בננות - בלוגים / / סיפור אחד של תקיפה מינית. אחד מספיק.
טיפ טיפה
  • אליענה אלמוג

    עובדת סוציאלית קלינית, מנחת קבוצות, מטפלת, מתרגמת, כותבת, מלמדת. שרה קצת אופרה, קוראת שירה, מתרגשת מספרי ילדים, רוצה לראות את השקיעה כל ערב, מגדלת כלב ושני חתולים. תל אביבית שגדלה בעיר הזו וקשורה אליה בעבותות של סנטימנטים. אוהבת את רחוב בן יהודה בסתיו, את חוף הים בחורף, את כל הרחובות הקטנים באביב. בכלל מאד אוהבת. אני שרה כשאני נוהגת, מזמזמת כשאני מבשלת, מהמהמת במקלחת ומדברת מתוך שינה.

סיפור אחד של תקיפה מינית. אחד מספיק.

 הרבה  תקיפה מינית יש בחדשות לאחרונה.

יש הרבה תקיפה מינית כל הזמן. בדרך כלל לא מדברים על זה.

קיבלתי רשות להביא לכאן סיפור אחד. סיפור לא יוצא דופן במיוחד. סיפור שממחיש אולי את הבנאליות של הרוע, את הבנאליות של הכאב, את הבדידות, ובעיקר את כמה כל זה כל כך קל לעזאזל.

 נקרא לה א. היא הייתה אז בת 24, עברו מאז כעשר שנים, אולי קצת יותר. היא מעידה על עצמה שהייתה אישה צעירה נאיבית למדי, חסרת ביטחון במקצת, שמנמנה במקצת, מאד רומנטית.

כשהייתה נערה אהבה מאד את השיר "עד מחר" בביצוע דפנה ארמוני. אפשר לשמוע אותו כאן:

 http://www.youtube.com/watch?v=0oyzlNCQcNg

וחשוב שתשמעו אותו לפני שאתם ממשיכים לקרוא כדי שתבינו איזו מין נערה היא הייתה. כל כך רומנטית. היא חשבה שככה באמת קורים הדברים בנואיבה על החוף. היא חלמה על השילוב הזה בין מדבר לים, על הגבר המיוחד והמקסים והאוהב והעדין שהיא תפגוש שם. על אהבה.

אז בגיל 24 היא נסעה לנואיבה, שאז כבר קראו לה טרבין. היא נסעה עם חברה טובה ועוד חבר. הם נסעו לשבוע.

למרבה הצער נשים צעירות שמנמנות וחסרות ביטחון רק לעתים רחוקות מוצאות אהבה רומנטית על חופי סיני. היא מצאה שם הרבה בדואים חרמנים שניסו להתחיל איתה ובמיוחד אחד מבוגר, כבן 50 שערב שלם ישב לידה והסביר לה כמה כדאי לה לשכב איתו ואיזה דברים נפלאים הוא יעשה לה במיטה. היא הייתה נערה מאד מנומסת וניסתה להסביר לו בנימוס שהיא לא רוצה, זה לא כל כך עבד וכשהוא התחיל לשלוח ידיים חמדניות אל הגוף הצעיר שלה היא הלכה משם בוכה.

היא מצאה שם הרבה בחורים ישראלים וזרים שחיפשו נערות רזות ושזופות ומעשנות גראס. החברה שהייתה איתה, חברת ילדות אהובה, בדיוק הייתה במין שלב כזה של גילוי המיניות שלה. היא גם הייתה גבוהה ושזופה ויפהפיה בשמלת מיני קצרצרה ומתחתיה ביקיני וכל החוף חיזר אחריה.

הנערה שלנו הרגישה שקופה. מושפלת. השיא היה כשהחבר שהיה שם איתן, שהיה הומוסקסואל מוצהר, החליט שגם הוא מאוהב בחברה השזופה עם המיני. הנערה שלנו לא ידעה למה היא כל כך דחויה, וכאב לה. זו הייתה רק ההתחלה.

אחרי כמה ימים הגיע לשם בחור בשם דרור. הוא היה נאה מאד ונחמד וגזעי כזה והיה נדמה לה שהוא מוצא חן בעיניה. הוא הסתובב כל הזמן סביבה וסביב החברה שלה, אבל שלא כמו האחרים לא הראה  עניין מופגן דווקא בחברה שלה. לילה אחד, כך היא סיפרה לי, הם יצאו לטיול בהרים והוא לימד אותה איך לעשן גראס מתוך הפה שלו, כמו בנשיקה, כשהוא שואף לתוכו את הג'וינט ונושף אותו אל תוך פיה.

היא הייתה מרוגשת. נסערת. מפוחדת ומלאת תקווה. בתמונות שהראתה לי מאותו שבוע בסיני אני רואה אותה עומדת לידו כשזרועו סביב כתפיה. "למה שמרת את התמונות האלה?" אני שואלת אותה, והיא לא יודעת מה לומר.

אחרי חמישה ימים החברה שלה החליטה לחזור הביתה. היא רצתה להישאר. ובאמת החברה יחד עם החבר ההומוסקסואל המומר חזרו הביתה וא. נשארה שם. כמה מסעיר היה זה וודאי להישאר לבד בנואיבה. כדי להרגיש בטוחה יותר היא שכרה חדרון קטן עם שירותים ומקלחת ומפתח שבו אפשר לנעול את הדלת. היא חששה קצת מהבדואי המבוגר ההוא שהמשיך להסתובב סביבה. היא סיפרה על כך לדרור והוא צחק צחוק מכוער ואמר לה, " אולי דווקא היית נהנית."

הראש שלה היה מלא כל כך בחלומות רומנטיים עד ששום דבר, כך היא טוענת, לא יכול היה לפקוח את עיניה ולהראות לה כמה דרור לא תואם אף לא אחת מהפנטזיות הרומנטיות שלה.

היא לא רצתה לעשות איתו שום דבר. הנוכחות שלו הייתה לה נעימה, והיא חשבה שאולי ישבו איזה לילה מול הים ביחד וידברו. אולי יתנשקו. מעבר לזה החלומות שלה לא הגיעו.

בלילה הראשון בו נשארה לבד בנואיבה, דרור ביקש ממנה ללכת לחדר שלה להתקלח. הוא ישן בחושה בלי מקלחת והבקשה נראתה לה הגיונית. היא נתנה לו את המפתח וישבה לחכות לו בסככה הגדולה בה ישבו כולם, אבל הוא לא חזר והיא לא הבינה מה קרה והחליטה אחרי כמעט שעתיים ללכת לראות מה קורה. היא רצתה כבר ללכת להתקלח בעצמה ואולי לישון קצת.

כשנכנסה לחדר דרור שכב על המיטה עירום. היא נרתעה אבל הוא היה זריז ממנה ורץ אל הדלת ונעל אותה במפתח שהיה בידו.

