טיפ טיפה
  • אליענה אלמוג

    עובדת סוציאלית קלינית, מנחת קבוצות, מטפלת, מתרגמת, כותבת, מלמדת. שרה קצת אופרה, קוראת שירה, מתרגשת מספרי ילדים, רוצה לראות את השקיעה כל ערב, מגדלת כלב ושני חתולים. תל אביבית שגדלה בעיר הזו וקשורה אליה בעבותות של סנטימנטים. אוהבת את רחוב בן יהודה בסתיו, את חוף הים בחורף, את כל הרחובות הקטנים באביב. בכלל מאד אוהבת. אני שרה כשאני נוהגת, מזמזמת כשאני מבשלת, מהמהמת במקלחת ומדברת מתוך שינה.

לזכרו

 

 

אני כותבת מתוך בלבול, זעזוע וכאב גדול.

מתקשה להאמין למה שכתוב באתרי החדשות. מתקשה להאמין שזה באמת יכול לקרות.

ג'וליאנו מר-חמיס, שהקדיש כל כך הרבה מחייו הלא פשוטים למאבק בדיכוי, בכיבוש, באלימות, שניסה לעשות שם בג'נין משהו אמיתי ומיוחד כדי לאפשר קרבה, יצירה, כדי להכניס יסודות של יצירה ואנושיות אל תוך מקום שהמציאות עושה מאמצי על כדי ליטול ממנו את האנושיות שלו, שילם בחייו.

זה מחריד אותי. מזעזע. מכאיב. אני לא יודעת מה לומר.

האלימות הזאת חייבת להיפסק.

ושלא יהיו אי הבנות. ג'וליאנו הוא עוד קורבן של הכיבוש הזה. של הפשע האיום, המחריד הזה שמתרחש כבר יותר מארבעים שנה. של האלימות שאנחנו כופים על האזור הזה. מבחינתי ממשלות ישראל בארבעים השנים האחרונות, ומפקדי הצבא, אשמים במוות הזה לא פחות מאלה שידם לחצה על ההדק.

 

ואני אמשיך להתנגד לכיבוש הזה בכל דרך שאוכל. אף אחד לא ישתיק אותי. שום חוק פשיסטי בהמי שהכנסת האיומה הזאת מנסה להעביר לא יסתום לי את הפה.

ובסוף זה ייגמר. הזוועה הזאת לא תוכל להמשיך לנצח.

 

לזכרו של ג'וליאנו מר-חמיס, שנולד בשנת 1958, ומת היום, אני רוצה להקדיש את השיר הזה:

 

http://www.youtube.com/watch?v=I0TBmXolGxA&feature=related

 

 

 

 

20 תגובות

  1. איריס אליה כהן

    אליענה, כואב ומדכא ועצוב, לא רק בגלל האיש, אלא בגלל שעוד תקווה קטנה, זערורית, נגוזה בים הטירוף הזה. ולא הכיבוש אחראי לזה. אין קשר לכיבוש. אירועים מהסוג הזה מתרחשים במקומות חשוכים פחות, ואחראים לזה קודם כל המנהיגים של הקיצונים האלה, ששנאה מעוורת את עיניהם. ברגע שאת מסירה מהם ולו חלק קטן מהאשם, את מנקה מישהו שלא ראוי לניקוי, את נותנת הצדקה לרצח.

    • אליענה אלמוג

      איריס, אני לא מסירה שום חלק מהאשם ממי שאשם ברצח הזה. ואני בוודאי שלא מצדיקה רצח. אני מטילה את האחריות על הרצח הזה על מי שאחראי. ומי שאחראי בעיני הם הרוצחים, המנהיגים הקיצוניים כפי שאת מכנה אותם, והכיבוש על כל מי שמתחזק אותו. זו דעתי. אני רשאית לדעתי.
      ציפיתי לתגובות כאלה. וודאי עוד יגיעו עוד כאלה וגרועות מאלה. אני עומדת מאחורי הדברים שלי. מימי לא עשיתי מעשה אלים, ואני האחרונה שאצדיק רצח.

