טיפ טיפה תרה אחר יופי, שוחרת שלום, מחפשת שלווה. וגם פמיניסטית, עוסי"ת, כותבת, מלמדת ושרה.
אנדריאס לא כותב לי יותר.
ביום ההולדת שלו ב 17 במרץ שלחתי לו מתנה עטופה בניר חבילות חום.
הוא לא ענה.
אבל פעם נסענו במכונית האדומה שלו כשהגג פתוח וטיפות גשם זעירות נטפו עלינו ובמסעדה שמשקיפה על מגרשי הגולף שתינו יין אדום מכוסות גבוהות צוואר ועישנו סיגריות גולואז מתוך קופסאות אדומות ששמרתי למזכרת.
אני זוכרת, אכלנו סלט עם גבינת פיקורינו. אנדריאס הגניב מבטים אל מכשיר הטלביזיה הקטן של הברמן שם שודר אחד ממשחקי הכדורגל האינסופיים של המונדיאל.
אני זוכרת, שתיתי יין לבן בגינה הקטנה בבית של אמו במיינץ.
אני זוכרת, אכלנו גבעולי אספרגוס ארוכים חיוורים ודקים.
אני זוכרת את כל מה שאכלנו. את כל מה ששתינו. שעישנו.
אני זוכרת את העורב המזויף במרפסת שלו שהיה צריך להגן על העציצים מפני היונים.
אני זוכרת את בדלי הסיגריות שכיבינו בעציצים. ליד העורב.
אני זוכרת איך חיפשתי את המגדלור שלו בעיירת הדייגים ההיא בצרפת.
אני לא זוכרת למה הוא לא כותב לי יותר.
אבל הוא לא כותב.
נראה שהעורב לא היה מזוייף כפי שהוא נראה…
17 במרץ אם איני טועה זה מזל דגים.
אל תתפלאי על תעלומה הוא בטח באחד מרגעי הצלילה
יפה.