זו הייתה תחילתו של לילה ארוך מאד. היו בו רגעים בהם חשבה שהבוקר אף פעם לא יגיע, ואם יגיע לא ימצא אותה חיה. הוא היה אלים, הוא עשה לה דברים שלא רצתה והכריח אותה לעשות לו דברים שלא רצתה. אבל הנורא מכל לדבריה היו הדברים שאמר לה. הוא אמר לה שהוא רצה דווקא את החברה שלה ולא אותה. הוא אמר לה שהיא שמנה ושאף פעם לא עלה על דעתו להיות עם מישהי בממדים שלה. היא הרגישה כאילו הוא מדבר על פיל. הוא אמר לה שהיא מכוערת, הוא לעג לה וצחק עליה. בשלב מסוים הוא אמר לה: "רק שיהיה לך ברור שמחר בבוקר אני לא מתכוון להתייחס אלייך באופן מיוחד בגלל שאנחנו יחד הלילה."

מבחינת החוק היבש לא היה שם אונס. היא סירבה לשכב איתו והוא לא התעקש. הוא התעקש על דברים אחרים שהיא ביקשה ממני לא לכתוב כאן.

בשלב מסוים הוא נרדם והיא רצתה לצאת מהחדר אבל לא ידעה איפה בדיוק המפתח ופחדה שהוא יתעורר ויהיה אלים יותר ולכן היא שכבה לצידו במיטה, לא עוצמת עין כל הלילה עד שהגיע הבוקר. הוא קם, התקלח, פתח את הדלת והלך.

היא התקלחה גם כן, קירצפה את עצמה, ראתה כמה סימנים על הגוף שלה שנשארו ממגעו הגס, ארזה את הדברים שלה ונסעה הביתה.

היא לא סיפרה לאיש במשך זמן רב. שנים. היא לא התקשרה למשטרה. היא לא עשתה דבר גם כשהוא התקשר כמה פעמים למקום העבודה שלה. בשלב מסוים היא ביקשה שיגידו לו שהיא כבר לא עובדת שם והוא הפסיק להתקשר.

אני לא שואלת אתה למה לא סיפרה או למה לא התלוננה, אבל היא שכנראה נדרשה לענות על השאלות הללו לא פעם אומרת, "לא הרגשתי שיש לי למי לספר, לא הרגשתי שמישהו יכול לעזור לי, וגם התביישתי. למשטרה לא הלכתי כי התביישתי וגם לא ידעתי עליו כלום חוץ משם פרטי. מה הייתי אומרת להם?"

היא נשארה את הסוד כמה שנים ולבסוף סיפרה אותו. היום לא קשה לה כבר לדבר על זה.

כן קשה לה עם ההשלכות. עם הסיוטים שלפעמים עוד יש לה בלילות, עם הפחדים שרודפים אותה, החרדות. אבל בעיקר קשה לה עם תחושת האפסיות וחוסר הערך. עם התחושה שהיא שמנה, מכוערת, לא ראויה לאהבה. היא המשיכה להשמין מאז. ברור לה שיש קשר בין הדברים. זה קרה לפני עשר שנים. אולי יותר, אבל היא עדיין כואבת.

 

 

 

53 תגובות

  1. מה למדנו?
    שבחורה לא חכמה במיוחד ובעלת רגשי נחיתות נוסעת לציוויליזאציה מועדת
    למעשים מסוג זה,נשארת ביודעין בלא מכר או ידיד,מסתבכת עם טיפוסים
    מפוקפקים ומועדים,כולה רגשי קנאה בחברתה הסקסית ממנה (שמיטיבה לדאוג לעצמה-אותה לא יאנסו).

    עכשיו בואו נבדוק מהי קשת האירועים האפשריים בהקשר המתואר!

    לא שיש במה שאני אומר שמץ של לגיטימציה למה שהתרחש,אבל גם מה שהיה ל פ נ י המתרחש.
    וחוץ מזה,אין חדירה וגינאלית – אין אונס.
    ובאילת – תחנת משטרה להתלונן בה,שיעצר הבחור ברגע שיגיע אל הגבול.
    ובישראל – הורים שייעצו לה לא לצאת להרפתקה כזו (אם אך היה מי שישמע)

    הפרפר חג סביב האש עד שנלכד.בן אנוש
    רצוי שלא ינהג כפרפר.

    אין בדברים האלה כדי להצדיק את מעשה –
    העובדה שלא נעצר הבחור ולא ישב בתא מעצר היא
    עוד מחדל.מעניין של מי!

    • ברגע הראשון חשבתי למחוק את התגובה המחרידה חסרת הרגישות חסרת החמלה והשיפוטית הזו, אבל אני לא אעשה זאת.
      התגובה הזאת מעידה רק עליך ועל שכמותך. אדם חסר חמלה. חסר רגש. רע לב.
      בדיוק עם זה נשים שעברו תקיפה מינית צריכות להתמודד.
      ואחר כך מתפלאים שהן לא מספרות.

      • האחד,בחור צנוע –
        רק צבט אותה בצד

        השני – אמן פיתוח
        לה התיר מחגורת בד

        השלישי – ומשירנו
        הן נשמיט פסוק אחד –
        שתנהרנה גבירותינו –
        אל החורש הנחמד,
        לה לה לה!

        (שיר ששרו כאן לפני 40 שנה)

        חבל שאלוהים לא חילק את השיפוטיות הצוננת באורח יותר שווה –
        לכל הדעות,היה לך פחות עבודה,אליענה!

        בחמלה לא נמעיט מעשים מן הסוג שתואר.

    • עוד לא יצא לי להתקל בתגובה כל כך לא רגישה כמו של הכותב למעלה שמשום מה לא
      הזדהה. ההאשמה המרומזת של הנערה באונס
      , וכן גם בלי חדירה זה אונס (נא עיין בנוסח החוק המחודש ), היא אונס מחדש.
      יש היסטוריה ארוכה של אנשים שמתוך חוסר יכולת להתמוד מאשימים את הקורבן. דוגמא
      לכך היא היחס האמביולנטי של הצברים לניצולי השואה בשנות ה50. כן, גם הם היו תמימים וחננות ולא ממש אחזו בנשק
      מול כוח גדול בהרבה מהם. אולי גם הם לא האמינו שמישהו יכול לעשות דבר כל כך רע.

    • מה שהכי נורא במה שהיצור המבחיל הזה כתב כאן הוא על החברה הסקסית,
      "שמיטיבה לדאוג לעצמה-אותה לא יאנסו".

      הכותב עצמו קורבן של תפיסה מעוותת של חברה שעדיין לא מחקה מקרבה סופית את תופעת האצבע המאשימה המופנית דווקא כלפי הקורבן וחיפוש סיבות "הגיוניות" כביכול ללמה זה קרה למישהי מסויימת.

      • עם עובדות קשה מאוד להתווכח.רק לומר איכסה!
        ואין כאן שום תפיסה מעוותת.אנס – מקומו בכלא,חד וחלק! שיחקר וישפט ויענש כראוי!

        ואם תשימו לב,אין כאן ניסיון להטיל אשמה על הקרבן -רק ניסיון למנוע מראש
        את השוטטות של הקורבן המועד בקרבה מסוכנת למזבח!

        אולי ניתוח קר ומושכל של האירוע ומחולליו ילמד אותנו משהו,אולי ימנע קורבן עתידי!

        להיגיון הקר יש אולי תפקיד ב מ נ י ע ה מראש של הסיטואציה.

        אם זה איכסה,אז שיהיה.