  2. נורא הכרתי אותו בתקופת לימודי, נראה לי שיקח לי זמן לעכל.

    ג'וליאנו היה נשמה טובה ויפה.

  3. גיורא פישר

    שלום אליענה
    ג'ןליאנו מר נולד ב1958
    הערכתי מאד את האיש ואת פעילותו החברתית והבנתי את פעילותו הפוליטית.
    אבל אני חושב שאת וחבריך אחראיים לאבדן השמאל בישראל. שמאל שאני ובני מרום היינו גאים להשתייך אליו.
    אתם לא תתנו לעובדות לבלבל אתכם:
    תתמכו במוחמד בכארי וב"סיפור הטבח בג'נין" ,שבגלל שהלכו שם בפינצטה להוציא מבוקשים ,בגלל זה נהרג בני.
    אבל את וחברייך, לא תתנו לעובדות לבלבל אתכם.
    כך גם "בעופרת יצוקה"- לא שמענו מילה מפיכם על כך שבמשך שנים הפגיזו את דרום הארץ אחרי שהחזרנו את עזה ובנותיה כנסיון לראות מה יקרה אם נחזיר את השטחים.
    גם כאן, ג'וליאנו מר הוזהר ונרצח בגלל פעילים דתיים שראו בעין רעה את פעילותו החברתית המבורכת.
    אבל את(ם) לא תתנו לעובדות לבלבל אתכם.
    זו הסיבה שאין שמאל בישראל.
    בברכה
    גיורא

    • אליענה אלמוג

      גיורא, מה אני אמורה להגיב לזה? אני באמת לא יודעת. אולי מפאת כבודי אליך וחיבתי אליך פשוט אשתוק.
      ולפני שאני שותקת, רק אומר שברור לי שאתה כותב מתוך כאב. כך גם אני.
      אני לא יודעת על מי אתה מדבר כשאתה מדבר על "את וחברייך", רק ברור שיש בך כעס גדול על האנשים האלה שלתוכם אתה מכניס גם אותי.
      ועל זה אני באמת לא יודעת מה להגיד.

      • גיורא פישר

        לאליענה
        אני מדבר על אנשי השמאל שמה שלא יהיה יאשימו אותנו.
        קראתי שנית את הפוסט שלך. אין בו שום רמז ואיזכור למוצא הרוצחים ,והסיבות לאיומים על חייו של מר, היחידים שמוזכרים זה אנחנו והכיבוש.
        העובדה שלא היית מסוגלת להוציא מהמקלדת שלך את העובדה שהרוצחים הם פלשתינאים מצביעה על ראיה אופיינית לאנשי שמאל, שבראיה מעוותת (לפי הבנתי) מרחיקים את אותם אנשים הדוגלים גם הם בהחזרת השטחים, אבל מסוגלים לראות שהבעיה לא נמצאת רק אצלנו, ולא אנחנו והכיבוש אחראים לכל החוליים.
        גיורא

