בננות - בלוגים / / סרטים ואורחת בבלוג
טיפ טיפה
  • אליענה אלמוג

    עובדת סוציאלית קלינית, מנחת קבוצות, מטפלת, מתרגמת, כותבת, מלמדת. שרה קצת אופרה, קוראת שירה, מתרגשת מספרי ילדים, רוצה לראות את השקיעה כל ערב, מגדלת כלב ושני חתולים. תל אביבית שגדלה בעיר הזו וקשורה אליה בעבותות של סנטימנטים. אוהבת את רחוב בן יהודה בסתיו, את חוף הים בחורף, את כל הרחובות הקטנים באביב. בכלל מאד אוהבת. אני שרה כשאני נוהגת, מזמזמת כשאני מבשלת, מהמהמת במקלחת ומדברת מתוך שינה.

סרטים ואורחת בבלוג

כשהייתי ילדה הייתי מדמיינת לפעמים שמישהו עושה סרט על החיים שלי. עלי.  שמצלמים אתי כל הזמן. לפעמים הייתי עושה פוזות למצלמה. הייתי מעיפה את השיער שלי אחורה כמו שראיתי ששחקניות עושות בסרטים.

אתמול הרגשתי שוב את ההרגשה הזאת. נסעתי בלילה על איילון לכיוון תל אביב. אחרי 12 שעות של עבודה עם נשים. בהתחלה עם המטופלות שלי שחזרו מחג הפסח עם כל מיני מטענים ועניינים, אחר כך עם הנשים שאני עובדת איתן בלוד, שמן הסתם לא מעטות מהן היו יכולות להיות מטופלות אצלי.

הכביש היה די ריק, ושמעתי ברשת ג' שירים של ריקודי עם. לא ממש פס הקול האידיאלי לסרט.

אבל בכל זאת שוב הרגשתי את זה. הרגשתי ממש את הסצינה מהסרט שבה הגיבורה העייפה נוסעת הביתה בלילה. היא עצובה, אבל גם שמחה, והצופים יכולים ממש להרגיש בעצמם את כל הרגשות שעוברים בתוכה.

פס הקול שהיה מתאים לסצינה הזאת הוא השיר של קרן אן: I'm not going anywhere

 

http://www.youtube.com/watch?v=7cCrpd-aYwU&feature=related

 

 

בחג הנחיתי סדנת העצמה לנערות מחוננות. אלה אותן נערות שאני מלמדת פעם בשבוע. את חלקן אני מכירה כבר המון שנים. הסדנה צולמה, ומתוך הצילומים ייערך איזשהו סרט דוקומנטרי קצר.

מי שצילמה את הסדנה היא תלמידה שלי לשעבר. לימדתי אותה מכיתה ג ועד כיתה ט. היום היא בכיתה יב, בתיכון תלמה ילין. היא מוכשרת ומיוחדת ורגישה ואהובה עלי מאד.

ביום האחרון של הסדנה, בתום הצילומים היא ליוותה אותי למכונית שלי ואמרה לי:

"סיפרתי לך פעם שבכיתה ג' פחדתי כי הרגשתי שאני אוהבת אותך יותר משאני אוהבת את אמא שלי? פחדתי שזה לא בסדר שאני אוהבת אותך יותר כי צריך לאהוב את אמא יותר מאשר את כל אחד אחר."

אחרי שנפרדנו ונכנסתי לאוטו התחלתי לבכות. אני בוכה המון בזמן האחרון. אבל התרגשתי נורא. כל אחת הייתה בוכה. לא?

אז הבנתי שהגיע הזמן שיהיה לי ילד משלי.

בו. לא בת. על בת אפחד יותר מדי.

הגיע הזמן.

 

 

אחת הנערות בסדנה הזו היא כותבת מחוננת. אני רוצה להביא כאן שיר שלה. אני לא אציין את שמה כי היא לא רוצה להיחשף, אבל אם יש לכם משהו טוב לומר על השיר, נשמח לשמוע. בעיני הוא נפלא.

היא בת 15.

 

שקט

 

המילים מתמעטות לי.

אני לא זוכרת את עצמי ככה,

יושבת תקועה בתוך מערבולת מילים

שעדיין לא איבדו משמעות

כי באו ממקור שעדיין לא זיהיתי כמזוהם

 

היה לי טעם אחד

ברור של חיים ואבד

וחזר

ואבד שנית

משחק בי

אך גם כשאבד וגם כשחזר

היה זה בגללי

 

מקור תשוקותיי תעזוב עכשיו

רק בראשי.