        • כל מה שאתה אומר מטיל את האשמה על הקורבן. חבל שאתה לא יכול לראות את זה.
          על פי תפיסתך נשים צריכות לשבת בבית בביגוד צנוע כדי שלא יקרה להן כלום. על פי תפיסתך לנשים לא יכול להיות חופש תנועה וחופש פעולה כי אז הן יכולות לגרום לכך שיאנסו אותן.
          הדרך למנוע מקרי אונס היא בשינוי של העיוותים הפטריארכלים, בחינוך מחדש ובענישה כבדה.

          • ומעבר לזה אני לא יכולה ולא אוכל לסלוח לך על המילים המכוערות והאכזריות שלך.
            אתה יודע, מאחורי הסיפור הזה יש אדם.

          • אליענה, אל תעני ליצור שלמעלה, הוא מעוות וחולה.
            שדבריו כאן ישארו לדראון עולם.
            אני חושבת, לצערי, שהדברים שסיפרת כאן הם טיפה בים סיפורים מזוויעים שנשים עוברות. כל אחת והסיפורים המזוועים שלה.
            כמה רחוקה הדרך לשיויון.

          • הדברים שלו בהחלט ישארו כאן.
            הבעיה היא שלא רק הסיפור שסיפרתי הוא טיפה בים, גם הדברים של המגיב האלמוני הם טיפה בים של שיפוטיות ואכזריות שמופנית כלפי קורבנות תקיפה מינית.

          • נכון אליענה, והכי כואב לי שנשים משתמשות בשיפוטיות הזאת. הוא עוד זכר, תארי לך שנשים מדברות ככה, אם כי לא כולן ברוך השם.

          • כדי שלא יוותר ספק:
            אין חולק על זכותה של צעירה לנסוע לכל מקום בגפה ולחזור בשלום בלא שיגע מאן דהוא גם בקצה הזרת שלה ללא רשות!
            אין כאן תפיסה קורבנית,משום שאין בכל מה שסופר כדי להפחית,ולו במשהו,את עונשו של האנס.
            המציאות היא שיש מקומות בטוחים יחסית ובטוחים הרבה פחות.
            יש סיטאציות שעדיף לא להיכנס אליהן מראש.למשל,לא להתקרב יתר על המידה
            לגדר הגבול הסורי,או הלבנוני.למרבה הצער – ל מ ר ב ה ה צ ע ר אני אומר
            יש מקומות נוספים שכדאי מאוד לנהוג בהם זהירות,יש סיטואציות שכדאי לבדוק היטב לפני שנכנסים אליהם (למשל להישאר בחוף נואיבה ללא כל מודע ומכר)
            הייתי חייל בנואיבה,והכרתי היטב את המקום ואת המצב ואת האוכלוסיה!

            ויש מצבים שעדיף פסקנות אכזרית.
            ניסיון כנה לנתח סיטואציה וסיכונים עדיף על סליחתך,אליענה!

            אני משוכנע שאת מעניקה לנפגעות את מלוא החמלה הדרושה,גם בהיעדרי.

          • אולי כדאי שתקרא שוב את התגובה הראשונה והמכוערת שכתבת כאן שמכילה עלבונות לאישה שעליה סיפרתי. עכשיו אתה מנסה להצטייר כאדם מלא כוונות טובות ואתה פשוט הגיוני ובעל היכולת לנתח את הדברים באופן רציונלי.
            לא קונה את זה. אם תקרא שוב את התגובה הראשונה שלך, גם אתה לא תקנה את זה.

          • מירי פליישר

            אליענה אני מחזקת אותך בדרכך,מזל גדול יש לנשים שאת עוזרת להן.
            כל המגיבים מכוערי הנפש הם בני דמותו של יצחק לאור. גסי רוח, שונאי נשים, שתלטנים, צדקנים ועוד.אני קצת מתפלאת שאת מדברת איתם . אבודים.

          • מירי יקרה, תודה על החיזוק. אני מרגישה חובה לדבר עם האנשים האלה, יש כל כך הרבה מהם והם עושים נזק נוראי וגורמים כאב לא יתואר לנשים שכבר הכאיבו להן גם ככה. אולי משהו מהמילים שלנו יחדור לראשיהם האטומים והשיפוטיים.

          • ביגוד צנוע? לשבת בבית? לא אני אמרתי זאת.
            פטריארכאלי? מאטריאראלי? – כן.לכל
            ילדה וילד יש הורים.גם בגיל 24
            אפילו לילדה שלי יש הורים.היא לא יושבת בבית,היא נוסעת בכל רחבי הארץ
            היא מתלבשת כרצונה,היא מצייתת לחוקים
            מחמירים של בטיחות ובטיחות אישית
            היא בקשר מתמיד ויום יומי עם הוריה,
            כל סיטואציה בעייתית ואפילו בעיתית בפוטנציה מדווחת.איזה ברירה אחרת יש?
            והיא ,ישמרנו האל,בת גילה של הקרבן
            כשאירע הסיפור.

          • ושוב אתה במובלע מאשים את הקורבן במה שקרה לה.
            אני מקווה שלבת שלך לעולם לא יקרה דבר ושאף אחד לא יפגע בה. לא פחות מכך אני מאחלת לה שאם חלילה מישהו יפגע בה, אבא שלה ישכיל לא להיות שיפוטי ומאשים כלפיה כפי שהוא כלפי אחרות. לא יעביר אותה אונס שני.

        • כותב רציונלי קר שלום רב,
          הריני להפנות את תשומת ליבך לעובדה
          אחת בסיפור שהתעלמת ממנה. הבחור מואשם
          בכך שעם היכנס הנערה לחדר נעל את הדלת
          ולקח את המפתח. האם זה משנה, לאור כך,
          אם היה ביניהם קשר לפני כן או לא? האם
          ישנה דרך למנוע מזאב לטרוף אם הוא רוצה בכך? אולי לא להסתובב בקרבת זאבים.
          הבעיה היא שרבים מהזאבים מתחפשים לבני אדם (סבתות וכדומה). האם מסקנתך היא שאין לתת אמון בבני אדם כלל? אולי רומנטיקה מובילה בהכרח לאונס.אולי באמת
          כדאי להשאר בבית.(הבעיה היא שרבים ממקרי
          האונס קורים בבית).

          • שוב תודה רוני. כל מילה מדויקת ונכונה.

          • רוני,סיכון לא נוכל ל מ נ ו ע
            ניתן אולי לצמצם באמצעות חישוב רציונאלי קר של סיכויים וסיכונים.
            והחמלה חשובה – רק כדאי מאוד שלא
            להזדקק לה,אלא בהיעדר ברירה!

