בננות - בלוגים / / מה אני צריכה ללמוד?
טיפ טיפה
  • אליענה אלמוג

    עובדת סוציאלית קלינית, מנחת קבוצות, מטפלת, מתרגמת, כותבת, מלמדת. שרה קצת אופרה, קוראת שירה, מתרגשת מספרי ילדים, רוצה לראות את השקיעה כל ערב, מגדלת כלב ושני חתולים. תל אביבית שגדלה בעיר הזו וקשורה אליה בעבותות של סנטימנטים. אוהבת את רחוב בן יהודה בסתיו, את חוף הים בחורף, את כל הרחובות הקטנים באביב. בכלל מאד אוהבת. אני שרה כשאני נוהגת, מזמזמת כשאני מבשלת, מהמהמת במקלחת ומדברת מתוך שינה.

מה אני צריכה ללמוד?

האימפולסיביות המטופשת שלי שוב סיבכה אותי באיזו שטות מיותרת. אני תוהה מתי אני אלמד. זה קצת מייאש אותי ששוב ושוב אני נופלת באותן מלכודות שאני עצמי מייצרת.
הדבר המרכזי שאני לא מצליחה ללמוד הוא שאנשים הם לא הוגנים. שכדי להתמודד עם העולם צריך להיות חכם ולא צודק.
מאד קשה.
הייתי רוצה ללמוד איך להיות חסינה מפני מילים. הייתי רוצה ללמוד לא להאמין לכל דבר רע שמישהו אומר עלי.
ישר אני מאמינה. מספיק רק שמישהו יעביר עלי ביקורת, יעליב אותי, אני ישר משוכנעת שהוא צודק.
זה די נורא.

ובהקשר לפוסט הקודם שלי, גם כאן אני צריכה ללמוד משהו. רק שעוד לא ברור לי בדיוק מה.
כי מה היה לנו שם? סיפור פגיעה מינית של אישה שהסכימה להיחשף לפרטי פרטים, האשמה מכערת של אותה אישה בפגיעה שעברה, עלבונות שהוטחו לעברה, הסברים רציונליים המסבירים מדוע היא ובעצם כל אישה שעוברת אונס אשמה במה שקרה לה.
היו שם כמובן גם מילים תומכות ומחזקות ונכונות שני אסירת תודה עליהן מאד.
אזז מה אני צריכה ללמוד?
אולי איפה נמצא הכפתור שעליו צריך ללחוץ כדי לחסום תגובות.
אולי משהו אחר.
 

54 תגובות

  1. לא. זו לא הלמידה שאני מחפשת.
    בהחלט הייתה שם שיפוטיות והאשמה כלפי אותה אישה. זה הדבר שהכי קל לעשות, וגם הכי בטוח. כי הלא אם נשים שנאנסות נאנסות בגלל התנהגותן הטיפשית וחסרת האחריות, כל מי שינהג בחכמה ובאחריות מחוסן ומוגן מפני אונס. זה מנגנון הגנה פשוט אך יעיל שכל המאשימים והשופטים למיניהם משתמשים בו כדי להרגיש בטוחים בעולם. הבעיה היא שהם עושים זאת על חשבון הנפגעות.
    העובדות הן שכולן חשופות לאונס ופגיעה. העובדות הן שאחת מתוך שבע ילדות עוברת פגיעה מינית בתוך המשפחה (ויש סטטיסטיקות שמדברות על אחת מתוך חמש), אז גם בתוך המשפחה צריך להיות על המשמר כל העת? אין שום מקום שהוא בטוח לנשים? התשובה היא שאין, ושום עמידה על המשמר לא תעזור כשמדובר באבא, או סבא או אח או דוד, וגם לא כשמדובר בזר מוחלט.
    העולם שלנו מעוות. נשים מותרות לכל אדם בגלל מבנה חברתי חולה. כשאת משתפת פעולה עם האשמה של נשים במה שקרה להן את מחזקת את המבנה החברתי החולה. מחזקת את האנסים והפוגעים וחושפת עוד נשים לפגיעה.

    • איש לא טען דבר נגד סיטואציות אחרות שבהן נפגעו נשים או בנות ולא האשימן במאום ,חס ושלום!

      הבאת סיפור ס פ צ י פ י,ובו היה הדיון!

      והיא הנותנת,דווקא משום שנשים נפגעות
      הרבה בסיטואציות שנחשבות מוגנות,מן הראוי שיזהרו בסיטואציות בלתי מוגנות
      והדברים קל וחומר!

      עולמנו מעוות בבתינו הסגורים על מנעול ובריח,קל וחומר שהוא מסוכן
      לבחורה בודדה בחוף נואיבה!