        נ.ב אין דבר שמעצבן אותי יותר מהאמירה "אתה כותב מתוך כאב". יש בה משום הנמכה של דעותי. שהרי גם את כותבת מתוך כאב. אני לא מדבר על רגשות.
        אך אין ספק, שעד אחרון ימי אשמע את קולה הלעגני של זהבה גלאון.
        מאחר ומחר יהיה יום השנה התשיעי לנפילתו של מרום אספר לך על השיחה האחרונה שהייתה לי אתו כמה שעות לפני נפילתו. שמעתי ברקע את היריות וידעתי על המדיניות של צה"ל לא לפגוע בחפים מפשע(זכרי זה היה אחרי שנתיים של טרור איום והרצח בליל הסדר במלון פארק). אמרתי למרום בטלפון שאולי לא צריכים ללכת ולחפש מבוקשים אלא להביא בולדוזר ולהרוס את הבתים. הוא ענה לי כך: אבא, אתה חושב שאתה יכול לחנך אותי 18 שנה בצורה אחת, וכשזה מגיע לבן שלך אתה רוצה אחרת. אנחנו לא נפגע בחפים מפשע.
        אלו היו המילים האחרונות שמרום אמר לי כארבע שעות לפני שנהרג.
        כשבועיים לאחר מכן התחילו הדיבורים על "הטבח בג'נין". כרמלה מנשה ראיינה אותי ברדיו ואמרתי לה שאני לא מאמין, זה לא אפשרי וסיפרתי לה על שיחתי עם מרום. לאחר שסיימתי לדבר היא העלתה את זהבה גלאון וזו אמרה בקולה המתנשא (דמיינו לעצמכם, זה לא קשה) .נו, טוב, מה את רוצה הוא אב שכול, לא נתפס אותו בצערו. לאחר כחודש הייתה ועדת חקירה של האו"ם שהראתה שלא היה טבח. לא הייתה התנצלות שלה. כמו שלא תהיה התנצלות אחרי חזרתו בתשובה של גולדסטון.
        אני רואה באנשי השמאל הפאנטי אחראים לגסיסתו של השמאל המפוקח, ובכך לנהירתם של אנשי השמאל למרכז.
        כשאת תרשי למקלדתך לכתוב שג'וליאנו מר נרצח בידי פאנטים פלשתינאים דתיים. שיש פלשתינאים שלא מוכנים להכיר במדינת ישראל ובזכותה לחיות בשלום. כשהפכנו את עזה ל"נסיון" לראות מה קורה אם מחזירים את כל השטחים- קיבלנו שנים ארוכות של הפגזות כשהשמאל שותק.
        ואין שום קשר בין הדברים האלה לחיבתי הרבה אליך.
        גיורא

        • אליענה אלמוג

          גיורא, כמה דברים. ראשית, האמירה שלי שאתה כותב מתוך כאב לא באה ולו לרגע לעשות הנמכה לדעות שלך. המילים שבאו ישר אחר כך היו שגם אני כותבת כך, וזה לגמרי ברור לי.
          שנית, המחשבה הראשונה שעולה לי בראש היא: זה מובן מאליו שפנאטים פלסטינים רצחו את ג'וליאנו, זה הדבר הברור והידוע ולכן לא הרגשתי צורך לומר את זה. אני גם מכירה את הרקע, את האיומים שהוא קיבל, הכל ידוע לי. אין לי שום בעיה לומר או לכתוב שישנם פלסטינים שלא מוכנים להכיר במדינת ישראל. אני לא חיה באיזו מציאות מקבילה. אני חיה במציאות הזאת.
          ועדיין לפי דעתי לכיבוש, לממשלה, לכל מה שהביא וממשיך להביא למצב הזה שהולך ומסלים כל הזמן, יש אחריות גדולה לרצח הזה ולמעשה לכל מוות שנובע מתוך המציאות הזאת.

        • לגיורא וגם לאליענה,

          השמאל לא נעלם בגללנו או בגלל אנשים כמו אליאנה – השמאל נעלם בגלל אנשים כמו ביבי וברק – השמאל נעלם בגלל קאפיטליזם חומס ואכזרי ובגלל מסכי פלזמות, וכלים חשמלים אחרים שהליברליזם הכלכלי של הימין הביא עימו. ליברליזם כלכלי מאוס עד שיקוץ.

          בעניין של ג'וליאנו מר גם יש לדייק, הוא לא נהרג סתם על-ידי פלסטיני אלא כזה מן המאמינים האדוקים שצורת לבוש כזאת או אחרת, או נורמות התנהגויות לא דתיות/מוסלמיות היו להם לצנינים.

          אני יכולה להבין את האמירה שלך בטלפון לבנך, ושוב, אם זה צריך להיות הבן שלי עדיף שהשמים יפלו – אבל שוב, מי אחראי לזה – ממשלת שרון, הפינוי בגוש קטיף, וההפקרות לידיים של החמאס.

