בננות - בלוגים / / לרונן, אבל לא רק.
טיפ טיפה
  • אליענה אלמוג

    עובדת סוציאלית קלינית, מנחת קבוצות, מטפלת, מתרגמת, כותבת, מלמדת. שרה קצת אופרה, קוראת שירה, מתרגשת מספרי ילדים, רוצה לראות את השקיעה כל ערב, מגדלת כלב ושני חתולים. תל אביבית שגדלה בעיר הזו וקשורה אליה בעבותות של סנטימנטים. אוהבת את רחוב בן יהודה בסתיו, את חוף הים בחורף, את כל הרחובות הקטנים באביב. בכלל מאד אוהבת. אני שרה כשאני נוהגת, מזמזמת כשאני מבשלת, מהמהמת במקלחת ומדברת מתוך שינה.

לרונן, אבל לא רק.

אני כועסת ופגועה עכשיו. ומרגישה בעיקר פתאטית.
וכועסת על עצמי שאני מרגישה ככה.
כל הזמן, כל הזמן אני צריכה להילחם כדי לתת לאג"נדה שלי לבוא לידי ביטוי בלי להיות מושא ללעג או להתנצחויות או לאלימות. כן אלימות.
זה מדהים אותי בכל פעם מחדש איזה עיוורון יש לעניינים מגדריים. כמה בקלות אפשר ללעוג ולהשתמש בכל מיני טיעונים מופרכים כשמדובר בנשים.

רונן, אני מצטערת שיצאת מין שעיר לעזאזל של העניין הזה. אני לא מאשימה אותך באיזה שוביניזם נוראי או משהו.
אבל להגיד משפט כמו " מילה שהפמיניסטיות לא אוהבות" יש בזה לעג, ויש בזה זלזול.
ואני לא יכולה לשתוק על לעג וזלזול שמופנים כלפי נשים.
אני חושבת שהפמיניזם מאיים על גברים. גם על הנאורים והחכמים שבהם (וכן רונן, אני מכניסה אותך לקטגוריה של נאורים וחכמים), כי הוא מאיים על סדר חברתי שבו מזה אלפי שנים גברים הם השולטים, הם הקובעים, הם בעלי הפריבילגיות, הם המדכאים.
מי רוצה שסדר חברתי שבו הוא נמצא בראש ההיררכיה יתערער?
רק מי שמשכיל להבחין עד כמה הסדר החברתי הזה מעוות ופוגעני.

אבל, אני מרגישה עכשיו לגמרי חרא (סליחה על הביטוי), כי גם כאן, אתר של נשים, בבלוג של נשים, אני צריכה למצוא את עצמי מגנה על הדעות שלי, מנסה להצדיק את עצמי, ונפגעת.
חבל לי שזה ככה.

18 תגובות

  1. אליענה ,
    את צודקת שפמיניזם מעורר הרבה התנגדות ולעג ואטימות.
    את שפוגשת את המיץ של הזבל של הפגיעה בנשים בטח מודעת לזה יותר מכולנו.
    אני חושבת שהויכוח הזה יצא מפרופורציות ותרשי לי להסביר:
    אני מאוד פמיניסטית ולא מסתתרת מאחורי כלום בעניין הזה. אני סבורה שאחד הכשלים שלנו הפמיניסטיות זו הרצינות התהומית שלנו שמובנת לגמרי: בכל מהפיכה ושינוי גדול לוקחים את הדברים ברצינות גדולה.
    השאלה אם זה מקדם אותנו או לא.
    בעיני שינוי יכול לבוא במקום שבו יש טיפונת של הומור עצמי. שיודע שיש אידאולוגיות והן טובות ונכונות אבל יש גם בני אדם ויכולות ביטוי ומצבים ורגשות שלא מצליחים להיכנס למגירות שהאידאולוגיה הגדירה להן.
    בשביל זה יש אומנויות – כדי להגיד משהו שיוצא קצת מהגדר, שמציץ לראות מה יש מאחוריה, שיוצר חור קטן בציפרניים קטנות – זה לא ימוטט את הגדר, זה יהפוך אותה לגדר חיה.
    ולכבול אופני ביטוי למחויבות טוטאלית זה הרבה פעמים יוצא פומפוזי ומרוחק.
    העולם צריך להשתנות והרבה יותר מהר ממה שהוא משתנה.
    יש כאן מתח בין מה שצריך להיות לבין מה שבאמת והוא לא לגמרי פתיר.
    זה לא אומר שכל מי שמשתמשת במילה "בעלי" (כמוני, וטעמי עמי. אחד מהם הוא ההתנשאות בכל שאר הביטויים. אתה אומר "בן זוגי" והאיש ממולך לא תמיד מבין או לא מבין מה זה בדיוק).
    או כל מי שקורץ לביטוי "נקבה" הוא שוביניסט.
    נכון שמילים מייצרות תודעה אבל כפית האידאולוגיה על המילים לא הועילה עדיין לשום אידאולוגיה, כמעט.