    • המגיבה הראשונה

      אליענה את פשוט עקשנית, יש לך אידיאה פיקס בראש, ורק אותה את רואה. לא הקשבת למה שכתבתי, הגבת באופן דמגוגי ומסלף. ואל תתפלאי לשמוע שאני מסכימה עם מה שכתבת בתגובתך, אין שום סתירה בכלל.
      והנה האשמת גם אותי שאני מאשימה את הקורבנות ומחזקת את האנסים. האם יש קשר בין זה לבין מה שכתבתי? הקשר נמצא רק במוחך המעוּות והמעַוות. בבקשה תרסני את עצמך.

      • המגיבה הראשונה

        כלומר אני מסכימה עם חלק מהדברים שכתבת, לגבי זה שנשים חשופות לפגיעה בכל מקום.

      • אין לי שום כוונה לרסן את עצמי רק בגלל שהטחתי לך את האמת בפנים ואת הזדעזעת ממנה.
        כשאת אומרת שאת לא חושבת שהייתה שם האשמה של האישה בפגיעה שעברה את משתפת פעולה עם ההאשמה שבהחלט הייתה שם ואני אצטט מהדברים שנכתבו שם:
        "מה למדנו?
        שבחורה לא חכמה במיוחד ובעלת רגשי נחיתות נוסעת לציוויליזאציה מועדת
        למעשים מסוג זה,נשארת ביודעין בלא מכר או ידיד,מסתבכת עם טיפוסים
        מפוקפקים ומועדים,כולה רגשי קנאה בחברתה הסקסית ממנה (שמיטיבה לדאוג לעצמה-אותה לא יאנסו).

        עכשיו בואו נבדוק מהי קשת האירועים האפשריים בהקשר המתואר!"
        האם אלה הם הדבסרים שאת רוצה לחזק? לזה את רוצה לתת לגיטימציה?
        אולי כדאי שתעצרי רגע לחשוב מדוע את רוצה לתת לגיטימציה למילים כאלה במקום לבקר אותן.
        אני חוזרת על מה שכתבתי כבר שם- יש אדם מאחורי הסיפור הזה. מה לדעתך האדם הזה צריך? שיטיפו לה מוסר ויסבירו לה עד כמה התנהגותה הייתה טיפשית? שיוסיפו עוד נדבך לרגשי האשם והבושה הנוראים שהם גם כך נחלתן של נשים שעברו תקיפה?
        כן, וודאי שיש מקום להתנהגות הגיונית, בכל תחום שהוא. העניין הוא שבכל מה שנוגע לתקיפה מינית של נשים התנהגות הגיונית כנראה לא ממש תעזור, וההיצמדות לדיון הספציפי הזה, מעבר לעובדה שהיא פוגענית כלפי הנפגעות, מסיטה את הדיון מנקודות שבעיני הן הרבה יותר חשובות. לדעתי לכן הדיון הזה הפך להיות הדיון הדומיננטי, כשהוא מתקיים באופן כה עז כולם יכולים לשבת בטוח בכסאותיהם.

        • אכן יש לך עוד הרבה מה ללמוד, ועד אז בבקשה תמשיכי להיפגע. עם אדם שלא מקשיב ולא מכבד, ומסלף על ימין ועל שמאל,אין טעם להוסיף מלה.

          • הפוסל במומו פוסל.

          • את יודעת, אני אגיד עד משהו. אנחנו כנראה די דומות. את נפגעת מהדברים שלי וישר תקפת אותי וכינית אותי בשמות כאלה ואחרים. אני מבינה את זה וגם יכולה להזדהות עם זה.
            אולי מה שאני צריכה ללמוד (וגם את בהקשר הזה בלבד) זה לדעת לא לקחת את הדברים באופן אישי וגם לא לומר אותם באופן אישי.
            אני מקווה שבאיזשהו שלב תוכלי לקרוא את הדברים שלי בלי הפילטר של הכעס שלך עלי.
            ואני מבקשת סליחה אם פגעתי בך.
            אולי זו הלמידה שלי, לזכור שחשוב לי לא לפגוע באחרים.
            (עכשיו אני מתה מפחד מתהגובה שתבוא. אבל שתבוא. יהיה בסדר.)

  2. סקרתי את הפוסט – אף אחד לא אמר עליך דברים רעים, הבאת אירוע לבחינת הציבור.

    הציפיות שלך היו להודעות זעזוע והשתתפות בצער,וכאלה היו רבים.היה
    אחד שניתח את האירוע והגיע למסקנה
    שהגיבורה בסיפור הכניסה את עצמה בלי דעת לסיטואציה מסוכנת ונהגה בחוסר אחריות בסיסי,פרי קלות דעת או היעדר
    מחשבה מראש.אם חפצך הוא תגובות מסורסות מחשיבה אנאליטת ,שכולן בתחום הרגש וההחלה והקבלה בכל מחיר –
    אנא הודיעי זאת מראש – על כל ההשלכות
    של העניין לגבי רצינותו וערכיותו
    של הבלוג שאת מנהלת.