          • נדמה לי שהמגיב האלמוני בסך הכול מציע לנקוט אמצעי זהירות.
            הבעיה שכדי לנקוט אמצעי זהירות, יש צורך להיות קודם כול מודע לסיכונים.
            בגיל צעיר למרבה הצער אנשים ובעיקר נשים לא מודעות לסיכונים. הן תמימות, נותנות אמון, רומנטיות ללא תקנה, כפי שאליענה עצמה מעידה על הבחורה הזאת, לא מעלות בדעתן תרחישים של אסון.
            לא יודעת למה אליענה כתבה שמבחינת החוק היבש לא היה שם אונס, לי זה נשמע בפירוש כמו אונס, ביחוד לאור העובדה שנעל את הדלת ולקח את המפתח "והכריח אותה"… בכל מקרה לא חשוב כרגע ההגדרות, תקיפה מינית אלימה ודאי וודאי שהיתה שם.
            ואם אני צודקת בתזה שלי שהבעיה היא בתמימות ובחוסר מודעות לסכנות, כי אז הפתרון הוא בהגברת המודעות בעיקר בקרב נערות ונשים צעירות, בכל מיני דרכים של הסברה, ובהקניית כלים הן להתמודדות מנטלית (אסרטיביות) הן להתמודדות פיזית (כישורי הגנה עצמית, אמנויות לחימה וכדומה). בקיצור הקניית כישורי חיים.

            וחוץ מזה, מצדיעה לך אליענה!

          • מסכים,רק שבנואיבה עדיין מסוכן הרבה יותר מאשר בבית,בטח לנערה לבדה!

            לאליענה – אני לא חוזר בי מהניתוח הקר,לא בהתחלה,לא באמצע ולא בסוף!

            על זכותה של נערה לשוב בשלום מכל מקום
            אין חולק!לפי שעה,ולמרות שינויי החקיקה והחמרת העונשים,המצב לא בטוח.
            הוא למעשה נהיה גרוע יותר ויותר.השוליים מתרחבים,הפשיעה לכל סוגיה בקו עלייה,וחמלה היא לא הפתרון,
            אלא משאין פתרון אחר!

          • איך רוני? הרי אפילו לפי הסיפור שניתן כאן מכלי שני מתנהג הבחור
            כמו צבוע בג'ונגל.מרחרח,מרחרח,
            -ואפילו אם היה כולו נופת צופים,
            לא נשארים לבד בנואיבה,כי נואיבה
            מקום מסוכן ופרוץ ומועד,וזה ידוע וזה מפורסם ואין על כך חולק.

          • כותב אנונימי יקר,

            מדבריך עולה שרוב מעשי האונס קורים

            במקומות מסוכנים כמו נואיבה. אני רוצה

            להפנות את תשומת ליבך לסטטיסטיקת

            מעשי האונס והניצול המיני. רובם

            מתרחשים בבית ונעשים ע"י אנשים מוכרים

            לקורבן. הענין המשמעותי הוא חוסר

            בסביבה בטוחה ומכילה לפנות אליה לעזרה.

            מה עוד שלעיתים הסביבה הראשונית היא

            עצמה הפוגעת.

          • כותב אנונימי יקר,

            מדבריך עולה שרוב מעשי האונס קורים

            במקומות מסוכנים כמו נואיבה. אני רוצה

            להפנות את תשומת ליבך לסטטיסטיקת

            מעשי האונס והניצול המיני. רובם

            מתרחשים בבית ונעשים ע"י אנשים מוכרים

            לקורבן. הענין המשמעותי הוא חוסר

            בסביבה בטוחה ומכילה לפנות אליה לעזרה.

            מה עוד שלעיתים הסביבה הראשונית היא

            עצמה הפוגעת.

          • לרוני

            אין חולק על העובדות! אפילו בסיפור שלפנינו,האנס היה מוכר לקרבן!
            כדאי לבדוק את סוג ההיכרות,הטווח שלה,
            וכו' – וגם זה בשכל קר

  2. מה אנחנו למדים מהספור?
    שתקיפה מינית לא קשורה למין כמו שהיא קשורה לכוח. למאבק כוח. גם מין קשור למאבק כוח, ולכן הרבה תקיפות נגד נשים מערבות מין. אבל מדובר בשני תחומים שונים, והמעשה האלים (אונס או הטרדה) הוא אלים בדיוק מפני שהוא מטשטש את הגבולות הדקים הללו בין מילים למשחק של כוח – מערבב אותם ומסנתז אותם יחד.
    היכולת להפריד אותם חזרה, היא השיקום. היא ההתגברות על הטראומה, אבל תנאי הכרחי לכך הוא להכיר בכך שפעם היית חלשה מאוד מול מישהו, אפילו לא בת אדם. ועכשיו את כן. ולחזור על ההבנה הזו שוב ושוב ושוב עד שהלב יאמין.

    • מאד חכם מה שכתבת.

      אבל למה "אפילו לא בת אדם" ?

      היית חלשה מאד פעם מול מישהו, רק בשל העובדה שהוא דפוק ומשוגע.
      את היית בת אדם ועוד איך !!
      שום דבר שם לא היה אשמתך או הפך אותך ללא בת אדם.

  3. מזעזע!

  4. אחד הטיעונים הגבריים הקלאסיים (שמעתי אותו פעמים רבות, למשל בפרשת חיים רמון) הוא שהאיסור על הטרדה מינית מחסל את הרומנטיקה הקלאסית, את החיזור, את הפלירטוט. ולכן פעם אחר פעם אני קורא סיפורים כאלה ובודק את עצמי. ופעם אחר פעם – בין אצל רמון או לאור ובין אם בסיפור הזה – מופיעים גבולות שאני לא מצליח להבין איך גבר בר-דעת חוצה אותם ועדיין מאמין שהוא 'בסדר'. אין שום רומנטיקה בנעילת דלת, בהערות מביכות וחוזרות-ונשנות כמו של לאור. יש רק אלימות לשמה.

    • הערות מביכות? אונס.

      • אני מתייחס להתנהגויות של לאור במקומות עבודתו (מערכת 'הארץ' וכד') כפי שתוארה בכתבה בטלוויזיה וכפי שנתמכת בידי עדויות רבות מאוד. ההתייחסות היא לנקודה הזו, כי זו בדיוק ההתנהגות שלאור היה רוצה לגרום להאמין שהיא 'נורמטיבית' ו'מקובלת'.
        פרשת האונס היא עניין נפרד, ושם לא עולות טענות כאלה, ולכן לא התייחסתי אליה ספציפית.