          איני רוצה לתת הרצאה בהיסטוריה, אבל גם עכשיו – האם הממשלה עושה משהו? כלום ושום כלום – כבר עשר שנים אולי אין לממשלות ישראל אג'נדה לאומית כוללת. וכך כלאחר יאוש, במבצע כזה או אחר הם "עדין שולחים את בנינו למות על מזבח המולדת"

          הבעיה היא שהמולדת אינה בדיוק אותה המולדת אם היא בכלל.
          ולגבי הסכסוך, אני גרה בחיפה עכשיו בקרבם של הרבה ערבים. השכנה שלי ערבייה, ובכל עת בנותיה עוזרות לי עם חיוך ובכיף. כאשר אני האשכנזיה בודדה כאן עד מות בגלל מה שהמדינה המזויינת הזאת עוללה לי.

          איני שונאת ישראלים, איני לוקה בשנאה עצמית = אבל את המפלצת הזאת שיצרנו כאן, אני כבר בספק אם אפשר להציל.

          ועליך גיורא, אני חושבת שפשוט צריך לכתוב ספר.

          חוה

    • היי גיורא, תאמין לי שג'וליאנו היה בחור מאד תמים. מין פרא אדם כזה שאומר תמיד מה הוא חושב בלי להתחשב. ובזה סוד קסמו.

      הייתה לו נשמה ענקית. משהו בסדר גודל שקשה לקלוט בכלל.

      הוא כנראה לא הבין את משחקי הכוחות. אפילו על הבמה הוא התנהג כאילו הוא בחיים. הוא ערבב הכל.

      והם כוונו ישר. הבנת.

    • גיורא, אני מאוד מסכים איתך. הכיבוש בפירוש אינו אשם במותו של ג'וליאן מר, אלא אם כן יתברר שהוא היה מגויס של השב"כ. זה קל מאוד לזרוק את הכול על איזושהי אווירה כללית של אלימות שאנחנו יצרנו. אלימות מן הסוג הזה קיימת בכל מקום חשוך כמו עיראק, איראן ומקומות נוספים בהם אין מקום בלבו של הזולת לאחר. למזלי, שם אנחנו לא נמצאים, עדיין. אולי אנחנו אשמים גם במלחמה בלוב? כך גם בפלסטין הנאורה: חושך מצרים. אין שמאל ואין תקווה לשמאל כאשר משננים מנטרות שכבר לא רלוונטיות.

      • אליענה אלמוג

        רני, השאלה שבאמת חשובה בעיני היא האם בליבנו יש מקום לאחר. לא מעניין אותי מה שקורה בליבותיהם של איראנים או עיראקים. מעניין אותי מה קורה בליבותיהם של יהודים בישראל. כאן אני חיה, זהו עמי וזהו ביתי. ולתחושתי, ליבנו הופך גס לאחר. והאחר הזה הוא לא רק פלסטינים. הוא גם אנשים שדעותיהם חורגות מדעות הכלל. וזה מפחיד אותי הרבה יותר מהקיצונים הדתיים הפלסטינים שרצחו את ג'וליאנו מר.

  4. תלמה פרויד

    כואב הלב על ג'וליאנו מר המוכשר והמרשים. הכרתי אותו לצורכי ראיון שערכתי איתו והתרשמתי עמוקות. איך לא? גבר יפה תואר, כריזמטי, בעל מחשבה חופשית ומקורית, מרדן, רגיש, אינטליגנטי ועוד ועוד. הכאב גדול ומי שאשם הוא מי שרצח. קודם כל. רוצחים בני עוולה תמיד ימצאו 'הצדקה' וחיזוק וראיית המציאות בשחור-לבן, מסוכנת. 'כל הצדק' לא נמצא בשום צד. מבחינה זו אני מבינה ומזדהה מאוד עם דבריו של גיורא שריגשו אותי מאוד וגם עם דבריה של איריס וזה מבלי להמעיט בעומק הכאב שלך, אליענה ועם צער עמוק על כך שעד עצם היום הזה לא נמצא פתרון מוסכם לסכסוך שבינינו לפלסטינים. והאשמה לכך, אינה נעוצה רק בצד אחד.