    אי מי פרסם כאן שיריה שכתבה חברתו.
    מישהו קרא את השירים והגיב בחריפות –
    ובעל הבלוג הודיע שמדובר בחברתו ונא להימנע מתגובות שליליות.זוהי בקשה לגיטימית,אבל ספר שיריה הגראפומאני
    יצא לחלל בלתי= מוגן (לא כל העולם בלוג בננות) וקרוב לוודאי,שאם העורך
    במוסף הספרות בכלל יציץ בו – הוא ישליכנו לפח,אם לא יגישו טרף למבקר
    צעיר שיעשה בו קצצה ורצצה וכלה ונחרצה.
    היה מיותר להעיר לבעל הבלוג שאם היה באמת חבר טוב,היה מייעץ לחברת הנפש שלו שלא להוציא את הספר לאור.שוב,
    ניסיון ל'קבלה' והחלה טוטאלית מקבל מימדים נלעגים של התנערות מכל אחריות ערכית ביחסי אני אתה.אם את מעדיפה שזה יהיה כך,נא הודיעי,ועוד רבות יאנסו או יפגעו חס ושלום כיוון
    שלא אימצו ולו כזית חשיבה שיפוטית
    ערכית ויכולת ניתוח סיטואציה מתגלגלת
    – אבל את,מצפונך יהיה שקט (כמו זה שנתן פרסום לשיריה של הגראפומאנית בבלוגו במקום לומר לה דברים קשים כגידים) ותמשיכי להתקיים בחלל סטרילי
    של קבלה והחלה,שאינו אלא מסווה עיניים.

    זה,מה את צריכה ללמוד,לטעמי.אבל יהיו בוודאי גם דעות נוחות יותר לעיכול,ובהן תנוחמי אם את רוצה.

    • צר לי, אבל הדברים שלך פשוט אינם נכונים. קרא את תגובתי הקודמת בבקשה.
      ההדיון הרציונלי והניתוח הקר המהולל שהובא בפוסט הקודם שלי הוא עלה תאנה לשיפוטיות וגסות רוח. נוח מאד לא לראות את זה.
      אני אומר שוב- עולם בו נשים אינן בטוחות בשום מקום הוא עולם מעוות. האשם בכל פגיעה שקורית לנשים ללא יוצא מן הכלל הוא בפוגע ובחברה שמתירה את הנשים הללו.

      • סליחה,לא מסכים.
        על גסות רוחי או היעדרה יעידו אחרים.
        ועדיף שאונס ימנע – גם אם המונע
        הוא גס רוח.יכולים להיות גסי רוח
        מאוד ולהתנגד לכל פגיעה בנשים (או גברים) ויכולים להיות עדינים בבלוג
        ואנסים בפועל!כאן את לא נגד אונס,אלא נלחמת על הסטריליות של הבלוג שלך! (זו האשמה חמורה,אנא,חשבי עליה ברצינות)

        לא בכדי הבאתי את השיר (בפוסט הקודם)
        שלא היה המצאה שלי אלא שהושמע ברדיו
        רבות בשנות השישים (לא הצלחתי לגלות מי חיבר ומי שר) משום העוקץ החריף שבו.וגם זה לא הובן,אלא כהלעגה,מילא,
        שיהיה כך.

        • זה קצת מבלבל כשכולם מגיבים בעילום שם ואז אני כבר לא יודעת אל מי אני מגיבה. האם המנתח הקר וההגיוני הוא אותו אדם שהביא את השיר? אין לי מושג.
          בכל מקרה, אני לא מנסה לשמור על הסטריליות של הבלוג שלי, זה לא הדבר שמעניין אותי כרגע ולראיה לא מחקתי אף תגובה.
          ההאשמה החמורה שלך כמובן אינה נכונה. אם תזדהה אי פעם אשלח לך בשמחה את קורות החיים שלי כדי שתראה איפה באה לידי ביטוי ההתנגדות המעשית והפעילה שלי לפגיעה מינית בנשים.

          • מי כותב מה בעניין שבו רצית לדון זה הכי שולי. והיתרון בעילום שם הוא, שאת יכולה לקרוא כל תגובה באופן נקי, בלי הצטברות רגשית, שתשבש לך את היכולת להקשיב, ותגבש בך, מה את כבר חושבת על אותו אדם, במקום להקשיב למה שיש לאדם לומר.

        • גם אתה יכול ללמוד משהו,(אם תרצה),
          השיר הובן כהלעגה כיוון שלא הסברת את מה שאתה מסביר עכשיו. השתמשת בו כתגובה, שבהקשר הפוסט היא נשמעה לעגנית. אם אתה רוצה להיות מובן תסביר את עצמך, ואם אינך עושה כן, אל תתפלא שאתה לא מובן.