משום מה ברצונה להישאר

אך אין לי כוחות לתת

לפנטזיה שלי להתגשם

אני אהרוס אותה,

רק מתוך הרצון להרוס את עצמי

 

לפעמים נדמה לי

שנגמר לי הכוח

או שמעולם לא היה

ושמעט מדיי ממך

נותן את אותה ההשפעה של

יותר מדיי ממך

 

המילים מתמעטות לי,

יוצרות לי שקט חיצוני

אך מחשבות שלא מרפות, לא באמת נותנות מנוח

לאדם כמוני

ללא יכולת לבכות

 

המילים שנעלמו יוצרות לי שקט

וכלל לא שלווה

רק הרבה-הרבה שקט

 

היה לי טעם אחד

ברור של חיים ואבד

וחזר

ואבד שנית.

 

 

 

15 תגובות

  1. כל כך הרבה דברים סיפרת, והכל מרגש… זמן לבכות זה להשקות את הלב… השיר מיוחד, חודר את סף הידוע, מזכיר את חזר ואבד שמתווך לנו בן ללהיות… לחדול.
    להתראות טובה

  2. מרגש מאד מה שכתבת אליענה
    אין ספק שהנערה מחוננת ו"מחוברת" מאד לרגש שלה
    כיף לה שאת מורה שלה

  3. מוכרת לי ההרגשה הזאת שאני שחקנית בסרט ענק של אלוהים, בילדות שלי ככבתי בו ,{היום רק לפעמים אבל לא מדברים על זה..} והשיר מלא כשרון,שורות נפלאות וחכמות, באמת אשרי הילדים שאת מורתם.

  4. מרגשת אחת. הכי התרגשתי ממה שאמרה לך תלמידתך. אני בטח הייתי פורצת בבכי על המקום.

  5. תַּלְמה פרויד

    יפה ומרגש הפוסט שלך אליענה. והנערה הזו שאת שירה הבאת מדברת על התמעטות המילים ועל 'המלים שנעלמו' – אך השיר מוכיח שהיא עושה במילים שימוש בכישרון רב.

  6. איריס אליה

    מרגש מאד הרצון בילד. אין לי מושג אם יש לך או אין, אבל התחושה שהייתה לי הייתה הפוכה. אני מפחדת יותר על הבנים שלי. ומה שלא יהיה, מאחלת לך שרק יהיו בריאים ומאושרים.

  7. היי אליענה,

    תובנה מרגשת וחשובה. ובת ה-15 מאוד מאוד מוכשרת.

  8. אני אוהבת לשמוע את ההגיגים הרגישים שלך אליענה- מכמירי לב, נוגעים
    ואת כשרונה של בת ה15 -להמשיך לטפח!

  9. חנוך גיסר

    גיל 15 של האורחת שלך הוא גילה הכרונולוגי בלבד.
    הגיל המנטלי שלה הרבה יותר מתקדם ויכולת הביטוי הרגשי והאמנותי מעוררת התפעלות!

    • תודה רבה לכל הגיבים.
      תמיד כל כך מחמם לב לקבל תגובות מכם.
      ואני אעביר את כל התגובות לתלמידה המקסימה והמוכשרת שלי. היא וודאי תשמח.

  10. לי עברון-ועקנין

    לגבי הסרט על חיי – גם אני!! גם אני!!!
    וגם אני הייתי בוודאי בוכה. ומתי אני לא בוכה?
    הנערה מאוד חכמה, במיוחד אהבתי והתרשמתי מהעומק בשורות
    ושמעט מדיי ממך

    נותן את אותה ההשפעה של

    יותר מדיי ממך

    וגם

    היה לי טעם אחד

    ברור של חיים ואבד

    וחזר

    ואבד שנית.

    (הוא גם יחזור שנית, תגידי לה, ושתזכיר גם לי כשיאבד לי בפעם הבאה).

    • לי יקרה, כבר מזמן ברור לי שאנחנו דומות בכל מיני דברים.
      ותודה על המילים החמות שלך לתלמידה שלי שקראה את התגובות כאן והסמיקה 🙂

  11. קודם כל, אני חייבת להגיד לך שכנערה גם אני מרגישה לפעמים כאילו אני מצולמת, כאילו צופים בי.

    רז סיפר לי המון עלייך והביא לי את הבלוג הזה. אני מתכוונת לבוא לביקור במרכז רון במפגש הבא ולהכיר אותך יותר.
    קראתי שאת רוצה ילד… אמא שלי עובדת בIVF, כלומר, הפריה חוץ גופית (את יכולה לקרוא על זה קצת בויקיפדיה. זה מה שכולם עושים). אני אשמח לדבר איתה.

השאר תגובה ל חנוך גיסר ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאליענה אלמוג