  2. רונן א. קידר

    באמת באמת באמת חבל לי שנפגעת. לא היה לי שום רצון לפגוע בך או בפמיניזם.
    אם בכלל היה לעג במשפט שכתבתי (שנכתב כלשאחר יד אגב) הוא היה כלפי תופעת הפוליטיקלי קורקט. למעשה המונח "מילה לא טובה" הוא בדיוק תרגום של bad word שבו משתמשים בפוליטיקלי קורקט האמריקאי. אולי הטעות היתה ההכללה ("הפמיניסטיות") במקום להתייחס לאחד הזרמים.

    נדמה לי שכתבת בתגובות אצלי שאת לא ממש תומכת גדולה של אותו פמיניזם פוליטיקלי-קורקטי שכעיקרון גם אני לא אוהב, לפחות לא ביישומי היומיום שלו (אבל יש לו טיעונים פילוסופיים מרתקים על הדרך שבה שפה יוצרת מחשבה). אני מניח שנפגעת מזה שהנחתי את הפמיניזם בסל אחד וייחסתי לו תכונה של אותו זרם. אבל בעיני, בלי שאלות ודיאלוג מהסוג הזה, לא נבין באמת זה את זו (גברים ונשים, אני ושירה).

  3. אליענה יקרה, אין לה ממה להיפגע. נראה לי שהבנת את כוונותיי… לגביי פמיניזם ושות.
    בכל אופן, אם משהו מדבריי פגע בך, קבלי את התנצלותי…

  4. בהמשך למה שכתבתי בבלוג של רונן, ובהסכמה עם מיכל כאן למעלה:
    ההומור הוא חלק חשוב מהעניין.
    לא אתחיל פה להגדיר את עצמי כפמיניסטית או לא, ואין לי אמון רב בהגדרות של מלה אחת. אבל חלק מהשפה שהפמיניזם משתמש בה – כולל עניין הנקב – הוא לא לטעמי. זה עניין של טעם, לא יותר מזה.

    שירה השתמשה אתמול ב"זעם הנקבי" בצורה שהיה בה גם (לא רק) שמץ של חיוך. לכן זה בכלל לא הפריע בעיני, להיפך. שירה העלתה היום שוב, אצל רונן, את הצורך להשתמש במלה "נקבי" ולא "נשי", ושוב, אם הבנתי נכון, בקריצה, ולכן שוב לא מצאתי בזה שום דבר מפריע. ממה שהבנתי, רונן באמת חשב ש"נשי" היא מלה יותר נאוטרלית ובעלת פחות פוטנציאל להרגיז, ולכן השתמש בה.
    אבל יש כאן יותר מדי עצבים חשופים, ופחות מדי הומור לגבי דברים לא מהותיים.

    לגבי העניין עצמו – שאני מבינה שאת גם מכירה אותו היטב מתוך עבודתך – ברור שהוא מחייב טיפול על כל גבעה ותחת כל עץ רענן – השאלה היא רק איך. פרובוקציה מילולית לא רק שאיננה יעילה תמיד, לפעמים היא אפילו מזיקה לעצם העניין.
    (דוגמה: כשאשה פונה לקבוצה של תשע עשרה נשים וגבר אחד במילים "שלום לכולכן" דווקא, היא לא באמת גורמת לגבר הבודד להבין מה זה להרגיש מקופח ופגוע, היא סתם מעוררת בו גיחוך. אז לדעתי אין טעם בזה. מה גם שיש כאן אי הבנה בסיסית בענייני ההתפתחות ההיסטורית של חלקים מסויימים בלשון).

    ואל תרגישי פגועה. שום דבר כאן לא נאמר כאן נגדך. פשוט זווית נוספת שכדאי לשקול. חבל שתעלבי אישית. בוודאי לא זאת הכוונה.

    • אוי, טעיתי שם בחשבון עם התשע עשרה והאחד. תהפכי, בבקשה, את המינים שם… כוונתי כמובן היתה, שתשעה עשר הגברים לא ילמדו כלום מהשימוש הלשוני הזה.

  5. אליענה, אני רואה שאת מגדלת חתולים. עכשיו את רק צריכה להיות לסבית, לעשות פן לשומה בסנטר ולרקוח משהו מבעבע בקדרת ברזל שחורה, והכל יהיה בסדר. (:
    מחזקת את ידייך.

    שלך,
    ישראלית מאותגרת זכרית.