    • סליחה שאני מכניסה פה את הראש שלי אבל כותב נכבד האם לא התכוונת ל"הכלה" ולא "החלה" ?
      אני מקווה שתוכל להכיל את זה

  3. אליענה
    שאלתי אותך למה את מגיבה למי שתשובתו לא נראית לך וענית לי שאת מנסה ליצור הבנה. אני ממשיכה בהצעותי
    למחוק מה שלא נראה לך.
    לדעתי לא לחסום תגובות מכיון שיש מי שירצה להודות לך ואת חייבת זאת לעצמך,וכן למחוק .
    האם קרה לך פעם בחיים ששיכנעת מישהו בדעתך?
    ויכוח ובמיוחד ויכוח ציבורי אף פעם לא יביא לדעתי להסכמה.
    אנא המשיכי לכתוב
    אנא המשיכי בעבודת הקודש
    אנא וזה חשוב מאוד!
    שימרי על עצמך
    מירי

    • מירי תודה. אני באמת צריכה ללמוד לשמור על עצמי.
      לגבי התועלת שבויכוח ציבורי אני באמת לא יודעת אם יש כזו. פשוט אני מרגישה שהדברים הם כל כך קריטיים ושאני לא יכולה להרשות לעצמי פשוט לתת להם להיות מבלי לנסות לעורר דיון על כך.
      אבל אולי אני (שוב) טועה.

    • הטכניקה הזאת של יצירת אזור ציבורי 'סטרילי'ׁ'משום שזה הבלוג
      שלי',מקובלת כאן מאוד.מעניין שנוקטים בו הפחות מוכשרים וחסרי הערך שבין הכותבים – המחפשים לכתיבתם העלובה אישור ואישוש אין סופי-
      ומוחקים כל תגובה ביקורתית
      והציבור כאן שהוא עוף אמון עלי תולע
      ממלא את בלוגיהן באישורים וחיבובים
      וליבובים ומתגלגל מצחוק מאחורי המקלדת!(אני ממש שומע אותו מאחורי המילים).וכך,הרמייה והאשלייה
      העצמית מגיעה כאן למימדים פאנטאסמגוריים ממש.
      כתוב בתגובה הקודמת 'שימרי על עצמך' –
      מפני מה בדיוק?
      ונניח,שלא נוצרו הסכמות,לא את אימצת את הניתוח שלי ולא אני את הקבלה וההחלה הטוטאלית שלך – ובכן מה האסון?
      אלא אם כן נשים צריכות לשמור על עצמן
      בקפדנות מפני תגובות אינטרנט קשוחות,
      אבל בחוץ,בנואייבה,על החוף,פתאום נמסה השמירה העצמית והיתה כלא הייתה!
      כמובן,את יכולה למחוק מה שאת רוצה.לא כעס ואפילו לא אתפלא!

      • אין שום אסון ואין כל כוונה למחוק.
        הדבר היחיד שקורה לי לצערי הוא כאב שאני חשה מול דברים מסוימים שנאמרים לי. אבל זו כנראה באמת הבעיה שלי. אם אני בוחרת לפרסם דברים אני צריכה לקחת בחשבון שיכולות לבוא תגובות שיכאיבו לי. אף אחד חוץ ממני לא צריך לקחת אחריות על רגישות היתר שלי.

  4. האי אליענה. הסיפור עורר בי שאלות כלליות יותר.
    כמו: למה אישה שמנמנה צריכה לחוש נחיתות כזאת ולחפש אישורים מגברים בחברה שמתיימרת להיות שיויונית?
    יחסים בין נשים. האם התחרותיות של מלכת הכיתה נחשקת ורעותה חיבות ללות אותנו תמיד ?
    ועוד.

    מקווה שאת בסדר עם שאלותי. כי כתבתי עליהן בהרחבה במקום אחר ואותואביא בעתיד ב"ה לחשיפה נרחבת יותר.

    מקווה שאת קוראת אותי כאישה קודם כל ולא כמגזר.

    ובאמת הבחור בסיפור היה שפל ומפחיד. חבל שלא נענש. כי גם מעשים מגונים הם דבר נורא.

    עדין צריך להזהיר נשים אחרות מפניו. אם כי אני מבינה את ההשלכות המשפטיות שאינן קלות ועדות של אחד מול אחד.

    בנוסף, את לא מה שאחרים אומרים שאת.
    את זאת את. ואין ספק שאת חד פעמית. כי כל נשמה היא חד- פעמית ומביאה אור מסוג שונה לעולם. אלא אם נגררה לכוון השלילי יותר. כמו הבחור בסיפור.
    שבוע- טוב.