  5. הי אליענה לבי עם הבחורה שעליה את כותבת ועם בנות אחרות שחוו חוויות מיני חוויות. כפי שאולי קראת בפוסט אצל יעל גם אני כמו הרבה נשים חווינו בחיינו הטרדות מיניות וגם כאלה שנחשבות היום לאונס. (כשהייתי צעירה בתוך תוכי ידעתי לכנות מעשים שנעשו בי כאונס ואף להבהיר לאנסים שמה שהם עשו נקרא כך ואף איימתי שאם מצב כזה ישנה אני לא אתבייש להתלונן והאיום היה מרחיק אנשים מסוג זה ממני ואני מניחה שהצלחתי להפחיד אותם באיום). אבל להמנע מראש ממקרים שעברתי לא יכולתי. במקרים מסויימים הייתי כמו הבחורה הזאת שעליה כתבת. נדלקת על משהו רחוק מכל העולם ומה לעשות? אוכלת אותה. דווקא מה שעזר לי להתמודד היה הידיעה שאני אחראית על חלק ממה שקרה. אני היא זאת שלא נקטה אמצעי מניעה. אני הטיפשה שהיתה נחמדה ותמימה. ואין מה לעשות שנחמדות ותמימות הם מאותה משפחה של טיפשות? אז מה עשיתי? למדתי מהחיים. למדתי להמנע מהשנות של מקרים כאלה ולאחר שהיו קורים מקרים אחרים למדתי להמנע גם מהם. עדיין לעולם לא נהיה חסינות בפני כל תרחיש, כי הנה לפני חמש שנים בהיותי כבר אישה בת ארבעים קרה לי מקרה שהייתי מספיק מטומטמת לא להבין שעלול לקרות. אני יכולה להמרח כאן בפוסט שלך ולתאר איזה מסכנה אני ולחלוב ממך את כל האנרגיות, אבל אני חושבת שזה לא הוגן. אני חושבת שהאחריות שלי על חיי היא שלי. מה שקורה לי בחיים הוא תוצאה ישירה של הפעולות שלי, ומה שקורה לי בלי שיכולתי למנוע זאת (קחי למשל מכר שהגיע כשהייתי חולה ארבעים מעלות חום באמתלה שהוא דואג לי ובא לבדוק מה שלומי, והסתיים בהכרחה לקיום יחסי מין, שבלי הרבה כוח אמרתי :לא. לא. תעזוב אותי. אני לא רוצה. ובסוף בשביל שנדנוד הזה יגמר פשוט פתחתי רגליים שיגמור כבר וילך. כשהוא רבץ מעלי מותש מהשפיכה אני רק אמרתי: עכשיו לך מפה. בפעם הבאה כשאישה אומרת לך לא תבין שהיא מתכוונת ללא. אתה עכשיו אנסת אותי ואם אי פעם תסתכל לכיווני בעתיד אתה תשב בכלא. נאנסתי? כנראה. אני מסכנה? ממש לא. אני יכולתי לסרב להכניס אותו אלי לדירה אבל הייתי תמימה. הייתי בטוחה שמי שבא לבדוק מה שלומי כשאני חולה, בא לבדוק מה שלומי כשאני חולה. למדתי מזה שכשאני נמצאת במצבי חולשה לא לאפשר לאנשים להתקרב אלי. לא פיתחתי טראומות. לא בכיתי לכל העולם ואישתו שיעזרו לי ויטפלו בי. וגם אם כמו שכתבתי בהתחלה שליבי עם אותן נשים, אני לא אוהבת את מה שקורה אצלך בבלוג. אותו מגיב שנכנס לכאן חטף על הראש ולדעתי הוא אמיץ שהוא הביע את דעתו כאן בין כל הנשים. לא פלא שהוא נכנס בעילום שם. קשה מאוד לגבר להיות מספיק רגיש לנושא הזה, ולדעתי זה משום שאנחנו מעמידות את עצמנו במצב כזה פגיע ומאשים. מצטערת אבל אני לא ראיתי כאן ולא בשום מקום שבו כותבים על הטרדות ואונסים שום לקיחת אחריות מצד הנשים שהגיעו למצבים שבהם הם נמצאו כשדברים קרו להם. בסיפור כמעט זהה שקרה לי באילת הדבר הראשון שאמרתי לעצמי היה: מגיע לך. נפרדתי מהחברים שלי ונשארתי עם איזה פינלנדי חתיך לבד. מה זה האמון המטומטם הזה? אז אכלתי אותה ולמדתי מזה. זה העיקר בסיפור ולא הבחירה השניה של לחטוף הלם ולחיות את שארית חיי כקרבן. וגם אני הייתי שמנה ורומנטית. ותמימה ואוהבת חתיכים. וכבר אמרו לי בפוסט של יעל שכל אישה מתמודדת שונה וזה שאני אישה חזקה זה לא אומר שכל אחת מתמודדת כמוני. ואני לא נולדתי אישה חזקה אליענה. דווקא כשאני קוראת אצלך פוסטים אני נזכרת שפעם גם אני הייתי מסוגלת ללטף קרפיון מת ברחוב. שפעם גם אני הייתי מוכנה להצטרף לגרין פיס כי שמעתי שהלוויתנים המסכנים בסכנה והייתי כולי דומעת בגינם. הייתי הילדה הכי דקה מבחינה נפשית והכי רגישה שיכולה למות מרוב יופי או מרוב צער. אז מה קרה לי? החיים קרו לי. והיו לי שתי ברירות: להיות קרבן של חיי או להתחשל. ואלו שתי הבחירות שיש לנשים שנאנסות. ואלו שבוחרות להיות קרבן, אני אצטער על בחירתן אבל גם אביע את דעתי , גם אם היא לא עולה בקו אחד עם כל התגובות הנשיות האחרות שכאן.
    אני בדעתי בעצם כמו הכותב שהיה כאן, אבל בטח שלא לא הייתי כותבת שיר שנשמע כמו שמחה לאיד או חלילה :מגיע לך. וכן הוא ניסה לתקן את עצמו ולא, כבר לא היה לו סכוי. וכמו שכתבתי אצל יעל לזאת שחיפשה את הקול הגברי שיגנה. אין ספק בכך שכולם מגנים את המעשים המכוערים שהגברים עושים כשהם מנצלים אצלנו הנשים חולשה. העניין הוא שהנשים אמוציונליות מחבקות ובוכות עם הקרבן בעוד שגברים רציונאלים חושבים : תכלס, מה עכשיו? לשבת ולבכות? בואו ננתח מה קרה ולמה זה קרה. כשסיפור מתחיל בחולשתן ומסכנותן של נשים ומסתיים במסכנותן של נשים איפה בדיוק יכול גבר להצטרף לדיון? הבחור רק ניסה להגיד שהרפתקאות הן דבר מסוכן, וכולן קפצו עליו כי הוא מה לעשות? גבר ומה הוא מבין? זה שלנו הנשים. נכון? רוצות שגברים יבינו ? תתחילו מזה שתפסיקו להציג אותנו הנשים כקרבן. כשאני לוקחת אחריות על מה שקרה לי מהצד שלי אני משאירה אחריות לא פחות כבדה אם לא יותר על זה שמטריד. כי אני מסתכלת לו בעיניים ואומרת: הייתי צעירה. הייתי תמימה והייתי טיפשה. אתה היית אנס ונצלן. אני אחיה עם מי שאני מצויין. איך אתה תחיה עם עצמך? ועוד משהו, וסליחה על האורך…אני לא חושבת אליענה שחמלה ואמפטיה ורחמים וליטופים ועידוד לדבר על מה שהיה זה מספיק. אם את לא חושבת שלאישה יש חלק במה שקרה לה, אני לא מאמינה שזה מספיק כדי להביא נפגעות להחלמה ממה שקרה להן.

    • המגיב הראשון

      הנחתי,אוטומאטית,שהזכות של נערה או אשה ללכת לכל מקום ולחזור בשלום בלא שתיפגע או תינגע היא ברורה מאיליה,
      ולפיכך לא הזכרתי אותה בתגובה הראשונה.
      לכן לא הזכרתי מראש,מה שנראה לי ברור מאיליו.זה א י נ ו סותר את הניתוח הקר.

      לא צריך להיות פמיניסט דגול כדי להניח
      הנחה ברורה מאיליה שכזאת!