    • אני רק רוצה לציין שאין לי שומה בסנטר. אין!
      בכל זאת, אישה צריכה לשמור על שמה הטוב.
      ואם כבר כתבתי מייל במיוחד לרונן, יש לי אליו עוד שאלה קטנה.
      רונן- לאיזו רמיזה מינית מובהקת התכוונת בשיר שפרסמתי אתמול? אני סקרנית..

    • לקיטי מיאו,
      אוף גם לי אין…. אבל יש לי שני חתולים ןאני מאכילה למטה עשרים פלוס תרנגולת. זה נחשב?

      ולעניין, אני פמיניסטית. בה" הידיעה. לא מתביישת ולא מעלימה. וכל מי שהיא אישה ואכפת לה לחיות טוב ולוחמת על זה, היא פמיניסטית, גם אם לא מגדירה עצמה ככזו. הכרתי נשים פשוטות, עממיות, שאומרות "פמיני… שו אדה?" והן פמיחניסטיות בדרך חייהן אפילו יותר מאיתנו הצעירות העירוניות והמתוחכמות.

      עם זאת, אני הראשונה לצחוק על עצמי בכל דרך. יאאלה, מאכילה חתולים… שיאכלו כולם את כובעיהם ושפמיהם. יאללה, לא זקוקה להישען על גבר כדי לחיות ולהרגיש טוב, ומצדי שיגידו שונאת גברים, שיצמח להם שיער על כף היד. אבל אני נוטה לצחוק גם על עצמי וגם על פמיניסטיות וגם על פמיניזם ובכלל על הכול. החיים כל כך קשים, שאני חייבת לצחוק על הכול. חייבת.

      • מירי פליישר

        אליענה אני איתך באש במים ובמילים.
        המשיכי בעבודת ההסבר הטובה. אני מאמינה שרונן הוא מהסוג המקשיב.הוא כאן.
        האם ראית את תגובתי לשירך?
        חיכיתי המון זמן בשקט בפינה..עד שהגבתי.

  6. בכל מקום שבו תהיי, אחותי (וכן, למאבק הפמיניסטי, את בהחלט אחותי) תצטרכי להגן על דעותייך.
    מרחבים מוגנים פסו מן העולם ביום שבו יצאת מתוך מסמך הוורד שלך אל האינטרנט. צר לי. ריבוי דעות פירושו בדיוק את זה.
    ותמיד יהיה מי שיעיר משהו כזה.

    ותמיד נסביר. גם לי הסבירו פעם.
    והיום אני מסבירה לאחרים.
    דרכו של עולם?

    לאט לאט. אנחנו משנות פה משהו.
    יש לך דראג קינג אחד מאחורייך. 🙂 מבטיחה לגייס גם עוד 🙂

  7. הי אליענה
    אני מאד מסכים עם מיכל, שאומרת כרגיל דברי חוכמה (זה לא אומר שהשאר לא). לעיתים גם אנשים מודעים ששייכים לשיח שלך, אומרים דברים שעשויים להתפרש רע. אני מתנגד לשיטור על השפה. אני לא גבר מאותגר אנכית, אני נמוך. ואני לא מוצא שום דבר רע בזכרים ונקבות, כל עוד השימוש במילה מתייחס רק לצד הביולוגי של בני האדם. אם לא, יש כאן רדוקציה של בן אדם לצד הביולוגי שלו וזה בטוח לא נעים, גם כשאתה גבר ומתייחסים אליך כזיין מהלך.
    אני רוצה לשאול שאלת תם: הלן סיקסו כתבה ב-coming to writing שהמיניות של הגבר מסתובבת סביב ברז revolves around a faucet. זה לא נראה לך מעליב? אם הייתי כותב שהמיניות הנשית מסתובבת סביב חור, הייתי מוטל מת בצד הדרך (מטאפורית או לא).
    מה דעתך?

    • שלום מיכה, הו הו הו!
      איזו מחמאה!
      תודות רבות.

      לגבי שאלתך – בעיני זה שוב עניין של הקשר – לפעמים זה מעליב, לפעמים וולגארי, לפעמים מצחיק ולפעמים מצחיק באופן וולגארי.

      אני לא אוהבת כתיבה פמיניסטית שצדה גברים שלא הולכים בתלם שלה, ומחזירה להם באותו מטבע.
      אבל, שוב, אם איזו פמיניסטית כותבת משהו משעשע ומשתמשת בדימויים כאלה זה בהחלט יכול להצחיק.

    • סיקסו כתבה טקסט מתגרה. הרי גם לא באמת נוכל להתעלם מן העט (שהוחלף בינתיים במקלדת) ולכתוב לא בדיו כי אם בחלב.

השאר תגובה ל שירה ארד ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאליענה אלמוג