    • אביטל, ברור שאני קוראת אותך כאישה ולא כמגזר, והשאלות שלך הן שאלות חשובות ורלבנטיות.

  5. אולי תנסי שלא לסווג את התגובות לפי קטגוריה של טוב ורע?
    שאם לא כן יוצא לך שאנשים שרוצים לומר משהו שונה, הם אנשים רעים.
    נסי להכיל את מה שהם אומרים, גם אם אינם עולים בקנה אחד עם מה שאת מצפה שיאמרו.
    זכרי: מה שכתבת בפוסט הוא שלך
    בתגובות תני להם מרחב משלהם.
    זכרי: כי אין כוונתם להרע אלא להביע את דעתם וכבדי זכות זאת.
    כדאי ללמוד, לא לכתוב עם ציפיות ממגיבים שכולם יחשבו כמוך.
    חשוב ללמוד, לקבל את האחר השונה ממך.
    לתת לו להתבטא ולאהוב גם אותו.
    ללמוד, לא לקחת דעה שונה באופן אישי כאילו היא נועדה לפגוע בך.
    לוותר קצת על שליטה כי אי אפשר לשלוט בדעתם של אנשים.
    יש שיתנהלו כמו שאת מצפה מהם.
    ויש שלא.
    אין צודק ולא צודק.
    יש שונה.
    למדי את זה ותמצאי שלווה.
    בהצלחה.

  6. אליענה, את אדם נפלא. את אינך צריכה ללמוד דבר ומה שאת עושה ביומיום הוא כנראה עבודת קודש. אסור לנו לתפוס את החיים כסוג של מאבק מתמיד, אפילו אם הוא צודק; אלא כסוג של דיאלוג, שיח בין אנשים. מי שתופס את החיים כמלחמת יומיום מפסיד את המערכה שהוא עצמו יצר. במלחמת המילים אין מנצחים. וכך צריך להסתכל על אותם מגיבים בפוסט ההוא. זה הכול. רני.

    • תודה גדולה רני. אין לך מושג כמה המילים שלך משמעותיות עבורי.

      • כמשהו אומר לך את אינך צריכה ללמוד דבר, הוא רוצה רק בטובתו, שתחשבי עליו דברים טובים. זאת תקשורת לקקנית בין חברים שלא תצא ממנה למידה.
        את כתבת: מה אני צריכה ללמוד? והוא ענה לך: כלום, את יודעת הכל. ואת כתבת לו: תגובתך חשובה לי מאוד. למה? זה מה ש-צ-י-פ-י-ת לשמוע? חיזוק למה שאת כבר חושבת? אז למה כתבת את הפוסט הזה בעצם? ליטופים או למידה?

        • סליחה,אני תוהה,ואיזו טובה תצמח לי אישית מתגובה אנונימית? כלום אין אותו הדין גם לתגובה שלך? בואי לא ננסה לכייל איש,אלא להגיב ענינית
          לנאמר

          • זאת תגובה עניינית לפוסט.
            למה תגובות מסויימות כואבות והתגובה של רני משמחת? כי התגובה הזאת מלטפת. אני בעד ליטופים כשמשהו מפרסם יצירה טובה ושואל איך אני? אני בעד ליטופים כשמשהו כותב כואב לי. אני לא בעד ליטופים כשמשהו שואל מה אני צריך ללמוד. זה משתק. זה לא חברי. דווקא תגובה מעין זו אמורה להכאיב למי ששואל ברצינות ובאמת ובתמים מחפש צמיחה ולמידה. את לא צריכה ללמוד כלום? זה מטפל בכאב, אבל רק אם מדובר באגו כואב.

          • המגיב הראשון.

            אליענה היקרה,
            תגובותי עוררו (בעיקר בפוסט הראשון)
            זעם רב – וגם את חמתך – ואת שואלת את עצמך מי המגיב,על סמך מה,וכו'