      יוצא מזה שלא חזרתי בי מדבר וחצי דבר
      ואין בכך כדי להפחית מעמק הפגיעה בקרבן
      אני חוזר : ראוי לנהוג בשום שכל כדי שלא להיקלע מראש למצבים כאלה,ככל האפשר!

      ולסיגל – אנשים שפתאום הופכים את עורם
      יש בכל מקום ובכל מגדר.הדיווח שלך קשה ומזעזע מן הראשון,מפני שהיכולת להתגונן או לא להיקלע למצב הרבה יותר מוגבלת או ניתנת לחיזוי מאשר בסיפור
      שהביאה אליענה.

      • נו מגיב ראשון, וזה הסיפור הפחות מזעזע והקל ביותר שיש לי לכתוב פה ובכל זאת, אין לך מושג כמה מתקיפים אותי על עמדותיי שהן יותר קרובות לעמדותיך ודעותיך. כל הבנות עם כל הרגישות שלהן לא מנסות אפילו להבין את מה שאני אומרת כי אני לא כותבת ביד רועדת וחלשה. עם הסיפורים שלי יכולתי למצוא מקום מצויין תחת רחמיהן וחמלתן של הנשים. אבל אני לא שחקנית. לא באתי לעולם בשביל להיות חלשה ונזקקת. אני מעדיפה להשאר לבד בדעותיי ובחיי מאשר לתת לאנשים לחבק אותי ולומר איזו מסכנה. זה מחליש ומשאיר את האישה חלשה, לא אשמה בכלום, לא לוקחת אחריות על כלום, לא לומדת כלום ולכן לדעתי ולצערי הסיפורים האלה לא יגמרו לעולם.

        • אני מחקת את ידייך ותומכת בזכות הדיבור. חשיבה מותאמת סוללת את הדרך לדיקטטורה ולקבעון.

          • שרון, קצת נסחפת. יש פער עצום בין העובדה שאני מבקשת ממישהו שלא יגיב במקום הפרטי שלי כיוון שהוא יוצר פגיעה גדולה באישה שסיפורה מובא כאן לבין דיקטטורה.
            איזו אטימות. פשוט קשה להאמין.

      • אני נאלצת לבקש ממך להפסיק להגיב בבלוג שלי. אני לא יכולה יותר לשאת את התגובות שלך.
        אין היררכיה של סבל ושל כאב. בהתחלה באת ואמרת דברי בלע מכוערים על האישה שעליה סיפרתי, עכשיו אתה בא ומדרג את הכאב שלה במקום שני אחרי הכאב של סיגל.
        אני לא יכולה לסבול את זה יותר. עדיף שניפרד כידידים.

        • יש גברים – שהשתיקה יפה להם!

        • יש גברים – שהשתיקה יפה להם!

          • הי אליענה, גם אני נפרדת כאן היום מבלוגך, מקווה שבחום. אני לא בתחרות כאב עם הנשים שבהן את מטפלת. לי יש עדיין יכולת לכאוב אם כי לא את כאבי משום שהוא מעולם לא התקיים בי שכן אין בי את הדבר הזה שנקרא "רחמו עלי אנשים" או "עזרי לי אליענה", אני רואה בעצמי אדם תקשורתי עם המוגבלויות שנוצרו בי עם השנים וכך אני חיה את חיי. תקשורת בעיניי היא אחד הדברים הכי חשובים לנו בחיים, ולעולם לא הייתי מגרשת כך אדם שחושב שונה ממני. יש למגיב שכאן את דעתו ובמיוחד כשמדובר בגבר צריך תמיד לזכור שהם בעלי יכולת הניתוח הרציונליים ואנו אלו שניחנו באמוציונליות. אין הרבה גברים שהיו נכנסים לכאן להביע את דעתם כי הם לא בענייני תמיכה כמו שנשים יודעות לעשות. גברים נקלעים למצבים ומיד מתחילים לנתח. את זה לדעתי צריך גם הצד הנשי לעשות. איפה החמלה הנשית כשמדובר בגברים שמנסים להביע את דעתם גם אם לפעמים הם נשמעים צורמים ואחר כך רואים איך הם יוצאים מגדרם המסכנים בשביל לנסות להסביר למה הם התכוונו. כמו שכתבתי על הסיפור של חברתך שליבי עליה, כך ליבי גם על אותו מגיב שניסה לומר כאן משהו וגורש בבושת פנים. אני מכירה את עצמי יותר מידי טוב ואם הייתי יכולה הייתי משנה את כל העולם אבל למדתי שאי אפשר לשנות כלום ומאז אני מתעסקת רק בעצמי. גם התגובות שלי בבלוגיה יוצאות ממני וחוזרות אל עצמי. חבל שהנושא הטעון הזה שנקרא הטרדות מיניות ואונס נמצא רק בידיהם של קורבנות ואנשים נורא רגישים שמנסים לעזור. הדרך הנכונה למניעה ולטיפול לדעתי היא בחינוך ובהדברות עם כל הגברים באשר תהא דעתם. לגרש אותם לא היה עולה בדעתי לעולם.
            לסיום, הסיפור שלי דבר אליו יותר אני חושבת שמסיבה אחת בלבד: אני לא מציירת את עצמי חלשה ולא צריכה ליטופים. לאנשים גברים ונשים כאחד יש מספיק הבנה ורגישות בשביל לדמיין ולהבין. תוספת האישה המסכנה והמצולקת שנגמרו לה החיים זו תוספת עצובה בפני עצמה ולא מלמדת דבר לאיך ממשיכים את החיים ומה באמת אפשר לעשות אם בכדי להמנע מהשנות של סיפורים כאלה ואם בשביל לקום ולעמוד על הרגליים.
            לצערי השיח בנושא בכל מקום שיצא לי לקרוא הופך את הגברים לאוייב ובעיניי הם לא כאלה. צריך לדעתי לנקות את הלב משנאה ומרצון בנקמה ולפעול מתוך אהבה. אגב, כשיש אהבה בלב לא מגרשים אנשים אלא משוחחים עד שמוצאים שפה משותפת ברורה ואז באמת נוצרה התקדמות בטיפול בקרע הזה שבין שני העולמות שבגינם אנשים מאבדים את הגבולות ונשים מאבדות את הראש ואת הדבר הראשוני הכי מיוחד שהיה לנו פעם כעם של נשים, הדבר הזה שנקרא אינטואיציה שהוא היה אמור להיות המלאך השומר שלנו וכשאבד לנו בדרך נהיינו פגיעות וחלשות.
            לסיום רק רציתי לחזק את ידייך בפועלך הרב בכל התחומים המדהימים שבהם את עוסקת ופועלת ומנסה להיטיב ולתקן לצד כשרון הכתיבה המיוחד שלך והאהוב עלי ביותר. ברור מאליו שהכוונות שלך טובות גם אם אינני מסכימה עם הדרך, ועל מנת שלא אמצא את עצמי בויכוח עם אישה עדינה כמוך, אני נפרדת בזאת מכאן.