  5. איציק יצקן

    אליענה יקרה,
    הבלבול שלך נובע מרגשות אשם שאין להם מקום.
    להיסטוריה כוח משלה וכל אחד מלהק עצמו לתפקי חייו בחיים. כך גם ג'וליאנו.
    אלימות היא תמיד ריקוד של שניים
    ג'וליאנו היה איש אלים באותה מידה שהיה איש מושך.
    רצה להיות מיתוס והצליח בכך.
    זה הוא,
    ואת?

    • אליענה אלמוג

      אלימות היא תמיד ריקוד של שניים? ייתכן. אבל בריקוד הזה יש יחסי כוח לגמרי לא סימטריים, ועליהם חשוב לי להתבונן.
      אני חושבת שאם ג'וליאנו היה יכול לבחור בין להיות מיתוס לבין לחיות הוא היה בוחר בחיים, וכן, הייתה בו אלימות, אבל במה שהוא עשה בג'נין לא הייתה אלימות.
      ואני? אני מנסה כבר שנים להביא לשינוי במציאות דרך הפגשה של פלסטינים וישראלים. יש בי איזו אמונה שמתוך המפגש, הדיאלוג וההכרות יכול לבוא שינוי. זה מה שאני עושה. אין בעשייה הזאת אלימות. אני סולדת מאלימות מכל סוג שהוא ועושה כמיטב יכולתי כדי לא להיות אדם אלים.

      • מי שרצח את ג'וליאנו מר הוא הפנטיזם הדתי האיסלאמי אותו יש לגדוע משורש ואותו יש לגנות
        מזדהה עם מילותיו של גיורא הרואות נכוחה
        הגיע הזמן לפקוח את העיניים

        • עוד משהו
          הוא היה ערבי בין יהודים ויהודי בין ערבים ,בעיני גבור טראגי של הסכסוך הנורא המתמשך הזה
          זהותו הכפולה, הקרקעית הכפולה שבה חי,
          ההליכה על הקצה עד כלות -היתה האקדח במערכה הראשונה עליו דיבר צ'כוב
          כך אני חשה את הדברים
          ולו תמצא לו המנוחה הנכונה
          אמן

  6. ליסה קרונברג

    אליענה המופלאה
    אני כל כך מוקירה נשמות כמוך שזכיתי להכיר בחיי, בתוך במכבש הדיכוי, הבורות הריגשית והאדישות כאן. נכון זהו מקומנו וביתנו ואין לנו ברירה ולכן רוב האנשים מעדיפים לשקוע בבינוניות המסנוורת של "הצד שלנו" הטוב, הנאור, המלומד והאכפתי כמילות השיר היפיפה והעצוב שפרסמת:Oh I'm scared of the middle" place
    Between light and nowhere
    I don't want to be the one
    Left in there, left in there"
    כל כך מפחיד אותי להיתקע במקום המסונוור שלא מצליח כבר להרגיש, מעביר בהתנשאות: "עוד פלסטינים פאנטים…" כל כך חזק האור הנאור כביכול שהוא מעוור מהתחושות הטיבעיות, מרגש חזק כמו כאב, צער, אשמה וכעס שיכול להביא אותנו לפעולה. אני מודה לך על מי שאת, שמזכירה לי שאני לא לבד, תקועה במקום הבינוני בין האור לשומקום
    ואני מבטיחה לך ג'וליאנו שאנחנו לא ניתן גם לרוחך לשקוע בים התיסכול והייאוש
    באהבה גדולה
    ליסה

השאר תגובה ל רן יגיל ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאליענה אלמוג