            ביקשתי להגיב במוד עקרוני – ללא היבטים אישיים ורגשיים.ונתפשתי כאדם
            קר ואכזרי וגס רוח – ובכן,אני גם כל הדברים האלה (או לא) אבל בראש וראשונה א ב לכמה בנות שבשלב מסויים
            בקטנותן נותרתי לבדי משום שאמן שדאגה
            היטב לכל עניין גדול וקטן והניחה לי להתעסק בעייני הזוטיים עברה לעולם שכולו טוב בייסורים גדולים והותירה אותי להתקיים על פת אלמנות חרבה.מה שתיארתי כאן הוא פרקטיקות שונות שנועדו לחנך וללמד את בנותי להגן על עצמן.שיננתי היטב את הפתיחה ל'בחורף'
            לברנר שבו סיפר על דמות אביו שהתייתם
            בגיל צעיר וכל העיירה מחנכת את הילד
            מזה הרעב ("ואיש איש דואג לו ומכהו
            על שלא אמר היטב את הקדיש") והחלטתי ש ל א זה יהיה המצב! ישבנו בנותי ואני וניתחנו כל ה ז מן
            סיטואציות שונות,שעברו הן וחברותיהן,ואני התעקשתי לנקות כל מרכיב רגשי בניתוח הסיטואציה –
            כדי שלא לטשטש את התמונה.הדבר צלח בידי בעזרת ה' שהכל נהיה בדברו,ובנותי גדלו בלא פגע,והן סובבות בארץ ובעולם בלא פחד וחשש משום שלומדו מגיל צעיר(ככול האפשר) לא לדרוך על קרקע שאיננה בטוחה,ובמקום שאין בו ביטחון הן מתקשרות ושואלות (מה שמצמצם מאוד סיכונים)
            כתבה בפוסט הקודם (היתה זו סיגל אם אינני טועה) שהוריה לימדוה שאם אין היא שומעת בקולם,שתאכל את העוגה שהיא בישלה.אני אינני מקבל זאת! מה פירוש? בתי הבכורה בת שלושים.אם תיפגע,חס ושלום,האם תאכל את העוגה לבדה? לא איאלץ לבלוע גם אני מנות גדושות? תפקיד האב ניתן לחלוקה?!
            (עם האם,אולי,אבל מבלעדיה?!) תפקיד ההורה הוא תפקיד טוטאלי ובלתי מתכלה.
            מה שאתם כיניתם בגועל פאטריארכאליות.
            אילו ביקשה בתי לנסוע לנואיבה לבדה,
            זה,(מה שכתוב בתחילת הפוסט הקודם,)מה שהייתי אומר לה מראש.
            היה מקרה ובתי נסעה פעם לאילת בלא חברה בטוחה ומתאימה. ושלא על דעתי.ובכן,הגעתי לחוף אילת עוד לפניה והעמדתי פנים שאני מקייטן לי,
            בעוד שכל מעייני היו נתונים למעשיה.
            יצוני? ללא ספק.בתי הייתה במצב מעורער במקצת עקב גיל התבגרות וכו'.
            להניח לה,לילדה בת שש עשרה לאכול עוגה
            שאף אינה יודעת כיצד מבשלים?! ואף ניקמתי בה כדבעי ושרתי לה על החוף בלי הרף את אותו שיר מצוטט על החורש הנחמד- לסוף נכנעה
            לסיטואציה האבסורדית והמגוחכת וחזרנו
            יחד בשלום ובצחוק גדול.

            ובכן,תגובותי לא היו מבוססת אלא על פרקטיקות,חלקן אפילו אכזריות ולא מקובלות,אבל במחשבה נוספת : לא עדיף כך על האירוע שתארת בפוסט הראשון?!

            האם היה עלי להסתפק מראש בהכלה חומלת
            ולהסביר שאת העוגה שבישלו יאכלו לבדן?

            תודה לך,
            אב לבנות

        • רני לא צריך לכתוב לי מילים טובות כדי שאוהב אותו.
          ברור שנעים לי כשאומרים לי שאני נפלאה. אם זה לא היה נעים לי הייתה לי בעיה רצינית הרבה יותר ממה שכבר יש לי.
          אני לא צריכה להתנצל על כלום. בפוסט הזה שאלתי שאלה מאד ברורה ואני מתמודדת עם התשובות שאני מקבלת.
          אז יאללה, די עם התובענות הבלתי נלאית.

  7. אליענה, אנא הרשי לי עוד תגובה אחת. אל תיתני לריבוי הלהג האסוציאטיבי של מגיב זה או אחר לבלבל את כולם. את פשוט צדקת בפוסט ההוא במאת האחוזים המגיבים בגסות היו חסרי רגישות למקרה, וכל השאר רטוריקה. רני.

    • בקיצור, את צודקת וכל האחרים גסים חסרי רגישות.
      רוצה לומר, תראי אותי נכון שאני מהרגישים והעדינים? שנאמר בא לברך ויצא מקלל כי זרה לך חול בעיניים, והשתיק את השאלות שלך, בתשובה מתוקה כל כך, עד שקשה להאמין שזו תגובה מקהת חושים, אבל זו כזו.

      • בדיוק. היא צודקת וכל האחרים שהגיבו בגסות – טועים. רני.