          • סיגל, אני מאד מחבבת את התגובות שלך ונהנית לקרוא אותך ואת השקפותייך המרעננות.
            הפעם אני חשה שאת טועה. טועה כפליים.
            ראשית, זה נהדר שאת חזקה וכולי, אבל כל אישה היא אחרת, ומאד שיפוטי מצדך לבקר את הנשים שלא נוהגות כמוך. יותר מרק שיפוטי, זו טעות. טעות גדולה. אם לומר את האמת אני נתקפת ייאוש רק מלנות להסביר את זה, ואני מקווה שתביני. אומר שוב- לכל אחת היכולות שלה. אנחנו נשים שונות.
            הטעות השניה היא לגבי מה שכינית גירוש המגיב ההגיוני. אני לא מסוגלת לשאת את התגובות שלו. הן גורמות לי כאב. הבלוג הזה הוא המקום שלי ואני לא רוצה שיגרמו לי כאב. לא כאן. קראי בבקשה את התגובה הראשונה בפוסט הזה. תגובה שהוא כתב ואמרי לי מה דעתך.
            יש לך בעצם עוד טעות- ייחוס הרציונליות לגברים בלבד. אמירה שוביניסטית לחלוטין. אני אישה ואני אחד האנשים ההגיוניים שפגשתי וכמוני עוד נשים רבות.

          • יקרה, יתכן מאוד שאני טועה בעינייך אבל תני לי רגע להסביר לך את טענתי כשאצטט מילה במילה את המגיב הראשון ומכיוון שעברתי סיפור מאוד דומה לזה של חברתך אתייחס לדבריו כאילו נכתבו עלי ותראי כמה שאני מסכימה עימו:

            "בחורה לא חכמה במיוחד ובעלת רגשי נחיתות נוסעת לציוויליזאציה מועדת
            למעשים מסוג זה"- צודק, זאת בדיוק אני וזה בדיוק מה שעשיתי.

            "נשארת ביודעין בלא מכר או ידיד,מסתבכת עם טיפוסים
            מפוקפקים ומועדים"-צודק זאת בדיוק אני וזה בדיוק מה שעשיתי.

            "כולה רגשי קנאה בחברתה הסקסית ממנה (שמיטיבה לדאוג לעצמה-אותה לא יאנסו)"- זאת פרשנות שלו, גברית ושגויה אבל לא פוגעת כי זה לא נכון.

            "עכשיו בואו נבדוק מהי קשת האירועים האפשריים בהקשר המתואר"!- צודק או לא צודק? עצוב, אבל צודק.

            "לא שיש במה שאני אומר שמץ של לגיטימציה למה שהתרחש"- אמירה מאוד חשובה שמאפשרת לתגובתו לגיטימציה של תגובה הראויה להקרא.

            ,"אבל גם מה שהיה ל פ נ י המתרחש"- זאת הדרישה שלו ממני להתבונן רגע למה שאני תרמתי בהיותי רומנטית חסרת תקנה, תמימה וטיפשה לא לקחת בחשבון אפשרות שהסיפור הזה עלול להגמר גם רע.
            "וחוץ מזה,אין חדירה וגינאלית – אין אונס"- אין לי מושג בחוק ומה בהגדרתו נקרא אונס אבל כאן המקום להדברות עם המגיב ולתת לו פרטים כמו כפיית מין אורלי ומעשי סדום שישפוט לעצמו. לדעתי הוא מספיק נבון לשנות את דעתו

            .
            "ובאילת – תחנת משטרה להתלונן בה,שיעצר הבחור ברגע שיגיע אל הגבול".- צודק. אישה צריכה להתלונן רק שבמקרה שלי לא מדובר באנס אכזרי שהייתי רוצה לכלוא, כל מה שרציתי זה לבדוק שאני בסדר ואם אני בסדר זה הספיק לי.
            "ובישראל – הורים שייעצו לה לא לצאת להרפתקה כזו (אם אך היה מי שישמע)"- צודק. כהורה לבת מתבגרת אני אעשה כל שאוכל למנוע מבתי סבל מיותר. בראשית לימדתי אותה להיות פתוחה להקשבה ולסמוך עלי, בזמני לא הייתי מסוגלת להקשיב להוריי, הם לימדו אותי דבר אחד שמכיוון שאני לא יודעת להקשיב אז לפחות שאדע שאת הדיסה שאני מבשלת אני אוכל לבד. אז לא, אין מה להאשים את ההורים אבל מחשבתך בכיוון הגיוני.

            "הפרפר חג סביב האש עד שנלכד.בן אנוש
            רצוי שלא ינהג כפרפר"- כמה זה נכון ומדוייק לגביי, לא שהפסקתי להיות פרפר אבל בתור בן אנוש בהחלט למדתי להתרחק מאש. עצה מצויינת.

            "אין בדברים האלה כדי להצדיק את מעשה "- שוב המסכן חוזר על דבריו אבל כאן כבר אין מי ששומע כי הוא כבר עורר את חמתם של הקוראים.

            "העובדה שלא נעצר הבחור ולא ישב בתא מעצר היא
            עוד מחדל.מעניין של מי"!- צודק. כנראה שזה מחדל שלי שמעולם לא התלוננתי ולא הכנסתי אנשים לכלא בגיני. לא חשבתי שהאנשים האלה רעים. היתה לי תחושה שיש לי חלק בכך שדברים כאלה קרו לי והדבר הכי חמור בהתנהגותי הוא שלא חשבתי על בנות אחרות. האחריות שלי הייתה להתלונן לא בגלל עצמי אלא למען הבחור לא ישוב ויחזור על מעשיו. זה לא רק אחריות שלקחתי על עצמי אלא כנראה גם אשמה והייתי בטוחה שהאדם טוב ביסודו ואם אני נאנסת אז זו רק אני כי אני לא נלחמת ולא צועקת וכנראה שלא מספיק ברורה עם הלא שלי.

            מבינה אליענה, ככה אני קראתי את המגיב הזה ואלו המחשבות שעלו בי. זה לא משנה אם אני חזקה או חלשה, התחלתי את חיי במקום הכי חלש שילדה יכולה להיות בו וחוויתי המון דברים שאני לא מאחלת לאף אדם לחוות, ואם אני שיפוטית זה לא במטרה להגיד דברים רעים אלא דווקא בשביל להוכיח לבנות שאישה חלשה יכולה לההפך לחזקה אם רק תבחר בכך.
            ולגבי התכונות שאותן חילקתי בין נשים לגברים, מודה שעשיתי את זה באופן חד ולא לכך התכוונתי שכן אנו הנשים לומדות להתחבר להגיון שבנו וגברים לומדים להתחבר לצד האמוציונאלי שלהם ואם היינו עושים את באופן מוצלח היינו יוצאים אנשים מאוזנים בלי קשר להיותנו גבר או אישה אבל עדיין, בגברים אני עדיין רואה את השכל שולט ובנשים את הרגש. ואל אותו הגיון שבך שאני יודעת שנמצא בך אני פונה לנסות לקרוא את התגובה של אותו מגיב עם קצת פחות אמוציה אולי תביני למה נפגעתי בשמו ולמה אני בטוחה ששום דבר ממה שאמר לא נועד להכאיב, כמו גם כמובן שמילה ממה שאמרתי כאן לא נועדה לשם חלילה התנצחות או פגיעה אלא לשם הסברת דעותיי שגם אם הן כולן שגויות הרי שתמיד אפשר לדבר ולנסות להסביר ואין באמת צורך לגרש.
            ולגבי הכאב שהסב לך המגיב, אני מרגישה אותך קצת והכאב שלך מובן ועובר מסך אבל לדעתי את לא אישה חזקה וכשיש כאב לא מגרשים אותו ואם יש לו פה אז זו הזדמנות נפלאה לבדוק מה כואב ולפתור את זה דווקא בעזרת דיאלוג.

