מה את אומרת! הייתי בטוחה תמיד שהציורים האלה הם אמירה מינית חד משמעית ושגם האומנית יודעת את זה.
אני לא מאוד אוהבת א תהפרחים שלה, אבל ההדחקה שלה הופכת את זה למעניין.