        • כן? אז למה כואב לה? אולי בגלל שהם לא הגיבו בגסות אלא הביעו דעה שונה ממנה, והיא הבינה מזה, שהם אמרו לה שהיא לא צודקת ולא רק שזה לא מה שנאמר, אלא שמתוך הכאב שלה על אי ההסכמה, היא אפילו לא הצליחה לראות כמה שאף אחד לא מנסה להכאיב לה, ולקרוא את האחר ולאפשר לו זכות דעה משלו.
          אז מה אתה מחלק אנשים לצדדים ומגלע חיכוכים? אתה לא מכיר את אליענה? היא אישה שאוהבת שלום ופיוס, אבל אתה לא עוזר לה. אתה קורע אותה, גם אם מילותיך נעימות יותר משלי, אתה לא עוזר לה אלא לעצמך.למה? אולי, כי משהו בך אוהב קרעים. אבל בכתבה שלך על לאור לא העזת לקחת צד בנחרצות שכזו.גינוי חלבי ועיסוק ביצירה?זהו? מה אתה צריך ללמוד?:)

    • המגיב הראשון.

      רני,רני,האם מה שכתבתי בתגובתי שמעליך זה להג אסוציאטיבי? אני סומך על דעתך מאוד.כתוב דבר ברור:מה להג,מה אסוציאטיבי,מה לא נכון וכו'
      ואקרא בשבע עיניים ובלב פתוח,כי אצלי דבריך נשמעים מאוד

  8. היי אליענה
    את נהדרת.
    אין לך מה לילמוד?
    מה קרה?
    דיברת משהו שיקרי???
    זה המקום לפרסם להיות… להעצים.
    שלך טובה

  9. פוסט מלא נשים ונשיות ובתחתית האתר פרסום להיכרויות בו הבנות נראות קטינות.
    למה מכל הדרכים להחזיק אתר בחרת בפרסום זה?
    לא פמינסטי במיוחד….

  10. איריס אליה כהן

    אליענה יקרה, כתבתי לך גם בפוסט שלי, אני חושבת שהעבודה שאת עושה היא עבודת קודש, אני מחזקת את ידייך וחושבת שאת בן אדם רגיש ומקסים.
    הדיון שהתפתח אצלך פה, ובפוסט הקודם, (אני לא ממש עוקבת בזמן האחרון) הוא דיון ערכי מן המעלה הראשונה. אני חושבת שאת, כמוני, כמו נשים אחרות, צריכות בהחלט לבוא ולבקר את עצמן, קודם כל, ואחר כך לבקר את הסביבה ואת הגברים. אני חושבת שביקורת נחוצה והכרחית לחברה הוגנת ובריאה. וכן, אני מצדדת בחלק מדבריה של סיגל, בחלקם, לא בכולם, אני חושבת שמי שלא מסוגלת לבקר את עצמה לא תגיע לשום מקום טוב ונכון בחיים, ואת זה אני אומרת כאישה שנחחרדת מכל הסיפורים האחרונים, וכמי שמודעת למטען הסרוח והעודף שנשים נאלצו לקחת על עצמן במשך עשרות השנים האחרונות. כל מי שלא עושה בדק בית ובודק מה במעשיו היה טעון שיפור, לא עושה עבודה נכונה בעיני, וזה כלל בסיסי בזוגיות, בעבודה ואפילו ביצירה. אני, לא יודעת אם שמת לב, מאד ערה ומבקשת ביקורת כנה ואמיתית ולא מלטפת, בתנאי שהיא נאמרת ממקום טוב ומבין, ולא ממקום הרסני ורע, כמו לא מעט תגובות שקיבלתי על התנהלותי כאן בבלוג ועל יצירותי.אני חושבת שהרבה מאד דברים השתפרו לאין ערוך אחרי שקיבלתי ויישמתי ביקורת שקיבלתי, כי אנשים כאן בבלוג העזו להשמיע אותה, בידיעה שאני מקבלת אותה ושומעת ומאזינה. לא חייבים לקבל הכל, אבל בהחלט חייבים לשמוע, גם אם זה מנוגד לדברים שאת מאמינה בהם, ושוב, בתנאי שזה נאמר בצורה הגונה ונקייה ולא מלוכלכת כפי שקרה לי בחלק מהפעמים.

  11. תזרמי אליענה תזרמי אל תחפרי, כתבת יפה ונכון בפוסט הקודם, היי שלמה עם זה ,אל תתיסרי חבל על האנרגיות הטובות שלך

  12. למגיב הראשון,
    כתבת:
    "שהגיבורה בסיפור הכניסה את עצמה בלי דעת לסיטואציה מסוכנת ונהגה בחוסר אחריות בסיסי,פרי קלות דעת או היעדר מחשבה מראש."
    או שלא קראת היטב את דבריה או שלא שמת לב לאחד בפרטים החשובים בסיפורה, אם כי הוא צדדי.
    המשורר שסופר עליו תחב את נעלו בדלת באופן שאשכר אלדן לא היתה מסוגלת לנעול אותה.
    לדעתי, באותו הרגע התחיל תהליך של זריית אימה בשל גילוי כוחני שאינו בהכרח הכאה או לפיתה וכו'.
    הפחד מפני האיש המבוגר ממנה בכ-20 שנה, הידוע ומפורסם בכל הארץ, אך השלים את את רמיזת האיום הראשונה, ודי בכך כדי להעיד על בעילה שאינה בהסכמה.
    הגיעה השעה שכולם (נשים וגברים כאחד) יחושו אחריות לכל מעשה ומחדל.