          • מתנצלת. את השורות האחרונות את יכולה לקרוא כ"את לא אישה חלשה " או "את אישה חזקה" כשהכנסתי את "לא" ואת "חזקה" בטעות לאותו משפט יצא הפוך ממה שכיוונתי לומר.

        • נענה לבקשתך,אך זכרי,דרך לא שיפוטית
          ולא זהירה שכולה חמלה טוטאלית רק תחמיר את המצב ותוסיף נפגעות רבות
          שיגיעו אליך ויעמדו בתור לקבל מעט חמלה.

          תסכימי איתי שעדיף שלא יפגעו ולא
          יאלצו לעמוד אצלך בתור.

          ועדיף ניתוח קר ואכזרי מראש על אונס עתידי ושפע חמלה.

          והעניין הוא לא הירארכיה של סבל,אלחא הפחתתו או מניעתו ככל האפשר.

          • חשוב לזכור שחמלה יוצרת מצבים של פגיעות יתר וקיבעון במצב של קורבניות.

          • מוזר איך בקשה לאמפטיה נתקלת ביחס כל
            כך כפייתי בענין הרציונליות והניתוח הקר. האם באמת אנחנו יכולים למנוע מאיתנו כל פגיעה בעולם הזה על ידי ניתוח רציונלי של המצב? נראה שניתוח כזה נעשה בעיקר לאחר מעשה. האם באמת בגלל זה נאבד את האמון בבני אדם? ואם כך מה יהיו שוים חיינו?

    • תסלחי לי, סיגל, אבל הסיפור שלך יותר מתמוה. "למדתי מזה שכשאני נמצאת במצבי חולשה לא לאפשר לאנשים להתקרב אלי. לא פיתחתי טראומות".
      באמת, לא פיתחת טראומות, אבל כשאת נמצאת במצבי חולשה יותר את לא מאפשרת לאנשים להתקרב…

      ורק בשביל שיפסיק "לנדנד", פשוט "פתחת את הרגלים". האם היתה כפייה מוחלטת שלו, אלימה וכזו שלא יכולת להדוף מעלייך, או שפשוט לא עמדת נפשית במשהו והעדפת פשוט לפתוח את הרגליים ? קצת מוזר זה נקרא.

      • החלטתי להפסיק להגיב בנושא, אבל אם פנית אלי והשארתי אותך תמוהה, אני אנסה להסביר. מה זה אונס? זו כפיה של רצונו של האחד על האחר ונסיון לשבור את התנגדותו בין אם זה נעשה בכוח פיסי והכאבה גופנית ובין אם זה נעשה בכוח פיסי עיקש והכאבה נפשית. מכיוון שאינני אדם אלים מטבעי לא שרטתי ולא נשכתי, ופיזית לא יכולתי לקום כשהייתי תחתיו. ונזכיר לך שהייתי חולה, אז הנפש שלי התהלכה בין קדיחה והזיה, לבין מציאות שבה אני ממלמלת "לא" ו"די" ו"מספיק"… ואז דיווח מדוייק מהשטח, יש רגע כזה שנגמר הכוח הנפשי להלחם, ואת נכנעת להזיה ולחום, והגוף שלך מפסיק להתנגד, וגם יש לך קול קטן בראש שמספר לך שכשהוא יגמור זה יגמר. מה קשה להבין? מה תמוהה?לדעתי, סתם חיטוט של מגיבה, אבל זה בסדר, תחטטי חופשי, זה עוזר לי לבדוק אם יש כאב, ואני שמחה לעמוד מאחורי המילים שלי שפשוט אין, למה? אולי כי טיפלתי בעצמי? אולי כי חיפשתי פרופורציות למה שקרה לי ומצאתי שאני בסדר והוא המסכן יהיה זה שיצטרך לחיות עם עצמו? לדעתי, הוא לא באמת חשב שזה אונס, הוא היה בטוח שהוא מנסה וההתמדה הביאה לו כיבוש, כשהזהרתי אותו ואיימתי עליו ראיתי שהוא נבהל ואני זוכרת שאז גם שרחמתי עליו. תמוה או לא תמוה, נדמה לי שהמשותף לרוב סיפוריי, (כלומר אלו שלא סופרו כי אין לי צורך שיתוף למעט כאן שרציתי לשתף בדוגמא), הוא שהבחורים האלה בכלל לא חשבו שמה שהם עושים זה אונס.
        ולגבי הגדרת הטראומות: חקרת היטב אבל טעית. ואסביר:
        לפני כשנה דפק אצלי סוכן נחמד ורוחני על הדלת שרצה תרומה למרכז רוחני הודי, שנפתח בסביבת מגוריי. לא היה לי כסף ובאמת כמו שאמרתי, לו היה לי היה תורמת. הוא אמר לי שחבל כי יש לי עיניים מלאות אור ובטוח שהייתי מתעניינת בספרים שהוא מחלק בתמורה. הגבתי במרירות שבה הייתי באותה עת ואמרתי:"איזה עיניים מאירות איזה, אני בבלאגן שלם בחיי כרגע. אבל תודה". הוא מיד התחבר ל"שליחות ההודית" שלו והציע לי לבוא למרכז שלהם ולקבל עזרה וכוחות ותמיכה הודית לאנשים במצבי. אז הנה מה שעניתי לו מתוך מה שלימדו אותי חיי:" תודה, אבל אולי אני אתעניין במרכז שלכם כשאהיה יציבה וחזקה ועומדת על רגליי עם שתי עיניים בראש ויכולת לשפוט את מה שיש לכם להציע. כרגע אני במצב חלש וזה קל לנצל את החולשה הזאת בשביל למכור לי אמונה". זאת תובנה שלקחתי לחיים, לא חושבת שזו טראומה.

  6. אליענה יקירה,

    אני שולחת לך חיזוק על הפרסום האמיץ הזה ומאחלת לבחורה, מכל הלב, שתצליח להפנים, על אמת, לעומק, שהיא שווה הרבה וטובה ויפה ומוצלחת ושמה שחלאת אדם פחדן ועלוב כמו אותו דרור חושב עליה הוא חשוב כקליפת השום ולא צריך לגעת בה. מאחלת לה שתצליח לנצח את הלילה הנוראי ההוא על ידי התנקות ממה שהיה שם והבנה שבדברי הבלע שלו לא היתה מילה אחת של אמת.

    מאחלת לה, ומרגישה שהיא בדרך הנכונה לשם.

    ואישית, לא הייתי נכנסת לויכוחים עקרים עם אנשים שנמנעים מלהגיש אמפטיה מול לבבות מדממים.

השאר תגובה ל *** ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאליענה אלמוג