    • גיורא ידידי

      יש כאן אי הבנה! מה שכתבתי התייחס לסיפור שהביאה אליענה,שהתרחש בנואיבה
      ושבו האיש עליו אנחנו מדברים לא היה מעורב תודה לאל.
      ועיין בסיפור שהביאה אליענה בפוסט הקודם.אלה אינו פרשיות זהות או סמוכות – למרות שחלק מהמיכאניזם של הרוע היה אולי דומה – אבל על זאת,שיחליטו שופטי ישראל ,המשטרה והתביעה הכללית,אם ידרשו לעניין!

      • תודה על תיקון העובדות.
        מכל מקום, חשוב לי לנסות לקבוע תקני התנהגות שימנעו את הצורך מהתדיינות משפטית.
        הלוואי שבכל תחומי חיינו היינו מפתחים כללי התנהגות שהיו מונעים הזדדקות כל-כך גדולה לבתי-משפט.
        חלק מן השחיקה בערכים האתיים (לרבות ההגזמה בחקיקה לעומת השחיקה בחינוך) מטילה עומס מוגזם על מערכת המשפט.

        • לגיורא ידידי

          והאם סבור אתה,גיורא היקר,שמשפט
          שדה באינטרנט והכפשה (אפשרית)
          וממילאית מראש יקוממו הסכמות נאתות ביחסי
          אני= אתה?!

          האם לא היה עדיף שהמתלוננת תפנה קודם כל למערכת הממונה על אכיפת החוק
          ותגיש תלונה,ואם לא תיעזר,רק אז
          תפנה (אולי) לציבור באמצעות האינטרנט?!

          איני קובע מסמרות.אני שואל לדעתך.

          • באמת תהיתי אם אין חוק האוסר הכפשת אדם בציבור טרם הוכחו הדברים על ידי מערכת המשפט. האין זאת עבירה על הוצאת דיבה, לשון הרע או משהו כזה? ושלא ייראה שאני בעד לאור, להיפך, פשוט כהגנה על הקרבנות שלא תיווצר עילה נגדן. לא פלא שרוב התגובות בעילום שם.

  13. אני מזדהה מאוד עם דברייך.
    אני חווה על בשרי את התחושות שתארת.
    כל מילה רעה שמוטחת בי כמעט ממוטטת אותי. אני מנסה להיות טוב לאנשים, לעשות את הדבר הנכון, להיות רגיש – ואיכשהו חוטף על הראש.
    כמו כן, אני מזדהה עם תחושתך הקשה בקשר לחלק מהתגובות על הפוסט הקודם שלך. קראתי ולא האמנתי. הבחורה שכתבת עליה עברה טראומה נוראית, שכנראה הותירה בה צלקת נפשית, ואחד המגיבים מעז לטעון שהיא הביאה את זה על עצמה. מתחשק לי לבכות כשאני חושב על זה. כמה אדיש ואטום לכאב של הזולת אפשר להיות?.
    אליענה, אין לי מושג איך עלינו להתמודד עם עולם קהה חושים שכזה. הלואי שידעתי לענות לך ולעצמי על השאלה.
    בדבר אחד אני בטוח – עלינו להישאר אוהבים, רגישים ואמפתיים, גם אם המחיר שאנו משלמים על כך גדול.
    ברגע שנרים ידיים ונעטוף את עצמנו בשריון של חוסר איכפתיות – העולם יהיה מקום עצוב יותר.

    בידידות,
    עמית.

  14. אליענה, צריך להילחם, פשוט להמשיך להילחם כדי להישמע. ולא לתת לתגובות מתגרות להפריע לך בדרך החשובה שלך. ואני אומרת את זה גם לעצמי.

    • את הדוגמא החיה למילים ריקות שלא עולות מאום.

      רוב התגובות פה,גם האפוזיציוניות,לא היו מתגרות אלא עינייניות לגמרי.

      לא באמת טרחת קרוא מה נכתב.סתם,עוד
      תגובה שתשאיר אותך על הרמפה.

  15. כה אמרה "הבת של.."

    • יש תגובות שבאמת אין ביכולתי להבין אותן. התגובה הנ"ל היא כזאת.
      המלצתי היא שאם אתה או את רוצים לומר משהו גועלי, אנא עשו זאת באופן ברור יותר. שלא יהיו אי הבנות.

השאר תגובה ל לגיורא ידידי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאליענה אלמוג